פסק-דין בתיק הפ 198/06

   1 .     המבקש הינו אחד משבעת בניה ויורשיה של המנוחה עיישה כהן ז"ל, אשר התגוררה כבעלת זכויות במשק, או בנחלה, מס' 7, במושב מצליח.

במותה הותירה אחריה המנוחה (אשר ירשה את חובות המשק מבעלה שנפטר לפניה) חובות לאגודה השיתופית של המושב (להלן: "המשיב").

בין יורשי המנוחה לבין המשיב התקיימו דיונים בפני המשקמת, עו"ד אסתר פרונט, לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי 1992, אשר בסופם (בהחלטה מיום 9.6.97) נקבע שיעור חובם של היורשים למשיב (-.167,901 ש"ח ליום 31.12.91). 

לצורך מימוש החוב מונו כונסי נכסים והוטלו עיקולים וצווי מניעה ע"י המשקמת במסגרת הסמכויות שהוקנו לה בחוק הנ"ל, אך החוב לא נפרע עד היום.

כיוון שכך, וכיוון שכונסי נכסים קודמים התפטרו מתפקידם, מונו (ביום 20.7.05) המשיבים 2 ככונסי נכסים, הם הוסמכו לתפוס את המשק ולממש אותו, לפי הוראות חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, לשם פרעון חוב המשק, היינו חובם של יורשי בעלת החוב עיישה כהן ז"ל, למשיב.

2.      בשלב זה כאשר כונסי הנכסים עומדים, כנראה, למכור את המשק "התעורר" המבקש והגיש בקשה לביטול כל ההחלטות שניתנו ע"י המשקמת באשר למינוי כונסי נכסים ומכירת המשק על ידם.

הבקשה הוגשה ב-26.1.06, היינו כ-6 חודשים לאחר שהמשקמת נתנה את החלטתה האחרונה ביום 20.7.05.

איחור זה בהגשת הבקשה, שהוא משמעותי יותר, אם אביא בחשבון את העובדה כי המבקש תוקף בבקשתו אף החלטות קודמות ומוקדמות יותר של המשקמת, והמנעותו של המבקש לבקש הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול הפסק או החלטות המשקמת - די באלה כדי להביא לדחיית בקשתו.

לפי סעיף 27 לחוק הבוררות החל בעניינינו יש להגיש בקשה לביטול פסק או החלטת בורר או משקם לא יאוחר מ-45 יום מיום מתן ההחלטה. בקשת המבקש הוגשה, כאמור, זמן רב לאחר המועד הקובע ולפיכך דינה להדחות.

דין דחיית הבקשה מטעם זה חל, כמובן, אף על החלטות המשקמת שניתנו מוקדם יותר, היינו ב-9.6.97, 14.10.98 ו-3.12.99, אשר אף אותן תוקף המבקש בבקשתו.

3.      דין הבקשה לדחיה אף לגופה.

לא מצאתי ביסוס לטענות המבקש באשר לקיומן של עילות לביטול הפסק או החלטות המשקמת.

 א.   טענתו כי המשקמת חרגה מסמכותה משלא דחתה דרישת חוב שהתיישן וכשמינתה כונס נכסים על המשק שאינו שייך כלל לעזבון, אלא לו עצמו בלבד, כבן ממשיך - טענה זו לא נטענה כלל ע"י המבקש בפני המבקשת. 

לציין כי המבקש כלל לא טרח להופיע לדיונים שהתנהלו בפני המשקמת, על אף שהוזמן לדיונים אלה מספר פעמים יחד עם שאר אחיו - יורשי המנוחה. בהופעתו היחידה בפני המשקמת (בדיון שהתקיים ב-16.12.96) הבהיר לה כי:

"הייתי רוצה להגיע להסדר שיפתור את כל הבעיה גם של תוך המשפחה וגם של החובות במשק ולצורך זה רצוי שגם אחיי ואחותי יתייצבו בפני המשקמת".

בדברים אלה אין כל זכר לטענתו בדבר זכויות בלעדיות שיש לו במשק כבן ממשיך, או בדבר התיישנות החוב.

מדוע, אם כך, חרגה המשקמת מסמכותה, כאשר קבעה את שקבעה לאחר מספר דיונים שהתקיימו לאחר מכן בהעדרו של המבקש (שהוזמן כדין) ובנוכחות שאר יורשי המנוחה.

המשקמת דנה על פי הסמכות שהוקנתה לה בחוק בהיקף החוב ובשיוכו, על יסוד העובדות והנסיבות שהוצגו בפניה.

לציין כי טענת המבקש בדבר מעמדו כבן ממשיך בעל זכויות בלעדיות במשק מתבררת בפני ערכאה אחרת במסגרת סכסוך בינו לבין אחיו היורשים.