פסק-דין בתיק הפ 153/02

א.   מהות התובענה

המדובר בחלק מחלקה 423 בגוש 6720 בגני תקווה (להלן: "החלקה"), שהופקע מהמבקשים ושייעודו שונה לבנייה למגורים.

בית המשפט התבקש באופן מקורי לחייב את המשיבים לשלם למבקשים את השווי המלא של המקרקעין שהופקעו מהם מכח התוכנית המקורית כחלופה להחזרת הקרקע עקב אי מימוש מטרת ההפקעה, עפ"י סעיפים 195 ו- 196 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). לחילופין, מכיוון שבחלקת המערערים, בגלגוליה ההיסטוריים בוצעו מספר הפקעות במהלך השנים, גרסו המבקשים שיש להביאן בחשבון בהגדרת היקף שטח החלקה המופקע הפטור מפיצוי, וממנו לגזור את היקף היתרה המופקעת החייבת בפיצוי, ומכאן תביעתם לפיצוי בגין שטח נוסף של 2,325 מ"ר.

ב.      עובדות רלבנטיות

בפתח הדברים ובטרם הדיון בבקשה גופא, תינתן תמצית הרקע העובדתי להגשת התביעה העיקרית והשתלשלות העניינים בתיק זה, אשר מתנהל בערכאות המשפטיות משנת 1996:

בשנת 1980 היו המבקשים הבעלים של החלקה, ששטחה היה 6,008 מ"ר.

ביום 24.2.1980 פורסם ב- י.פ 2607 דבר אישורה של תכנית ממ/990 (להלן: "התכנית המקורית") לפיה יועדו שטחים באזור, וביניהם חלק מחלקת המבקשים, לצרכי ציבור.

ביום 25.12.1980 פרסמה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 ל פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 בדבר הפקעת חלק משטח החלקה לצרכי ציבור והקנייתו של אותו החלק למועצה המקומית.

ביום 16.8.1992 נחתם בין המבקשים למשיבה 1 חוזה לפיו, בתמורה להעברת השטח המופקע בשיעור של 2,300 מ"ר מחלקת המבקשים, תעביר המשיבה 1 לרשותם שטח מחלקה 527 בגודל של 375 מ"ר, בלא תמורה, והמבקשים ירכשו בתמורה מן המשיבה 1 את יתרת החלקה הזו בשיעור של 112 מ"ר על מנת שתהא להם האפשרות לבנות על המגרש ( נספח ה' לכתב התשובה). ביום 6.4.95 פורסמה ב- י.פ 4296 תכנית ממ/5066 (להלן: "התכנית החדשה"). תכנית זו הוכנה במסגרת פיתוח גני תקווה וכללה הוראות בדבר חלוקה ואיחוד.

בין המטרות של התכנית החדשה נמנו: הקמת שכונת מגורים, קביעת שטח לבניני ציבור, קביעת שטח למרכז אזרחי לצרכי ציבור, שטח פרטי פתוח ואזור נופש וספורט. 

עקב ההוראות בדבר האיחוד והחלוקה, נוידו הזכויות המופקעות לצרכי ציבור מחלקת המבקשים למגרש בשטח זהה בגודלו למקום אחר, וזאת מסיבות תכנוניות, ולאור בקשת תושבי האזור, בכללם המבקשים עצמם.

בעקבות הניוד, הקרקע המופקעת מחלקת המבקשים יועדה לשכונת מגורים.

המבקשים התנגדו לתכנית החדשה ( נספח ז' לתובענת המבקש) ובא כוחם גרס שיש להשיב להם את הקרקע שהופקעה.

בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 9.1.1996 נדחתה התנגדות המבקשים ואושרה התכנית החדשה ( נספח ח' לתובענת המבקש).

המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה להחזיר להם את המקרקעין המופקעים על פי הוראות סעיף 195 לחוק התכנון והבניה. תובענה זו נדחתה בגין שיהוי ( נספחים ט"ו, ט"ז לתובענת המבקש), ולחילופין לשלם להם את השווי המלא של המקרקעין המופקעים מכוח התכנית המקורית, כחלופה להשבת הקרקע, על פי הוראות סעיפים 195 ו- 196 לחוק התכנון והבנייה.

סעד זה שנתבע ע"י המבקשים, נשען על הטענה כי בחלקת המבקשים בגלגוליה ההיסטוריים בוצעו מספר הפקעות. את ההפקעות הללו יש לקחת בחשבון בהגדרת היקף שטח החלקה המופקע הפטור מפיצוי וממנו לגזור את היתרה המופקעת החייבת בפיצוי.

המשיבות השיגו על טענות המבקשים.

לעמדתן, אין המדובר בשינוי יעוד של המקרקעין מיעוד ציבורי ליעוד אחר המצדיק את ביטול ההפקעה, אלא עסקינן בניוד היעוד הציבורי למקום אחר, שנעשה בהסכמת המבקשים ועל פי בקשת המערערים. לפיכך, הם סבורים כי המבקשים מנועים מלהעלות טענה זו.

עוד טענו המשיבות כי תביעת המבקשים לפיצוי בגין הפקעת יתר התיישנה מכיוון שהוגשה 21 שנים לאחר המועד הקובע לתביעת פיצויי הפקעת היתר.

לעמדת המשיבות, למבקשים לא עומדת כלל הזכות לחשב את הפקעת היתר בדרך שנעשתה (חישוב רטרואקטיבי), מכיוון שההפקעות התבצעו מכוח תכניות חלוקה ואיחוד עליהן חל סעיף 4 לחוק לתיקון דיני רכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד- 1964 (להלן: "חוק הרכישה") לפיו לא מביאים בחשבון את השטח המותר בהפקעה בלא פיצוי שטחים שנרכשו לצרכי ציבור מכוח תכניות איחוד וחלוקה.

תובענת המבקשים לפיצויי הפקעה התקבלה על ידי בית משפט זה בפסק דין מיום 15/7/03 בו נקבע כי על המשיבות לפצות את המבקשים  בגין הפקעת היתר שבוצעה במקרקעין שבבעלותם, על פי דו"ח השמאי שהוגש, וזאת לאחר שנדחתה תביעת המערערים לפיצוי על שווי הקרקע המופקעת כתחליף להשבת הקרקע עקב אי מימוש מטרת ההפקעה המקורית.