פסק-דין בתיק הפ 158/06

רקע

מבקש 1 (להלן: "המבקש") יחד עם אחיו המנוח חיים שרף ז"ל עסקו במסחר בתכשיטים באמצעות מבקשת 2 חברה הרשומה באיטליה (להלן: "המבקשת"). בין לקוחותיהם נמנה המשיב שבסמוך לשנת 1973 הפקיד בידי המבקש חבילות של תכשיטי זהב (להלן: "הפיקדון").

ביולי 2003 לקח המבקש מהפיקדון תכשיטי זהב במשקל 34.632 ק"ג והודעה על כך נמסרה למשיב.

משדרש המשיב לקבל בחזרה את הפיקדון, טען המבקש שקודם על המשיב לשלם לו חוב כספי הנובע מיתרת חוב שהותיר בגין רכישת תכשיטים שבצירוף ריבית והצמדה לתקופה של 32 שנה עומדת על סך של  770,382.80 $, יתרת הלוואה שלא נפרעה בסך 15,000 $ בתוספת ריבית בסך 14,507.27 $, ודמי שמירה על הפיקדון בסך 225,000$.

בין הצדדים התנהלו הליכי בירור שונים ומשלא הצליחו לפתור הסכסוך התקשרו המבקש והמשיב ביום 5.6.05 בהסכם, לפיו מינו את מר יצחק פרום, נשיא כבוד של בורסת היהלומים ברמת גן, לשמש כבורר במחלוקת שנתגלעה ביניהם (להלן: "הסכם הבוררות").

ביום 14.12.05 ניתנה החלטת הבורר, לפיה חויבו המבקשים ביחד ולחוד להחזיר מייד למשיב את כל התכשיטים שהופקדו אצלם ושנותרו בידם ולשלם למשיב סכום של 195,000$ ב - 13 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 15,000$ החל מינואר 2006 (להלן: "פסק הבוררות").

לטענת המבקשים נפלו בהליך הבוררות ובפסק הבוררות פגמים המצדיקים את ביטולו, ומכאן עתירתם לבטל את פסק הבוררות.

טענות המבקשים:

           א.         בתביעה שכנגד אותה הגיש לבורר, תבע המשיב להורות למבקשים להשיב לו את הפיקדון. למרות זאת, מצא הבורר לחייב את המבקשים לשלם למשיב סך של 195,000$ שלא נתבעו בכתב תביעה זה.

           ב.         פסק הבורר בעניין החיוב הכספי האמור ניתן מבלי שלמבקשים הייתה הזדמנות ראויה לטעון בעניין.

            ג.          בתביעתם תבעו המבקשים לחייב את המשיב לפרוע חוב בגין רכישת תכשיטים ויתרת הלוואה, וכן תבעו לחייב את המשיב לשלם להם דמי שמירה על הפיקדון במשך למעלה משלושים שנה תוך סיכון עצמי שנטל עליו המבקש. פסק הבוררות אינו מתייחס לתביעת המבקשים לתשלום דמי שמירה. לפיכך, יש להחזיר עניין זה לבורר אחר שטרם גיבש עמדתו בעניין כדי שיכריע בתביעה זו של המבקשים.

           ד.         במהלך הדיון בבוררות ביקשו המבקשים להעיד את מנהל עסקיה של המבקשת, מר לואיג'י שהיה עד לאירועים הרלבנטיים לסכסוך שבין המבקשים למשיב, ועד נוסף, מר בני הלל שהמשיב טען שמסר לו סך של 29,000$ עבור המבקש, אולם בקשה זו לא נענתה על ידי הבורר.

המבקשים אף ביקשו להעביר מסמך ששימש כראיה לבדיקת גרפולוג, אולם גם פניה זו לא נענתה על ידי הבורר.

           ה.         הבורר קיבל מכתב מהגב' יאנה רוט, הכולל עדות באשר לאירועים שלכאורה יש בהם כדי להשפיע על דעתו של הבורר בסכסוך שלפניו, מבלי שניתנה למבקשים זכות לחקור את כותבת המכתב. מחאתם של המבקשים מיום 21.9.05 בעניין נותרה ללא מענה מצד הבורר.

            ו.           סייע ביד הבורר עו"ד משה ברגר, אשר ערך רישומים במהלך דיוני הבוררות. הבורר דחה את בקשת המבקשים לקבל רישומים אלה שנדרשו לו להכנת הסיכומים מטעמו בטענה שאין מדובר בפרוטוקולים.

            ז.           הבורר קבע שסיכומי הצדדים לא יועברו זה לזה ובכך למעשה נמנעה מהמבקשים הזדמנות להתייחס לסיכומי המשיב.

           ח.         הבורר לא נימק את החלטתו אף שעל פי הסכם הבוררות חויב לנמק את החלטתו. במיוחד לא נימק הבורר את החלטתו, לפיה חייב את המבקשים לשלם למשיב סכום של 195,000$, סעד שלא התבקש וממילא לא ברור כיצד הגיע הבורר לסכום האמור.

           ט.         בהסכם הבוררות נקבע שפסק הבוררות יינתן על ידי הבורר תוך 6 חודשים, אולם הבורר חרג מהמועד שנקבע.  

טענות המשיב