פסק-דין בתיק הפ 200050/08

המבקשת הגישה תובענה לסעד הצהרתי בה היא עותרת לצו המצהיר כי המבקשת הינה הבעלים היחיד של מלוא הזכויות בעסק לאספקת וממכר דלקים בשם א.ש.אור אספקת דלקים (להלן: "העסק"), ומיכלית דלק מסוג מאן מ.ר 1575551 הרשומה על שם המבקשת במשרד הרישוי (להלן: "המיכלית"). הסעד המבוקש נוכח הליכים שננקטים בהוצאה לפועל כנגד המשיב 22, שהוא בן זוגה של המבקשת.

טענות המבקשת

בשנת 2004 הקימה את העסק הרשום על שמה ומונה כיום כ-12 לקוחות, לטענתה מכירה את שוק הדלקים עקב פעילותה בעסק שהפעיל במשך שנים גרושה. המבקשת נרשמה כעוסק מורשה במשרדי מס ערך מוסף, רכשה את המיכלית ופתחה חשבון בנק, בבנק הבינלאומי, עבור העסק המתנהל על שמה, בהמשך לטענתה, הוסיפה את שם העסק לחשבון בנק נוסף בבנק לאומי, אשר התנהל על שמה. כמו כן המבקשת פנתה לרו"ח לצורך שירותי הנה"ח והגשת דוחות .

במהלך 2006 אישר בימ"ש הסכם ממון בינה ובין זוגה, המשיב 22/ החייב (ס' 6 לתצהיר המבקשת) וניתן לו תוקף של פס"ד. לטענתה, כפי שעולה מהסכם הממון חלה הפרדה רכושית ביניהם, והעסק, המיכלית ורכוש נוסף הינם בבעלותה הבלעדית של המבקשת. המשיב 22/ החייב עובד בעסק כשכיר, לטענתה מתייעץ עמה ומיידע אותה את כל הקורות בעסק.

בשנת 2006, לאחר שהמיכלית שרכשה הורדה מן הכביש, רכשה המבקשת באמצעות שיקים אשר נפרעו מהחשבון העסקי מיכלית חדשה. בשנת 2007 מכרה המבקשת את זכויותיה בדירה המשותפת לגרושה, כספי התמורה הועברו לחשבון העסק.

המבקשת טוענת, כי במסגרת חקירת יכולת שנערכה לבן זוגה המשיב 22/ החייב, במסגרת תיק איחוד, עוקלה המיכלית וכן נקבע כי הכנסות העסק יעוקלו לטובת תיק האיחוד של המשיב 22/ החייב. המבקשת טוענת לבעלות הבלעדית במיכלית ובעסק. עוד טוענת, כי אינה שותפה בעסק עם המשיב 22/ החייב, וכי את כל כספי התמורה ממכירת זכויותיה בדירה העבירה לחשבון העסק הרשום על שמה.

טענות המשיבים

התייצבו וטענו לדחיית הבקשה 4 משיבים, שהם משיבים 1, 8, 14 ו-15.

לסברתם, המבקשת הגישה את הבקשה בחוסר נקיון כפיים, ראש ההוצל"פ הביע דעתו לגבי מערכת היחסים בין המבקשת ובין המשיב 22/ החייב בכל הקשור לעסק והמיכלית.

הבקשה נסמכת רק על עדות המבקשת, ואינה נתמכת בעדים נוספים או תצהירים נוספים אחרים של לקוחות העסק, או ספקים, אשר יכלו להעיד על בעלותה הבלעדית של המבקשת בעסק.

לטענת המשיבים בן זוגה, המשיב 22/ החייב מפעיל את העסק, ואילו המבקשת מוכרת תווי זהב.

המבקשת לא הציגה הסכמים עם לקוחות וסרבה למסור את פרטיהם.

לטענת המשיבים, למשיב 22/ החייב חובות רבים, ורישום העסק והמיכלית על שם המבקשת יש בהם משום תרמית, ולא יתכן כי יעבוד כ 16 שעות ביממה עם שכר של 5000 ש"ח בזמן שהמבקשת עובדת מ"עת לעת". עוד טוענים המשיבים, כי דפי החשבון הבנק, מבנק לאומי, אותם הציגה המבקשת הינם מתקופה מאד קצרה ולא ניתן לראות קשר לפעילות העסק נראה כי בחשבון זה מנהלת עניינים אישיים בנפרד ולא עניינים של העסק לטענתה.

המשיבים טוענים כי העסק  מנוהל ע"י המשיב 22/ החייב, ורשומים כ"כסות" על שם המבקשת.

נטען ל"אותות המרמה" שניתן למנות, והם:

חדלות פירעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, איום של תביעה, חשאיות, חריגה מדרכם המקובלת של עסקים, העברת כל נכסי החייב, שמירת הנאה למעביר, ושמירת החזקה בנכס בידיו  (בר אופיר בעמ' 380א ו-סבג, בעמ' 62774).

בחינת האותות במקרה דנן:

קשרים בין המעביר והנעבר - המבקשת מודה כי מדובר בבן זוגה, שאיתו גם עשתה הסכם ממון שקיבל תוקף של פס"ד (ס 6 לתצהיר המבקשת).