פסק-דין בתיק הפ 1526/06

1.         המבקשת עותרת לביטול פסק בורר שניתן ביום 6.11.06 ע"י הבורר, עו"ד דן עופר, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סכום של -.1,673,688 ש"ח מעבר לסכומים ששולמו על ידה למשיבה קודם לכן.

הפסק אותו מבקשת המבקשת לבטל ניתן ע"י הבורר לאחר שפסק קודם שלו הוחזר לו לצורך השלמתו, כפי שפסק בית משפט זה (כב' השופט זפט).

פסקי הבורר התייחסו למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר ליתרת החוב שעל המבקשת לשלם, אם בכלל, בגין עבודות צנרת שביצעה המשיבה במפעל של המבקשת ברמלה.

הבורר דחה את תביעת המבקשת, אשר טענה כי שילמה למשיבה תשלומי יתר מעבר למתחייב על פי ההסכם ביניהם וקיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה (שעמדה על קרוב ל-5 מליון ש"ח).

2.         ביום 26.3.06 נתן הבורר את הפסק הראשון. פסק זה הוחזר לבורר, על ידי כב' השופט זפט ביום 25.10.06, לצורך השלמתו, בשל העדר הנמקה מצד הבורר, כמתחייב מהסכם הבוררות בין הצדדים. ביהמ"ש הורה לבורר לנמק את פסקו באופן שיובהרו לצדדים, ולמבקשת בפרט, פרטי ואופן חישוב הסכומים בהם חויבה.

ביום 6.11.06 חזר ופסק הבורר באופן דומה והותיר את החיוב שהושת על המבקשת על כנו, תוך דחיית תביעתה נגד המשיבה.

3.         בבקשה שבפני חוזרת המבקשת על עתירתה לבטל את פסק הבורר, אותה היא מבססת על שורה של עילות ביטול, ובעיקר על העדר הנמקה מצד הבורר גם בפסק הדין המשלים.

לטענתה, גם את פסק הדין המשלים יש לבטל בשל העדר הנמקה מכח הוראת סעיף 24 (6) לחוק הבוררות.

המשיבה דוחה את טענות המבקשת וטוענת כי בפסק הדין המשלים קיים הבורר את מצוות ביהמ"ש ואת המוסכם בין הצדדים ונימק את פסקו כדבעי. אמנם מדובר בהנמקה קצרה, אך אין צורך ביותר מכך וכבר נפסק לא אחת כי הבורר יוצא ידי חובת ההנמקה אף אם עשה כן באופן תמציתי וענייני.

4.         שני הצדדים קבעו, בהסכם ביניהם (סעיף 37 ג' להסכם), כי על הבורר שימונה להכריע במחלוקות שיתגלעו בין הצדדים, לנמק את פסקו. אין הבורר יכול להתעלם מתניה זו ועליו אכן לנמק את פיסקו, על אף שחוק הבוררות עצמו אינו מטיל עליו חובה כזו.

כב' השופט זפט, שבפניו הובאה הבקשה לביטול פסק הבורר הראשון, קבע בפסק הדין כי הנמקת הבורר אינה ראויה, בעיקר באשר לאופן עריכת החישובים והבדיקות ע"י המומחים של הצדדים שהופיעו בפניו. בשל כך הורה להחזיר את הפסק לבורר לשם השלמתו בעניינים אלה.

בחינת ההשלמות שעשה הבורר, קרי פסקו השני מיום 6.11.06, מעלה כי גם בו אין הנמקה ראויה באשר לטעמים שהניעוהו לחייב את המבקשת בסכום שפסק. אין פרוט או הסבר באשר לאופן עריכת הבדיקות המדגמיות והיקפן ומה היתה המתודיקה של המומחה שקבע את שקבע. העדרם של אלה מונעת מהמבקשת את האפשרות לבדוק את פרטי החישוב ואת הטעמים שהביאו את הבורר לחייבה בסכום כה ניכר.

      בשורה של עניינים חסרה הנמקת הבורר.

כך לגבי קביעת מספר שעות העבודה עבורן חויבה המבקשת, כך לגבי שטחי ה"צביעה החוזרת", כך לגבי החיוב בגין "מבחני לחץ" ולגבי עניינים אחרים שלגביהם נמנע הבורר מלנמק ולהסביר מדוע בחר בנתונים או כמויות שקבע בפיסקו.

      בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הבורר יצא ידי חובתו לנמק את הפסק.

אמנם וכאמור, די בהנמקה קצרה ואין צורך בפירוט יתר של הנמקה, ואולם אין בכך כדי לפטור את הבורר כליל מחובת ההנמקה. על הצדדים להבין מהפסק מדוע וכיצד הגיע הבורר לקביעות והמסקנות שרשם בפסקו. בשל רצונם זה קבעו הם בהסכם ביניהם, כי מוטלת על הבורר חובת ההנמקה. מפסק הבורר, אף לאחר השלמתו כמצוות בית המשפט (כאמור לעיל), לא ניתן להבין כיצד ומדוע קבע קביעות כמותיות או מספריות כאלה ולא אחרות.

בהעדר הסבר לכך או הנמקה, לא קיים הבורר את חובת ההנמקה שהוטלה עליו ע"י הצדדים.

(ראה ספרה של ס. אוטולנגי - בוררות - דין ונוהל עמ' 1,058 וכן ת.א. 272/88 מניפטורה נג' ציביאק בע"מ פד"י מט (1) 350).

במקרה שלפני לא ניתן להבין, אף לא מהפסק המשלים, מדוע וכיצד הגיע למסקנות והחיובים שהשית על המבקשת ולא ברור כלל האם התייחס לטענותיה בהקשר זה.