פסק-דין בתיק הפ 169/06

לפני תובענה כנגד מינהל מקרקעי ישראל  (להלן: "המינהל") להצהיר כי המבקש הוא החוכר של מחצית מבית דו משפחתי הנמצא ברח' שמאי 34 ברמת השרון, וכי המבקש זכאי כי זכותו זו תירשם בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב  על  מחצית של חלקה 129 בגוש 6551.

בתשובתו הודיע המינהל כי אין בתיק המינהל תיק נכס  בגין הקרקע נשוא התובענה, ולא נמצאה כל אינדיקציה כי המבקש שילם למינהל תשלומים כלשהם בגין הנכס.

בסעיף 17 לתגובה מודיע המינהל כי ככל שבית המשפט ימצא, לאור המסמכים שיומצאו לו, כי יש מקום להכיר בזכויותיו של המבקש, הרי שכתנאי לחתימה על חוזה חכירה עם המבקש יעמוד המינהל על זכותו לגבות מהמבקש תשלום דמי חכירה ראשוניים מהוונים ל-49 שנה החל ממועד התשלום בשיעור של 91 משווי הקרקע על פי שומת השמאי הממשלתי ובהתאם למלוא זכויות הבניה על פי תכנית בניין עיר שבתוקף, וכן תשלום כדמי שימוש מופחתים בשיעור של 1% לשנה משווי הקרקע בהתאם לבנוי בפועל, וזאת בגין 7 השנים האחרונות.

לאחר שציפיותי להסדר פשרה נכזבו, עלי להכריע בתובענה.

ה ע ו ב ד ו ת

מתצהירו של המבקש עולות העובדות הבאות:

המבקש היה חבר בארגון בשם "ארגון ראשונים". הארגון פנה בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת לסוכנות היהודית בבקשה להקצות לארגון קרקע לבניית בתים עבור חברי הארגון.

ב-20.5.02 אישרה הקרן הקיימת לישראל לארגון לבנות 20 יחידות על 10 מגרשים, 2 יחידות בכל מגרש. הארגון ביצע את בניית השלד בפרוייקט, ולאחר גמר העבודות השלד נערכה הגרלה בין חברי הארגון. המבקש ואחותו זכו בבית דו משפחתי, שחציו נושא התובענה שלפני. אחות המבקשת שילמה את הסכום שנדרש כתנאי לחתימת חוזה חכירה ונחתם עמה חוזה חכירה על מחצית המגרש, וזכויותיה נרשמה בפנקסי המקרקעין כחוכרת.

המבקש לא חתם על חוזה חכירה, והוא מחזיק מאז שנות ה-50 בבית שנבנה על מחצית המגרש.

אף שגירסתו של המבקש באשר להקצאת המגרשים לארגון והשתתפותו בהגרלה לא נתמכה במסמכים, נראה לי שניתן לקבל את גירסתו, שכן המינהל לא ביקש לחקור את המבקש, ולא כפר בגירסה העובדתית של המבקש.

עם זאת, אין בגירסת המבקש כדי להקנות לו זכות להירשם כחוכר.

ההנחה היותר סבירה היא שבשעתו הופנתה גם אליו כמו לאחותו ולשאר חברי ארגון ראשונים ההצעה לחתום על חוזה חכירה כנגד התשלום שנדרש אז מחברי הארגון, אולם המבקש לא טוען ששילם לסוכנות היהודית או למינהל סכום כלשהו או כל תשלום אחר עבור הזכות להירשם כחוכר.

המסקנה המתבקשת היא שהמבקש לא התקשר מעולם עם המינהל בחוזה חכירה, ותביעתו כי תירשם לזכותו חכירה אינה מבוססת.

המבקש הודיע כי הוא "חייב למינהל אך ורק  דמי חכירה ולא מעבר לכך... המבקש מצידו היה מוכן לסגור גם את הנושא הכספי ולשלם למשיבה את דמי החכירה, אך משהדבר אינו מתאפשר, אין בכך כדי למנוע את קבלת בקשת המבקש כדי שזכויותיו ירשמו סוף סוף".

גישתו זו של המבקש יסודה בטעות.

כל עוד לא התקשר המבקש עם המינהל בחוזה, מעמדו אינו של חוכר.

גם העובדה שעם אחותו נחתם חוזה חכירה אינה מבססת את זכותו כחוכר.

זכות המבקש לחוד, וזכות אחותו לחוד. אחות המבקש שדאגה בשעתו לשלם את הסכום שנדרש כתנאי לתשלום דמי חכירה ונחתם עמה חוזה חכירה, זכתה בכך במעמד של חוכרת.

המבקש, שלא שילם את התמורה שנדרשה כתנאי לחתימת חוזה חכירה, ולא נחתם עמו חוזה חכירה, אינו בעל זכות חכירה, ואף לא בעל זכות להירשם כחוכר.