פסק-דין בתיק הפ 200124/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר נערך במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו "ההליך שננקט ע"י המשיבה כנגד רכבה של המבקשת מסוג דהייטסו שרייד ייצור שנת 1992 מספר רישוי 95-547-07 במסגרתו עוקלה המכונית ואף נלקחה פיסית למחסני המשיבה, הינו בלתי חוקי ולפיכך בטל."

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לתובענה ובו נטען כדלקמן:

1. בעלה של המבקשת מר יאיר פרדלסקי שהנו אחד מבעלי השליטה של רול תקשורת (1992) בע"מ (בפירוק זמני), חתם על ערבות להבטחת חובה של החברה הנ"ל לרשויות המע"מ. 
2. המבקשת בעלים של הרכב הנ"ל אולם מכוח סעיף 4 לפקודת מסים (גביה) עוקל רכבה הנ"ל על ידי המשיבה.
3. למיטב ידיעת המבקשת בעלה ניגש למשיבה ביום 28/12/04 על מנת לצלם מסמכים רלוונטים אולם המשיבה לא אפשרה זאת עד היום.
4. המבקשת מעולם לא היתה מעורבת בעסקי בעלה או בעבודתו ולמרות זאת הטילו עיקול ותפסו את רכבה.
5. על פי ייעוץ משפטי שקבלה, עצם העובדה כי היא נשואה לבעלה אשר חייב חוב לרשויות המע"מ אינו מאפשר לרשויות המע"מ להפקיע את רכושה.
6. המבקשת צירפה לתובענה מסמכי הרכישה של הרכב ותדפיסי כרטיסי האשראי אשר מעידים על כך שהיא רכשה את הרכב ובעליו.
7. למיטב ידיעת המבקשת החברה מעולם לא ניכתה תשומות או הוצאות בגין הרכב.
8. המבקשת ניצולת שואה אשר מקבלת קצבה חודשית ועל פי ייעוץ משפטי שקבלה כספים אלה אינם כפופים לחזקת השיתוף בחובות בין בני זוג וזאת כאשר שילמה עבור הרכב מתוך התגמולים הנ"ל.

המבקשת צירפה לתובענה אישור על קבלת תגמולים בגובה 1,051 ש"ח לחודש, רישיון לרכב על שמה מיום 18/6/04, פוליסת ביטוח מקיף של הרכב על שמה, הודעה מטעם המשיבה אודות עיקול על הרכב ע"ס 172,453 ש"ח, דו"ח על עיקול מיטלטלין, מכתב ב"כ המבקשת למשיבה, חשבונית ע"ס 40,500 ש"ח בגין רכישת הרכב מיום 13/8/91, קבלה ע"ס 1,000 ש"ח מיום 30/7/91, קבלה ע"ס 39,500 ש"ח נכון ליום 31/7/91, תדפיסי כרטיס אשראי אודות תשלום הוצאות דלק על ידי המבקשת עבור חיובים בגין החודשים 8-11/05 וחשבונות וקבלות בגין טיפולים עבור הרכב במוסך.

המשיבה הגישה כתב תשובה לקראת הדיון ובו נטען כי יש לדחות את התובענה משום שבעלה של המבקשת לא צורף כמשיב לתובענה וזאת למרות היותו גורם מכריע בתיק. בכתב התשובה נטען בנוסף כי בני הזוג נישאו בתאריך 15/4/59 והרכב נרכש מכספיהם המשותפים מחשבון הבנק הרשום על שם החייב, בעלה של המבקשת. עוד נטען כי בני הזוג נישאו לפני כניסתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 ועל כן חלה על מערכת היחסים של בני הזוג הלכת השיתוף. ב"כ המשיבה הפנה בנוסף לפסיקה אשר קבעה כי במקרה כזה יש לראות את הרכב רכב אשר שייך במשותף לשני בני הזוג.  כמו כן נטען כי הנטל להוכיח כי לא מדובר בחוב משותף מוטל על המבקשת כאשר במקרה דנן המבקשת לא עשתה כן.

הגב' סמדר שוורץ, אשר משמשת כראש ענף גבייה ואכיפה במע"מ תל-אביב 3 הגישה תצהיר בתמיכה לכתב התשובה ובו הצהירה כי בעלה של המבקשת חתם על כתב ערבות אוטונומית לשיפוי בגין חובות החברה הנ"ל כאשר על פי נתוני המחשב קיים חוב בגובה 657,533 ש"ח.

המבקשת נחקרה בדיון חקירה נגדית קצרה ובמהלכה העידה כי היא אכן התחתנה עם בעלה בשנת 1959 וכי כמעט במהלך כל חייה היתה עקרת בית וכי "כל ההוצאות השוטפות על הרכב שולמו ממה שהיה" להם.

גב' סמדר שוורץ נחקרה ארוכות במסגרת חקירה נגדית על תצהירה במהלך אותו דיון.

בסיכומי המבקשת אשר הוגשו בכתב בעקבות הדיון, נטען, בין השאר, כי הוכח שהמבקשת רכשה את הרכב מכספה, אותם תגמולים אשר קבלה ועל כן אין באפשרות המשיבה לעקל ולתפוס את הרכב הנ"ל. בנוסף לכך נטען כי הוכח שלא ניתן לפעול בהתאם לסעיף 4 לפקודת המסים (גביה) מאחר שניתן על פי אותו סעיף לעקל נכסים שהם אך ורק של החייב כאשר המבקשת איננה חייבת על פי הפקודה ולא קבלה התראה או הודעה על חוב כלשהו. לענין זה נטען בנוסף כי בנסיבות הענין היה על המשיבה לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט על מנת להכריז כי הרכב הינו של החייב ולא של המבקשת כאשר נטל ההוכחה מוטל על המשיבה ולא על המבקשת. ב"כ המבקשת מפנה לפסיקה אשר קבעה כי עצם היות המבקשת רשומה בתור הבעלים של הרכב מעביר את נטל ההוכחה למי שטוען אחרת. לענין רכישת הרכב מכספי התגמולים נטען כי טענה זו לא נסתרה ועל כן יש להיעתר לתובענה.

ב"כ המשיבה הגיש את סיכומיו ובהם חזר על טענות המשיבה כפי שפורטו בכתב התשובה הנ"ל וכן הוסיף כי עלה מהחקירה הנגדית של המבקשת כי הרכב נרכש מתוך כלל הכספים של בני הזוג מתוך חשבון הבנק המשותף שלה ושל בעלה כאשר קיים חוב אישי של בעלה למשיבה מכוח ערבות אוטונומית.

בנוסף לכך נטען כי המבקשת באה לבית המשפט בידיים לא נקיות ובחוסר תום שכן הצהירה כי היא שילמה עבור הרכב מכספה בלבד אולם העידה אחרת במהלך החקירה הנגדית על תצהירה.

בנוסף לאמור לעיל נטען בסיכומי ב"כ המשיבה כי הפסיקה אשר אוזכרה בסיכומי המבקשת אינה רלוונטית. ב"כ המשיבה חזר בסיכומיו על הפסיקה אשר אוזכרה על ידו בכתב התשובה בנוגע להלכת השיתוף כנ"ל וכן נטען כי בנסיבות הענין על המבקשת מוטל נטל ההוכחה כדי להוכיח את התובענה וכי היא אכן הבעלים הבלעדיים ברכב וזאת במיוחד לאור העובדה כי הרכב עוקל ונתפס בהיותו בחצרו של החייב והמבקשת.