פסק-דין בתיק הפ 156/03

1.         התביעה בפניי עברה מספר גלגולים, ולאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים, הנני נדרש בהליך הנוכחי ליתן פסק דין רק במסגרת הודעת צד שלישי, אשר הגיש המשיב (להלן: "המודיע" או "סעיד") נגד צד שלישי (להלן: "צד שלישי" או "וליד"). על פי ההסכמה הדיונית, ההכרעה תהא בשאלה אחת ויחידה והינה, אם סעיד קיבל את חלקו בעסקת המכר עם המבקש מר עארף אבו סוביה (להלן: "עארף")?

2.         להלן בתמצית השתלשלות העניינים:

א.          חלקה 1 בגוש 16969 אדמות דבוריה, הידועה בשם "רוס אלמוארס", הנה בשטח של 102251 מ"ר (להלן: "החלקה").

ב.          סעיד, וליד ועווד, הם שלושה אחים שנולדו למנוח עבדאלחמיד עזאיזה (להלן: "המנוח עבדאלחמיד ז"ל).

            ג.          האח עווד, אף הוא הלך לעולמו ועידה הנה אלמנתו (להלן: "עידה").

            ד.          1197/102251 חלקים (להלן: "החלקים המועברים") בשטח של 1197 מ"ר בחלקה, היו רשומים בשם המטרופולין היווני - קתולי (מלקיט) של הבישוף בעכו, חיפה, נצרת והגליל (להלן: "הבעלים הקודמים").

ה.         בעקבות תביעה שהגישו סעיד, וליד ועידה ואחרים נגד הבעלים הקודמים בתיק ה.פ. 106/01, 115/01, 116/01 בית משפט זה, ניתן בתאריך 17/04/01 פסק דין ע"י כב' השופטת ד"ר נאוה אפל - דנון, על פיו הורתה לרשום את החלקים המועברים בשם סעיד, וליד ועידה בחלקים שווים ביניהם, וביום 04/06/01 נרשמו חלקים אלה כאמור בפסק הדין של השופטת דנון.

ו.           ביום 03/09/01, הגיש עארף נגד סעיד בקשה בדרך של המרצת פתיחה בתיק 181/04, בה נדרש בית משפט זה להצהיר על בעלותו של עארף ב- 399/102251 חלקים בחלקה, וכן לחייב את סעיד לפצות את עארף בקרקע חליפית שוות ערך לקרקע החסרה בשטח של 303 מ"ר. עארף ביסס את תביעתו על הסכם מכר שנחתם ביום 16/01/1975 (להלן: "הסכם המכר") (להלן: "ההליך הראשון").

ז.          בישיבה ביום 04/09/02, שהתקיימה בהליך הראשון, הגיעו עארף וסעיד לידי הסדר דיוני, על פיו מונה מר אסעד עזאיזה כבורר יחיד, אשר יכריע במחלוקת נשוא ההליך הראשון.

ח.          בתאריך 05/01/03, נתן הבורר את פסקו, על פיו נקבע, כי עארף זכאי להירשם כבעלים של 399/102251 חלקים בחלקה, אולם דחה את שאר הסעדים שנדרשו בתביעה הנ"ל, תוך קביעה כי במידה וסעיד יוכיח כי אכן לא קיבל את מלוא התמורה בעד מכירת חלקו בחלקה, יהא זכאי להגיש תביעה לפיצויים כנגד וליד, וכן נגד יורשיה של המנוחה עידה ז"ל.

בהבהרה שנתן הבורר לפסקו קבע, כי הוא לא הגיע למסקנה ולא שוכנע אם החתימה על ההסכם היא אכן חתימתו של סעיד. כמו כן לא שוכנע כי אכן סעיד קיבל כל חלק מהתמורה על פי הסכם המכר או לפחות את מלוא התמורה המגיעה לו, עם זאת, סעיד ידע בזמנו על עסקת המכר או לכל היותר סמוך לכך, ושתיקתו לאורך שנים, מעידה אף היא על ידיעתו והסכמתו לאותה עסקה.

ט.         בעקבות פסק הבורר, הגיש עארף בתיק ה.פ. 143/03 בקשה לאישור פסק הבורר, ומנגד הגיש סעיד במסגרת התיק הנוכחי בקשה לביטול פסק הבורר.

י.          לאחר ששני התיקים אוחדו בהסכמת הצדדים, הגיש סעיד הודעת צד שלישי נגד וליד.

יא.        בישיבה ביום 02/11/03, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, על פיו ניתן פסק דין, לפיו אושר פסק הבורר כאמור לעיל, אולם באשר לציר היחסים בין סעיד לוליד, סוכם כי מאחר ומחלוקת זו לא הוכרעה הן ע"י הבורר והן ע"י בית המשפט, לכן נדרש בית המשפט להכריע במחלוקת זו.

3.         המחלוקת בין סעיד לוליד, מתמקדת לעניין הכספים ששילם עארף על פי הסכם המכר בגין חלקו של סעיד בחלקה. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע במחלוקת זו מבלי שיידרש להכריע בשאלה אם וליד מכר לעארף את הקרקע נשוא ההסכם. המחלוקת בין סעיד ווליד פשוטה ביותר, מצד אחד טוען סעיד כי וליד קיבל את תמורת חלקו בעסקת המכר עם עארף, מאידך טוען וליד, כי אביו עבדאלחמיד ז"ל הוא שרכש מאת הבעלים הקודמים את החלקים המועברים, והוא אשר קיבל את התמורה שסוכמה על פי הסכם המכר עם עארף ואביו חילק את התמורה ונתן לוליד ועידה ז"ל את חלקם, ואילו חלקו של סעיד נותר בידי האב עבדאלחמיד ז"ל, מאחר ובאותה עת התגורר סעיד יחד עם אביו וניהלו ביחד משק משותף (סעיף 9, 11, 12 לתצהיר).

4.         בשל רגישות העניין, ומאחר והמדובר בסכסוך בין אחים, נסיתי פעמים מספר להביא את הצדדים לידי הסדר, אולם לא עלה בידי, ובסופו של דבר נשמעו ראיות בתיק. מטעם סעיד העיד סעיד בעצמו, אשתו גב' בושרא עזאיזה, וכן בתה של עידה ז"ל גב' קרימאן עזאיזה. מטעם וליד העיד רק וליד בעצמו. בנוסף סעיד הביא חוות דעת של שמאי מטעמו, אולם וליד נמנע מלהביא חוות דעת של שמאי מטעמו, ואף וויתר על זכותו לחקור את השמאי מטעם סעיד. להלן אנתח את ראיות הצדדים:

            א.          ראיות סעיד:

            1:         עדות סעיד: סעיד כלל בתצהיר עדות ראשית הרבה עובדות ופרטים שאינם רלוונטיים למחלוקת עסקינן. באשר למחלוקת הצהיר סעיד, כי הוא יליד 1950, למד עד כיתה "ח" בלבד, אינו יודע קרוא וכתוב. בשנת 1971 - מועד חתימת ההסכם - היה כבן 21 שנים, מאז שנשר מלימודים, התחיל לעבוד כעובד שכיר בעבודות שונות, כגון חקלאות וצבע, וקיבל משכורת של כ- 250 ש"ח יומית בערכים של היום, וחסך פרוטה אחרי פרוטה כדי לרכוש את המגרש נשוא התביעה. הצהיר עוד, כי בחודש 10/1972 נשא לאשתו הראשונה תמאם עזאיזה, ונפרד ממנה בחלוף חודש ימים, בעקבות כך, הגישה אשתו זו נגדו תביעה למזונות, תכשיטים וביגוד, והוא התגרש ממנה בחודש 04/1974. בחודש 11/1974 נישא סעיד לאשתו השניה גב' בושרא עזאיזה, אשתו זו עבדה כגננת עד שנולד בנה הבכור בתאריך 11/08/1975, אחרי שנולד בנה הבכור, הפסיקה אשתו השניה לעבוד. הצהיר עוד, כי הוא שילם ממשכורתו ומשכורת אשתו את חובותיו כלפי אשתו הראשונה, במהלך מספר חודשים לאחר נישואיו עם אשתו השניה, סילק את חובותיו שהיו בסכום של 4000 ל"י בערכים של אז. סעיד הצהיר עוד, כי חרף העובדה כי עארף שילם תמורת החלקים המועברים סכום של 20,000 ל"י, כאשר סכום זה אמור להתחלק בינו לבין וליד ועידה, לא קיבל סעיד תמורת חלקו בעסקת המכר נשוא התביעה. הצהיר עוד, כי לא ידע על עסקת מכר זו אלא לאחר שהוגשה תביעה נגדו ונגד אחיו וליד, וכן נגד עידה בשנת 1995. סעיד פירט את ההוצאות שהוא נשא, אשר מסתכמות בסך - 18,963 ש"ח בערכים של היום.

בחקירתו הנגדית בבית המשפט, ציין סעיד, כי הוא רכש את החלקים המועברים מהמטרופולין עבורו בלבד, ושילם את מלוא המחיר מכיסו הפרטי, אולם בשל בקשת אביו ז"ל לחלק את החלקים המועברים בינו ובין שני אחיו בחלקים שווים, הוא הסכים לחלקם לשלושה חלקים (עמ' 8 שורות 27 - 23). בהמשך, אישר סעיד את מה שמסר בתצהיר, כי לראשונה ידע כי עארף רכש את החלקים המועברים היה בשנת 1995 (עמ' 9 שורות 2 - 1). בהמשך אישר סעיד כי מאז שנת 1971 ועד שנת 1995, הוא לא החזיק בחלקים המועברים, לא זרע אותם ולא נטע בהם מאומה. אף אישר כי משפחת עארף נטעה בחלקים אלה בשנת 1977 עצי זית, וכי משפחת עארף לא נתנה לו בתמורה זיתים ולא שילמה לו דמי חכירה בעד הזיתים שננטעו בחלקים אלה.