פסק-דין בתיק הפ 171/05

עתירה לפסק דין הצהרתי על עדיפות עיקול מול עסקאות קודמות בזמן.

העובדות הצריכות לענין

1.      המשיב מס' 2 ( להלן: "חביב"), הוא הבעלים הרשום של 3/8 חלקים בחלקה 78 בגוש 12201 שעליו הוקמה תחנת דלק (להלן: " הנכס או " תחנת הדלק"). המשיבה מס' 3 היא אשתו של חביב (להלן: " ורדה").

נקדים ונספר כי תחנת הדלק הופעלה על ידי חביב באמצעות חברה בשם לב הגליל תחנת דלק בע"מ ולאחר מכן, באמצעות מספר חברות שהוקמו חדשות לבקרים, בשל קשיים כספיים אליהן נקלעו החברות. על מנת להקל על הקורא, נתעלם מאותן חברות, ונראה את חביב כמי שהיה הבעלים והמנהל של תחנת הדלק בתקופה הרלוונטית.

ביום 2.10.2002 העביר חביב לורדה-אשתו, את זכויותיו בנכס ללא תמורה. העסקה דווחה למס שבח וביום 29.1.2003 נרשמה לזכותה של ורדה הערת אזהרה.

2.      על הנכס נרשמה ביום 29.7.98 משכנתא בדרגה ראשונה, להבטחת חוב של עד מליון דולר, לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן ובהתאמה: " המשכנתא" ו" הבנק").

המבקשת (להלן: " גל") היא חברת דלק שסיפקה דלקים לתחנה. גל גם ערבה להתחייבויותיו של חביב כלפי הבנק בסכום של 1.5 מליון ש"ח (קרן). דהיינו, גל חבשה שני כובעים בעת ובעונה אחת: ספק-נושה של חביב וערבה לחביב.

בשל חובותיו של חביב לבנק, נתמנתה מטעם הבנק עו"ד עדינה וייל ככונסת נכסים על הנכס לצורך מימוש המשכנתא (ת.א. 375/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה), וביום 12.3.2003 נרשמה על כך הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין.

3.      חביב היה חייב לגל כספים בגין דלקים שרכש. גל הגישה תביעה כנגד חביב ובחודש ינואר 2002 ניתן לזכותה פסק דין. במהלך שנת 2002 פתחה גל כנגד חביב תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (תיק הוצל"פ 7-02-38274-01). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ניסתה גל להיפרע את החוב על ידי הפעלת התחנה באמצעות כונס נכסים מפעיל, אך הדבר לא צלח בידה.

4.      ביום 1.5.2003, נערך הסכם בין בא כוחה של גל ככונס נכסים-מפעיל לבין המשיב מס' 1 (להלן: " בשארה") ובו התחייב בשארה לשלם לגל 700,000 ש"ח במספר תשלומים לסילוק סופי ומוחלט של חובו של חביב לגל (שעמד אז על 1.3 מליון ש"ח). עוד הוסכם כי התחנה תועבר על ידי כונס הנכסים להפעלתו של בשארה עם פרעון התשלום הראשון, וכי בשארה יפעל תוך 30 יום לפטור את גל מערבותה לבנק בגין חובו של חביב. אין חולק שבשארה שילם לגל 375,000 ש"ח מתוך הסכום של 700,000 ש"ח. 

         בד בבד עם חתימת הסכם זה, בתחילת חודש 5/03, הועברה הפעלת התחנה אל בשארה, באמצעות חברה בשם דלק הצפון בע"מ, ובנו של בשארה, בשם סאמי (להלן: " סאמי") הוא שהפעיל בפועל את התחנה. בהמשך, הוקמה חברה נוספת בשם דלק אעבלין בע"מ שבעלי מניותיה היו ורדה (אשתו של חביב) וסאמי. על מנת להקל על הקורא, נתייחס לסאמי ולבשארה ולחברות השונות שהפעילו את התחנה כאחד, ומקום שנכתב סאמי, יש לזכור כי בשארה הוא שעומד מאחוריו.  

5.      ביום 2.12.2003 נערך ונחתם בין ורדה לבין בשארה הסכם, לפיו רכש בשארה מורדה, מחצית מחלקה בנכס, קרי,  3/16 חלקים מחלקה 78 שהם מחצית מהזכויות בנכס ובתחנת הדלק, תמורת הסך של 200,000$ (להלן: " הסכם הרכישה"). במבוא להסכם הרכישה נכתב  כי הנכס משועבד במשכנתא לבנק וכי התמנה כונס נכסים למימוש המשכנתא. בהסכם, התחייבה ורדה כמוכרת,  להסיר כל עיקול, משכנתא וזכות צד שלישי הרובצים על זכויותיה בנכס. לבשארה ניתנה בהסכם הרכישה זכות לרשום משכנתא לזכותו על המחצית השנייה של הנכס על מנת להבטיח זכויותיו על פי ההסכם, וכן ניתנה לו זכות קדימה לרכוש את המחצית השנייה של הנכס. הסכם הרכישה דווח למס שבח והוגשה בקשה לרישום הערת אזהרה, אך זו לא נרשמה אלא מאוחר יותר,  ובהמשך נבין מדוע.

נקדים ונאמר כי לטענת בשארה, הוא רכש את מחצית הנכס מחביב כבר בחודש 5/03 כאשר החל להפעיל את תחנת הדלק. ברם, משנתברר כי חביב העביר קודם לכן את כל זכויותיו בנכס לורדה אשתו, נערך הסכם הרכישה החדש מיום 2.12.2003. דומה שיש ממש בטענה זו, שנתמכה בעקיפין על ידי חביב, אך איננו נדרשים להכריע בנקודה זו, מה עוד שההסכם מחודש 5/03 לא הוצג על ידי בשארה. 

6.      ביני לביני המשיך הבנק בהליכי הכינוס. ביום 2.10.2003 הגיעו חביב והחברות השונות שהפעילו את הנכס להסכם פשרה, לפיו יסולק החוב לבנק בתשלום של 1.5. מליון ש"ח שישולם עד ליום 30.10.2003 (מעבר לסכומים ששולמו כבר לבנק עד אותו מועד). ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. בנוסף, ובמסמך נפרד, התחייבה גל לשלם לבנק 200,000 ש"ח.

הצדדים לא עמדו בהסכם הפשרה, והנכס הועמד למכירה פומבית וצד שלישי אף זכה בהתמחרות. בשארה, שמכירת הנכס עלולה הייתה להוריד לטמיון את השקעתו על פי הסכם הרכישה, ביקש להציל את הנכס ממכירה, וביום 26.12.2003 נחתם הסכם משולש: חביב (וחברת לב הגליל שבבעלותו) - הבנק - סאמי (בנו של בשארה), ולפיו סולק החוב לבנק תמורת הסך של 1,880,000 ש"ח ששולמו לבנק על ידי בשארה.

ביום 1.1.2004 נערך בין הבנק לבין סאמי מסמך נוסף שכותרתו " הבהרה ותוספת להסכם מיום 26.12.2003" ובו ניתנה הסכמה של סאמי לכך שגל תופטר מהתחייבויותיה כלפי הבנק. מסמך זה יש לקרוא עם מכתבה מיום 28.12.2003 של עו"ד וייל מטעם הבנק, ממנו עולה כי

בשארה פרע לבנק, במקום גל, את הסכום של 200,000 ש"ח שגל התחייבה לשלם לבנק (נספח יג לתגובת בשארה).

הבנק, חביב וסאמי פנו בהודעה מוסכמת לתיק בית המשפט אודות הסכם הפשרה, וביום 22.1.2004 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכמה, והערת האזהרה על מינויה של עו"ד וייל ככונסת נכסים בוטלה ביום 21.1.2004. נציין כי המשכנתא שהייתה רשומה לזכות הבנק נמחקה כעבור למעלה משנה, בתקופה שבין 3/05 - 7/05, לטענתו של בשארה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

7.      נעשה כעת אתנחתא קלה בדרכנו, ונסטה אל דרך צדדית.