פסק-דין בתיק הפ 1410/06

רקע עובדתי

1.         המשיבה, עזריאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: " המשיבה") היא "אגודה חקלאית", כהגדרתה בחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992 (להלן: " חוק ההסדרים").

            המבקשים יצחק וחנה דוגמא (להלן: " המבקשים") הם בעלי משק חקלאי וחברים במשיבה.

            ראשיתו של הסכסוך שבין הצדדים ב"הודעה לחייב על חוב להסדר על פי חוק ההסדרים" שנשלחה למבקשים ביום 1/12/94 על ידי המינהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ שהוקמה על פי חוק ההסדרים, באמצעות עו"ד יורם וסרצוג אשר נתמנה כ"משקם" על פי חוק זה (להלן: " המשקם" ו" ההודעה", לפי העניין).

            הודעה מתוקנת בדבר החוב נשלחה למבקשים ביום 17/1/96 בצירוף החלטת המשקם מיום 16/1/96 שבה הורה על תיקון טעות שנפלה בהודעה המקורית (להלן: " ההודעה המתוקנת").

            בפניי עתירתם של המבקשים לבית המשפט, שיורה על ביטול פסק משקם שניתן נגדם על ידי המשקם ביום 23/10/06 שבו נקבע חובם של המבקשים למשיבה בסכום של 98,706 ש"ח ליום 31/12/91 (להלן: " פסק המשקם").

            משהגישו המבקשים את התובענה דנן, פנו למשקם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק המשקם. בהחלטה מיום 28/11/06 נאות המשקם לעכב את ביצוע פסק המשקם בכפוף לתנאים שקבע באותה החלטה (ההחלטה מיום 28/11/06 צורפה כנספח ב' לתשובת המשיבה לתובענה, להלן: " החלטת המשקם").

תמצית המחלוקת שבין הצדדים

2.         האפשרות לביטול פסק משקם מוסדרת בסעיף 28(א) לחוק ההסדרים, שזו לשונו:

"בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל על פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:

(1)            המשקם חרג מסמכותו;

(2)            עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;

(3)            טעות גלויה על פני הפסק".

            המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק המשקם מכוח כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף 28(א) לחוק ההסדרים, כאשר בהתייחס לסעיף 28(א)(2) לחוק המפנה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), נסמכים המבקשים על עילות הביטול המנויות בסעיף 24(4) ו-25(5) לחוק הבוררות:

"(4)           לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

(5)            הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;"

            לטענת המבקשים, המשקם לא איפשר להם להביא ראיות להוכחת הגנתם (עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות); הוא לא איפשר להם להוכיח כי רואה החשבון שמונה לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים לא התייחס למרבית סעיפי הזיכוי שהמבקשים טענו להם ושיערך באופן שגוי את הסעיפים שכן התייחס אליהם - ובכך נמנע המשקם מלהכריע בשאלת חוקיות החיובים (עילת ביטול מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות); בחייבו את המבקשים בחוב הכולל מיסים מוניציפאליים חרג המשקם מסמכותו לדון בחוב שנוצר רק מפעילות חקלאית (עילת ביטול מכוח סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים); ובחייבו את המבקשים בתשלום גרעונות של המשיבה והתאגידים שהיא חברה בהם בניגוד להלכה הפסוקה, יש משום טעות גלויה על פני הפסק (עילת ביטול מכוח סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים).בהמשך לכך, טוענים המבקשים גם "לטעות חשבונאית" בפסק המשקם. לבסוף טוענים המבקשים, כי המשקם לא מילא אחר חובתו לנמק את פסק המשקם כמצוות הוראת סעיף 27 לחוק ההסדרים.

            המשיבה מצידה טוענת כי המבקשים ויתרו על זכותם להביא ראיות וכי טענתם כי לא ניתנה להם אפשרות להוכיח את הגנתם אינה אלא חוכמה שבדיעבד. אמנם למבקשים היו השגות על חוות דעת רואה החשבון שמינה המשקם לבדיקת המחלוקות החשבונאיות שבין הצדדים, ואולם בדין ובמסגרת סמכותו החליט המשקם שלא לקבל את עתירת המבקשים לשוב ולפנות לרואה החשבון כדי שיבצע בחוות הדעת "את התיקונים הנדרשים", כלשונם. אשר לטענה בדבר חריגה מסמכות משום שחויבו, בין היתר, במיסים מוניציפאליים - טוענת המשיבה כי מדובר בטענה שלא נטענה כלל בפני המשקם וכי זו "נולדה" לראשונה בתגובת המבקשים לחוות דעת רואה החשבון וכבר משום כך אין להידרש לה, וכי מעבר לכך לא הונחה לטענה זו כל תשתית ראייתית, מה גם שאף אם החוב כולל חיובים מוניציפאליים, הרי שאלה נובעים מחברותם של החברים במשיבה ומעיסוקם החקלאי - ומשכך בכל מקרה מדובר בחוב שבסמכותו של המשקם לדון בו. בנוגע לטענה בדבר "טעות על פני הפסק" טוענת המשיבה כי זו נטענה באופן סתמי וכללי ואינה טומנת בחובה אלא טרוניה של המבקשים על כך שלא זוכו בזיכויים שטענו שעומדים לזכותם, וגם אם כך - טענה המוכחשת על ידי המשיבה - אין זה נימוק המקים למבקשים עילה לביטול הפסק.      גם הטענה שפסק המשקם לא נומק אין בה ממש לטענת המשיבה, כעולה למקרא הפסק. אשר לטענת המבקשים בדבר "טעות חשבונאית" שנפלה בפסק המשקם, טוענת המשיבה כי החישוב שערכו המבקשים נסמך על ההודעה שהיא שגויה ולא על ההודעה המתוקנת שהיא הרלוונטית ומשכך נשמט היסוד לטענתם והיא גם ראויה לביקורת.

            הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה בית המשפט יכריע בתובענה על סמך החומר שבתיק וסיכומים שיגישו בכתב, ואמנם כך נעשה.

פסק המשקם