פסק-דין בתיק הפ 200214/06

1.         במרכזה של התובענה דנן עומד תיק הוצאה-לפועל שפתח המשיב 1 למימוש משכון על נכס מקרקעין של המבקשת, שנעשה להבטחת תשלומים שהיא חייבת לו.

המשיב 2 מונה בהוצאה לפועל ככונס נכסים לצורך מכירת הנכס ומימושו.

המבקשת עתרה בתובענה לשורה של צווים, כדלקמן:

"א.      להצהיר, כי המבקשת אינה חבה כל כספים למשיב 1 וכי "החוב" הנטען ע"י המשיב בתיק הוצל"פ 01-34680-01-9 אינו נכון ואינו יכול להוות בסיס למימוש דירת המגורים ברחוב רבינא 17 ת"א (להלן: "דירת המגורים").

ב.       להורות למשיב לערוך את חשבונה של המבקשת בבנק המשיב בהתאם לקביעות העובדתיות שיתבררו בתובענה ועקרונות חשבונאים מקובלים ו/או למנות מומחה בית המשפט לעריכת החשבון בהתאם לקביעות הנ"ל.

ג.        להצהיר בנוסף, כי המשיב אינו רשאי לממש את דירת המגורים טרם שיפעל למימוש הנכס הידוע כחלקה 91/16 בגוש 7105 ברחוב ערבי נחל 1/3 בגבעתיים (להלן: "הנכס הנוסף") ולהצהיר על בטלות הוראות חוזיות שנכפו על המבקשת בכפייה ובאילוץ ע"י המשיב בהסכם מיום 24/6/02 (להלן: "ההסכם").

ד.       להצהיר, כי הליכי המכר בתיק הוצל"פ 01-34680-01-9 בוצעו בניגוד לדין לרבות חוק ההוצל"פ ותקנותיו ועל כן הנם בטלים."

2.         המשיבים עותרים לדחיית התובענה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית, כאשר על פי הנטען הסמכות העניינית לדון בצווים המבוקשים נתונה להוצאה-לפועל או לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון בביטולו של משכון על מקרקעין.

תחילה, יש לדחות את טענת ב"כ המבקשת, לפיה בקשה זו כבר נדונה וכבר נדחתה והמדובר ב"ערעור" על החלטתי.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף לא נדונה. בדיון שהתקיים במסגרת תיק זה נדונה הבקשה לסעד זמני בלבד. לא ניתנה כל החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף.

3.         ההלכה המושרשת מבדילה בין טענות התוקפות את עצם עשייתו של המשכון, ובכללן טענות פרעון החוב, שלהבטחתו נעשה המשכון, קודם לרישומו, ובין טענות הנוגעות לפרעון החוב - כולו או חלקו - לאחר רישום המשכון.

הטענות הראשונות נדונות בבית המשפט המוסמך. האחרונות בהוצאה-לפועל. ראו: ד. בר-אופיר, הוצאה-לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 196 - 202.

עיון בסעדים המבוקשים כאן מעלה כי אין כל מחלוקת באשר לעצם עשייתו של המשכון, ומרבית טענותיה של המבקשת מכוונות לפרעון החוב, שלהבטחתו נעשה המשכון, כולו או רובו.

כך, מכוונים סעדים א' - ב' בתובענה לקביעה ברורה של טענת "פרעתי" או , לכל הפחות, לקביעת שיעור חובה של המבקשת למשיב.

סעדים אלה צריכים לידון בהוצאה לפועל.

4.         סעד ד' בתובענה מכוון לתקיפת "הליכי המכר" שנעשו בתיק ההוצאה לפועל הנדון. בין אם הכוונה לתקיפת צווים והחלטות שנתן ראש ההוצאה לפועל ובין אם הכוונה לתקיפת פעולות שעשה המוציא לפועל, הרי שהדרך לכך מותווית בסעיף 80 ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967: ערר בפני ראש ההוצאה לפועל על פעולות שעשה המוציא לפועל, ערעור ברשות או בזכות לבית המשפט המחוזי על החלטות וצווים של ראש ההוצאה לפועל.

5.         הדבר היחיד שיכל לידון בבית משפט זה, ואולי בבית-המשפט המחוזי, הוא סעד ג', שעניינו עתירה להכריז על בטלותו של הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים, במסגרת אחת ההתדיינויות המרובות שהיו ביניהם.

אלא שהמשיבים, על פי תשובתם להמרצת הפתיחה, לא נשענים כלל על הסכם זה, אדרבא: הם טוענים להפרתו על ידי המבקשת, כאשר תיק ההוצל"פ הנדון נפתח עוד קודם לעשיית אותו הסכם, וכמובן שגם המשכון הנדון נעשה קודם לעשיית ההסכם.

מכאן, שסעד זה אינו רלבנטי לסעדים המהותיים והעיקריים המבוקשים בתיק זה, כמפורט לעיל, ולכל היותר הוא טפל להם.