פסק-דין בתיק הפ 200189/05

1.         המשיב הוא אחיינה של אישתו המנוחה של המבקש.

            למבקש ולאישתו לא נולדו ילדים.

2.         למבקש ולאישתו היו מספר חשבונות בנק שונים:

            חשבון בסניף ראשון לציון, חשבון בסניף עמישב בפתח תקווה וחשבון בסניף גבעתיים.

            חשבונות אלה היו מלכתחילה חשבונות של אישתו המנוחה של המבקש, המקור לכספים שבהם היה בכספים של האשה, והמבקש צורף לחשבונות אלה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהם נפתחו.

            באשר לחשבון בגבעתיים, המבקש הוצא ממנו בשנת 1983, כשלוש שנים לאחר צירופו כשותף לחשבון זה, וצורף אליו פעם נוספת במחצית השניה של שנות ה-90.

3.         המשיב צורף במהלך השנים כשותף בחשבונות הנ"ל.

            בשנות ה-80 צורף המשיב כשותף לחשבון בסניף ראשון לציון, בשנת 1995 הוא צורף כשותף לחשבון בסניף עמישב. ביום 26.6.98, צורף המשיב כשותף לחשבון בסניף גבעתיים (שהפעילות בסניף ראשון לציון עברה אליו).

            המשיב ביצע פעולות בחשבונות השונים, השקיע בהם כספים עבור השותפים, משך מהם כספים כאוות נפשו.

            המשיב אף צורף לתוכניות חסכון בחשבונות אלה, ומונה כנהנה בקופות גמל בהם.

4.         ביום 16.2.03 צורף המשיב כשותף לחשבון הבנק המשותף של בני הזוג בסניף אחד העם של בנק הפועלים (חשבון זה יכונה להלן: " חשבון אחד העם ").

חשבון אחד העם

5.         המחלוקת העיקרית בתיק דנן מתייחסת לשאלה האם צירופו של המשיב לחשבון אחד העם, נעשה כדי לתת לו במתנה חלק (שליש) מהזכויות והכספים בחשבון זה (כטענת המשיב), או שמא המשיב צורף על ידי בני הזוג לחשבון, כדי שיוכל לפעול בעת הצורך כמיופה כוח שלהם בחשבון, ובלא שהם התכוונו לתת לו זכויות כלשהן בכספים שבחשבון.

6.         על פי ההלכה הפסוקה, צירוף שותף לחשבון בנק, אין בו כדי לקבוע את זכויות הצדדים לחשבון בינם לבין עצמם. זכויות אלה יתבררו על פי כוונת הצדדים. הצירוף עשוי להיות הן לצורך הפיכתו של השותף לבעלים במשותף, או לצורך "הרשאה" - על מנת להפוך את ה"שותף" למיופה כוח של הבעלים (ר' למשל ע"א 155/73 שרון נ. לבוב, פ"ד כ"ח (2) 673 וכן ע"א 679/76 סלי נ. עזבון שפר, פ"ד ל"ב (2)).

7.         כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי המבקש הוכיח כי צירופו של המשיב לחשבון אחד העם, היה כדי לאפשר לו לפעול בחשבון עבור המבקש ואישתו, ולא כדי לתת לו זכויות קניין בכספים שבחשבון.

8.         ההכרעה לגבי טיב הזכויות של המשיב בחשבון, תעשה על פי אומד דעתם של בעלי החשבון - המבקש ואישתו המנוחה, במועד צירופו של המשיב לחשבון.

            אומד הדעת של המשיב - אינו רלוונטי בהקשר זה. המשיב לא היה צד להליך הצירוף, הוא לא חתם על מסמכים  - אף לא על טופס הצטרפותו כבעל חשבון שותף, ומי שיזם את התהליך היו בני הזוג בלבד. אין גם כל טענה של הסתמכות שלו.

9.         המבקש העיד לגבי אומד דעתו שלו - שלא התכוון להפוך את המשיב למיופה כוח שלו בחשבון.

            לגבי אומד דעתה של המנוחה, אין כמובן כל עדות ישירה אלא עדות נסיבתית בלבד.

            המשיב מבקש ללמוד על אומד הדעת שלה, מהתנהגותה במקרים קודמים,  בהם אין חולק כי היתה כוונה לתת למשיב מתנה בחייו ע"י צירופו לחשבונות שונים.