פסק-דין בתיק הפ 200106/05

1.         המבקש, סוכן ביטוח בעיסוקו, נטל בתקופה הרלבנטית לתביעה זו מספר הלוואות מהמשיבה כפי שיפורט להלן.

            בתביעה זו, הוא מבקש מבית המשפט ליתן צו הצהרתי, לפיו יתרת החוב באחת ההלוואות עומדת על סך של 79,904 ש"ח (נכון ליום 1/11/04), וכי המשיבה איננה רשאית לנקוט בהליכי מימוש משכנתא שנעשתה בקשר לאותה הלוואה, עד שהמשיבה תנפיק לוח סילוקין המתאים ליתרת החוב הנטענת, וכל עוד המבקש יעמוד בתשלומים שעל פי הלוח שיונפק.

            עמדת המשיבה בתמצית היא, כי יתרת החוב בקשר לאותה הלוואה עומדת על סך של 468,291 ש"ח (נכון ליום 27/1/05), וכי מכל מקום, אין לעכב הליכי מימוש המשכנתא בשל ויכוח על גובה החוב המובטח על ידי המשכנתא.

2.         נתחיל מהנקודה האחרונה, הנזכרת על ידי המשיבה.

            גם המבקש אינו חולק על כך, שקיים חוב בקשר לאותה הלוואה, שלא נפרע במאומה, לפחות מאז מתן תצהירו בקשר להליך אחר שמתנהל ביניהם (נספח ג' לתצהיר המשיבה), חודש 4/02, ועד להגשת התביעה (1/05).

            חוב זה, כשלעצמו, מקנה זכות למשיבה לנקוט בהליכים למימוש המשכנתא, וויכוח על גובה החוב, המובטח על ידי המשכנתא, אין בו כדי לעכב את הליכי המימוש (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה שישית), חלק ראשון, עמ' 564, והפסיקה הנזכרת שם).

            אולם, גם לגוף הדברים, כפי שנראה להלן, אין ממש בגירסתו של המבקש בדבר יתרת החוב הנטענת על ידו.

3.         המקור למחלוקת שבין הצדדים בדבר גובה יתרת החוב על ההלוואה הנדונה נעוץ, כמעט כולו, במחלוקת אחרת בקשר לזקיפת תשלומים מסוימים שהתקבלו על חשבון חובו של המשיב בקשר להלוואות אחרות שנטל, כאשר לטענת המבקש, תשלומים אלה היו צריכים להזקף באופן שונה, כך שיתרת החוב בהלוואה הנדונה היתה על פי גירסתו. להלן יובהרו הדברים.

4.         המבקש, יחד עם אחיו, גלעד בהרב (להלן - גלעד), ביקשו בתחילת שנת 1999 לבנות שני בתים צמודי קרקע (וילות) בחלקת מקרקעין מסוימת בעפולה, ונזקקו להלוואת למימון הבניה.

            כיוון שהמבקש (סוכן ביטוח, כאמור) עבד באותה עת, עם המשיבה, הם פנו אליה לצורך זה, ונטלו ממנה 5 הלוואות. הראשונה מביניהן, בסך של 380,000 ש"ח ביום 9/3/99, היא ההלוואה נשוא תביעה זו.

            ארבע הלוואות נוספות בסכומים שונים נלקחו עד סוף יולי 1999.

            המשיבה (וכמובן, גם המבקש) מסכימה כי ארבע ההלוואות הנוספות נפרעו במלואן, ולא כאן המקום להידרש לפירוט בענינן.

5.         המבקש וגלעד רשמו משכנתא על שני הבתים לטובת המשיבה בקשר להלוואות האמורות.

            הבתים נמכרו, לאחר בנייתם, לאחרים.

            תחילה, נמכר אחד הבתים, תמורתו הועברה למשיבה והמשכנתא יוחדה לבית השני בלבד.

            לאחר מכן, נמכר הבית השני. הקונה שילם חלק מהתמורה במזומן, שהועבר אף הוא למשיבה, והחלק האחר שולם באמצעות מכירת דירתו שבעפולה למבקש ולאשתו ליטל בהרב (להלן - ליטל).

            המשכנתא, שהיתה רשומה על הבית השני האמור הועברה ("נגררה") לדירה שנרכשה.

זו המשכנתא, נשוא תביעה זו, שאת מימושה מבקש המבקש למנוע.

6.         חשבונו של המבקש ליתרת החוב הנטענת על ידו, הנשען על חוות דעתו של מר סלמאן סלימאן (להלן -סלימאן), מבוסס על ההנחה, שאת כל הכספים שהתקבלו ממכירת הבתים יש לזקוף לחמש ההלוואות שניטלו למימון בנייתם, ולהן בלבד.