פסק-דין בתיק הפ 200373/06

1.         במשפט שהתנהל בין הצדדים ב-ת.א. 45427/04 (להלן - המשפט הקודם) חייב בית המשפט (כב' השופטת ע' ברקוביץ) את המבקש לפרוע לידי המשיב שיק שנמשך על ידו על סך 9,000 ש"ח, מועד פרעון - 30.11.02 (להלן - השיק, פסק הדין, בהתאמה).

            בתביעה זו עותר המבקש לביטולו של פסק הדין בטענה שנמצאה על ידו ראיה חדשה, שלא היתה בידו בזמן המשפט הקודם, שאילו היתה בידיו, היה בכוחה לשנות את תוצאת פסק הדין.

2.         ההסדר החקיקתי לקיומו של "משפט חוזר", שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש עניין שהוכרע בפסק דין חלוט, הוגבל להליכים פליליים, אולם לא נקבע בדין החרות הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי. עם זאת, נקבע, בעקבות הפסיקה האנגלית, כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל נתונה לבית משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות, שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין (ע"א 4682/92 עיזבון סלים שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 371; ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 213; נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 610-598, 636-625; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 317-315).

            למרות כלליותו של הכלל הנזכר, גבר בדרך כלל השיקול של סופיות הדיון, והאפשרות לקיומו של משפט חוזר בעניין אזרחי הוכרה רק בשני מקרים:

            האחד - כאשר פסק הדין הראשון הושג במרמה, השני - כאשר נתגלו ראיות חדשות, שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין ( גורן הנ"ל, שם; וראו סקירת הנושא ב-ע"א (מחוזי י-ם) 6418/05 מילר נ' שוורץ ואח', וכן: ע"א 4958/99 עין גב קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח', פ"ד נח(2)11).

3.         אצלנו, כאמור, העילה הנטענת לביטול פסק הדין היא גילויה של ראיה חדשה, שבכוחה לשנות את ההכרעה בפסק הדין מיסודה.

            המשיב לא חלק על כך, כי יש בכוחה של אותה ראיה, אילו היתה אמת, לשנות את תוצאות פסק הדין.

            המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלת אמיתותה של הראיה, כאשר המבקש טוען לאמיתותה והמשיב טוען כי היא אינה אמת וכי היא נעשתה לצורך משפט זה בלבד.

            על מנת להבין ולהכריע במחלוקת האמורה, אסקור בקצרה את פרטי האירוע הנדון.

4.         אין חולק, כי המבקש משך את השיק במהלך חודש אוקטובר 2002, רשם עליו את הסכום של 9,000 ש"ח ואת מועד הפרעון 30.11.02, חתם עליו ומסר אותו לידי המשיב, ללא שמולא שם הנפרע.

            כן אין חולק, כי השיק נמסר תחילה על ידי המשיב לחברת השכרת הרכב פרי ירוחם, שלאחר חילולו של השיק, היא מחקה את שמה כנפרעת והשיבה אותו לידי המשיב.

            המחלוקת היא בשאלה: לאיזו מטרה נמסר השיק, והאם הצגתו לפרעון היתה מותנית במילויו של תנאי כלשהו?

            משאלה זו נגזרת השאלה: האם המשיב היה רשאי לתבוע מהמבקש את פרעונו של השיק לידיו?

5.         גירסת המשיב פשוטה: השיק נמסר לו לפרעון במועד הנקוב בו.

            הרקע למסירת השיק: הוא ובנו של המבקש, יעקב לחיאני (להלן - יעקב), עבדו יחדיו במכירת ארבעת המינים לקראת חג הסוכות. לשם כך נזקק יעקב לרכב שכור, אולם, כיוון שלא היה לו כרטיס אשראי שנדרש על ידי חברת השכרת הרכב, ביקש מהמשיב לרשום את חוזה השכירות על שמו ולמסור את פרטי כרטיס האשראי שלו, תוך שהוא מתחייב לפרוע את הוצאות השכירות.

            המשיב פעל על פי בקשתו של יעקב, אולם יעקב לא פרע את החוב שהצטבר, ולאחר שהמשיב "איים" בהפסקת עבודתו, נאות אביו של יעקב, המבקש, לפרוע את חובו של בנו, וזהו השיק שנמסר.

6.         גירסת המבקש מורכבת יותר: לדבריו, הכיר את המשיב כחברו של בנו. מכיוון שהמבקש משמש כרב של בית כנסת וכולל ועוסק בגמילות חסדים ובמתן הלוואות, התבקש על ידי בנו לסייע לחברו המשיב, שנקלע לחובות.

            לדבריו, הוא סירב להלוות כסף למשיב, אך הסכים למסור לו שיק "ל צרכי מסירתו לצד ג' ולצרכי ערבות בלבד" (סעיף 2 לתצהירו).

            יצוין כבר כאן, כי לא היתה אחידות בגירסתו בנדון של המבקש. לעומת הניסוח של מטרת מסירת השיק בתצהירו כאן, הרי שבתצהיר שהגיש במשפט הקודם (צורף לתשובה לתובענה זו), הוא כתב שהשיק נועד " להצגת מצג בפני צד ג'" (סעיף 4 לתצהירו) בלבד, ובפרוטוקול אותו משפט (עמ' 5) מסר המבקש את שתי הגירסאות גם יחד: מסירתו והצגתו לצד שלישי, וכבר עמדה כב' השופטת ברקוביץ בפסק דינה על הפרובלמטיות של הגירסאות הסותרות (סעיף 13 רישא לפסק הדין).