פסק-דין בתיק הפ 200366/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         המבקשת עותרת ליתן פסק דין המצהיר כי בהתאם לתנאי ההסכם שנכרת בין הצדדים, רכשה המבקשת מאת המשיבה 500 מניות רגילות בנות 1 ש"ח ערך נקוב כל אחת של חברת קבנית בע"מ ח.פ. 255037-7-51 (להלן: "המניות" ), כי המבקשת זכאית כי המניות ירשמו על שמה, וכי בתמורה לתשלום סך של 100,000 ש"ח לידי המשיבה, זכאית המבקשת להעביר לבעלותה את כל המניות האמורות.

            כן מתבקש בית המשפט ליתן צו לפיו תבצע המשיבה את העברת המניות ורישום המניות ע"ש המבקשת ברשם החברות ובכל רישום או מוסד אחר שיידרש.

            בנוסף מתבקש בית המשפט הנכבד למנות את עו"ד דוד וידר מרח' בצלאל 28 ר"ג (עוה"ד הקבוע של קבנית בע"מ) ככונס נכסים על מניותיה האמורות של המשיבה, ולהסמיכו לבצע כל פעולה שתידרש לצורך העברת המניות האמורות על שם המבקשת, לרבות חתימה על שטר העברת מניות בשמה ובמקומה של המשיבה.

2.         לטענת המבקשת חל ביחסי הצדדים סעיף 19.1 להסכם המיסדים שבין הצדדים, שעניינו "מבוי סתום" עקב חילוקי דיעות בקשר עם "ניהולה של החברה", ובגינו הפעילה עפ"י אותו סעיף את זכותה להודיע למשיבה הודעת "מבוי סתום", והצעה לרכוש חלקה (של המשיבה) בחברה, מחצית, תמורת 100,000 ש"ח, ומשזו לא הגיבה כאמור בהסכם, זכאית המבקשת להעברת מניות המשיבה בחברת קבנית (להלן "קבנית" ) אליה, ותמורת הסך האמור של 100,000 ש"ח.

3.         המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה אין מבוי סתום בניהול קבנית, והמבקשת נאחזת בסעיף 19 להסכם בשל סכסוך אחר, ובחוסר תום לב מבקשת לרכוש חלק המשיבה בקבנית תמורת נזיד עדשים, וכלשון תצהיר המשיבה בתשובתה סעיף 106.4 : -

"במועד בו שלח אליי קרבי את הצעת הרכש, כמו גם במועד הגשת התובענה, לא היה כל "מבוי סתום" בניהולה של קבנית. קבנית קיבלה החלטות ופעלה לפיהן. הניסיון של קרבי וקבן להיאחז בסעיף 19 להסכם, הדן ב"מבוי סתום" בין בעלי מניות או בין מנהלים, כשמחלוקת נוגעת להתחשבנות בין מזמין לבין ספק - נועד לבצע מחטף, לנצל את העובדה כי למזקל אין אפשרות להגיש הצעת רכש נגדית, ו"לקפוץ" על ההזדמנות להשתלט על הבעלות בקבנית, מבלי לשלם על כך התמורה הריאלית."

ב)         דיון והכרעה

4.         הוגשו תצהירי עדות מטעם מנהלי הצדדים ה"ה קירבי ורוזנבלט, וכן חוות דעת מומחה מטעם המשיבה. מנהלי הצדדים נחקרו בחקירה נגדית בפני, כאשר לגבי חוות הדעת עורכה לא נחקר ע"י ב"כ המבקשת, שסבר שאין לה כל רלבנטיות לסכסוך נשוא הדיון כאן. הצדדים הגישו סיכומים, לרבות סיכומי תשובה, ובהם כל צד חוזר על עמדתו. לטענת המבקשת הונחה תשתית עובדתית מספקת לחילוקי דעות ומשבר אמון חמור בין הצדדים המביא לקריסת החברה, שיתוקה והפסקת פעילותה, עובר למתן הודעת ה"מבוי סתום", וכי כל קו טיעון המשיבה, לעניין התחשבנות מוטעית ושקרית בין קבנית לקבוצת קבן, ולרבות חוות הדעת שהוגשה בעניין, אינו רלבנטי, הואיל ולא נדרש כסעד כאן, בדיקת הסיבות למצב אליו נקלעה קבנית, והאשמים והסיבות לכך, אלא הצהרה שזכות חוזית, בהסכם המיסדים, הופעלה כדין, וכנדרש בהסכם. למעלה מן הצורך כופרת המבקשת בטענות המשיבה לעניין ליקויים בחיובים והוצאת כספים מהחברה ע"י קבוצת קבן. המשיבה טוענת כאמור כי הוכח שמבוי סתום בניהול קבנית לא מתקיים בענייננו, אלא סכסוך הנעוץ בהתחשבנות בין קבוצת קבן בכובעה כספק, לבין קבנית, ועקב ניסיון לנפח את חוב קבנית במיליוני ש"ח, ותוך שימוש בסעיף 19 להסכם המייסדים בחוסר תום לב, ולא לשם המטרה לשמו נכרת, אלא ממניעים זרים ואחרים, הקשורים בכובעו הנוסף של מר קירבי, כבעל עניין בקבוצת קבן כנושה/ ספק של קבנית.

5.         אני מחליט לקבל התביעה, ואלו נימוקי : -

            מן החומר שהוגש ע"י שני הצדדים והדיון, עולה שהמחלוקות וחילוקי הדעות בין ה"ה קירבי לרוזנבלט, אכן הלכו והחריפו, בעיקר נוכח מחלוקת בקשר לחוב לקבוצת קבן כספק, ואולם לא היו חילוקי הדעות היחידיים. בסופו של דבר במועד משלוח הודעת ה"מבוי סתום" אכן לא היו שני האדונים הנכבדים יכולים להמשיך ולנהל יחדיו את קבנית, והיה צורך להיפרד.

            בהסכם המייסדים נקבע מנגנון לפירוד והמבקשת פעלה כאמור בו, המשיבה יכלה עפ"י אותו מנגנון עליו הסכימה מלכתחילה, ועת הוקמה קבנית, להציע הצעה גבוהה יותר אך לא עשתה כן, ולא הוסיפה אפילו 5% על ה 100,000 ש"ח שהוצעו לה, וכאשר לגרסתה החברה שווה קרוב ל-5 מיליון ש"ח, והסתפקה בתשובה שאין "מבוי סתום". ניהול עסק אינו מתמצה בהכחשת "מבוי סתום" במכתב תשובה, אלא נבחן עפ"י המציאות בפועל, ומן הדיון והמסמכים נוכחתי שאכן קבנית נקלעה למצב של מבוי סתום בניהולה.

6.         נראה שגם המשיבה אינה פוסלת אפשרות שפירוד הוא הדרך הניאותה לפתור המחלוקת, אך מבקשת להיפרד בדרך השונה ממה שנקבע בהסכם המקורי, וע"י עריכת שומה מעודכנת. לכך לא מצאתי בסיס בהסכם היסוד ו/או מכוח החומר שהובא בפני.

7.         במהלך המשפט הרבו הצדדים, ומלכתחילה, ועובר לחקירות המבקשת, להתלות - בתוצאה/ מצב אובייקטיבי של קבנית ב-12/03, מועד המכתב. כאשר הסיבות שהביאו למצב זה אינן רלבנטיות לדעת המבקשת, ובעוד שהמשיבה, "במובלע" מאשרת שהמצב אינו אידיאלי, אך לא רואה בו נתון אובייקטיבי, לאותה עת, המצדיק שימוש בסעיף מבוי סתום, ונתלית בסיבות שהביאו למצב זה, ושכולן לדעתה "בשני הכובעים" שבעל המבקשת אוחז, כספק של קבנית, וכמנהל ובעל מניות בה.

איני מקבל טענת המבקשת שיש רק לבחון המצב עובר למכתב הפירוד במישור הטכני והצר בלבד, וללא בחינת הסיבות בגללן אירע. אני סבור גם, שאם היה מוכח שמדובר בניסיון השתלטות תמורת נזיד עדשים, תוך יצירת מצב מבוי סתום מלאכותי ומכוון, הייתה אפשרות לקבוע שהמבקשת אינה עושה שימוש בתום לב באותו סעיף 19, וכנגזרת לדחות הבקשה,  בנסיבות המקרה שבפני הסיטואציה הבסיסית של פעילות מר קירבי ב-2 כובעים בניגוד אינטרסים אפשרי הייתה ידועה מלכתחילה, חרף זאת, הצדדים כרתו הסכם וקבעו את מנגנון "המבוי הסתום", כאשר שני צדדים מראש יודעים, שאחד מהם הנו ספק חשוב ומרכזי לחברה משותפת, שהם עומדים להקים, והיו יכולים לצפות שיתעוררו חילוקי דיעות ביניהם בקשר לקשרי החברה המשותפת והספק, ושתוצאתם תהיה שיתוק החברה. לא ראיתי כאן במחלוקת שבין קבוצת קבן כספק לקבנית, סכסוך מלאכותי ו/או נעדר תום לב שנועד להביא להפעלת סעיף 19 להסכם, אלא מדובר במחלוקת אמיתית, ורווית יצרים, שתוצאתה שיתוק פעילות משותפת של מנהלי ובעלי מניות קבנית.

יצוין כי מי ששולח הודעת מבוי סתום, אינו יודע מראש שהצד השני לא יעלה הצעתו, ולא הוכח בפני, מלבד אמירות כלליות לגבי חוסנה של המבקשת, מול חולשת המשיבה, כי מדובר בהליך שתוצאתו ידועה מראש, ו/או שהשימוש בסעיף, כה בלתי צודק שמצדיק התערבות ושינוי המוסכם.

8.         אני מקבל את טענת המבקשת שאם ביהמ"ש יקבל את טענת המשיבה, יהיה בכך בעצם לשנות את ההסכם שבין הצדדים, באופן שישקף את רצון המשיבה היום ועפ"י הנסיבות דהיום, ואולם ביהמ"ש מחויב לפסוק עפ"י הסכמות הצדדים כפי שמצאו ביטוי בהסכם המקורי, ובזמן אמת, וכאשר כל העובדות והנתונים היו גלויים, לרבות ניגודי אינטרסים אפשריים, ומובנים.

9.         אני סבור שלא הוכח בפני, ולא ראיתי לקבוע שהשימוש בסעיף 19, ובמועד שנעשה, ועל רקע מצב ניהול החברה באותו עת, נעשה בדרך שאינה מקובלת ו/או בתום לב.

            איני מקבל את טענת המשיבה שלא היה מבוי סתום בניהול קבנית, ושהמחלוקת הנה רק ביחס ליחסי קבוצת קבן כספק וקבנית, הדברים היו ידועים ומשולבים בפעילות קבנית מלכתחילה, ולא ניתן לבצע ההפרדה לה טוענת המשיבה בין השאר משום שלה"ה קירבי אכן שני כובעים, ומלכתחילה. ולא ניתן בנסיבות שכאלה, הידועות מלכתחילה, לבוא ולומר שמדובר רק בסכסוך שבין קבנית לספק. הדבר מקרין על התנהלות ויחסי מנהלי קבנית, וגורם לשיתוק פעילותה, באופן המצדיק הפעלת סעיף 19 הנ"ל.