פסק-דין בתיק הפ 1375/05

12 בעלי מוניות חברו יחד והתאגדו ביום 23.8.98 בחברה - היא המשיבה 1 (להלן: " החברה"). המבקשים היו בין בעלי המניות בחברה. לטענתם, המשיב 2 (להלן: " הרשקוביץ"), שהוא הרוח החיה בחברה, ניסה לגזול מהם את מניותיהם בחברה שלא כדין, והודיע שלא כדין לרשם החברות על העברת מניותיהם של המבקשים לידיו שלו.

בתובענה הנוכחית עותרים המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי כל אחד מהם הוא בעלים של 100 מניות רגילות 1 ש"ח ע"נ כ"א בחברה, וכי המשיב 2 הוא רק בעל 100 מניות רגילות 1 ש"ח ע"נ כ"א, ו-2 מניות הנהלה 1 ש"ח ע"נ כ"א. כן התבקש בית המשפט להצהיר כי התזכיר והתקנון המקוריים של החברה מיום 13.8.98 הם התזכיר והתקנון התקפים והמחייבים שלה.

המשיבים טענו כי המבקשים אינם זכאים לסעד המבוקש על ידיהם, משום שהם באו לבית המשפט בידיים לא נקיות. המשיבים טוענים כי המבקשים ניתקו כל קשר עם החברה, הם לא נוכחו באסיפותיה הכלליות ולא בררו את מועדיהן, הם מכרו את המוניות של הם למתחרים של החברה, והם אף לא שילמו את התשלומים החלים על בעלי מניות בחברה. מכאן עולה, לטענת המשיבים, כי המבקשים ויתרו על מניותיהם. כן מבקשים המשיבים כי בית המשפט יקבע שהתנהגותם של המבקשים לא היתה בתום לב, שכן רק כאשר הם סברו שהחברה עשויה לקבל רישיון להפעלת קו שירות, הם עתרו וביקשו שיראו אותם כבעלי מניות בה.

כאמור, המשיבים אינם כופרים בכך שהמבקשים היו בעלי מניות בחברה. לטענתם שלהם - המבקשים ויתרו על מניותיהם. לכן, נטל ההוכחה מוטל על המשיבים להוכיח את טענת הוויתור. יודגש כי מאחר שהבעלות במניות משקפת זכות קניין של המבקשים ברכוש שלהם, הרי הנטל המוטל על הטוען לכך שהמבקשים ויתרו על קניינם - איננו נטל קל.

אני סבורה כי המשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.

ראשית, אני סבורה כי ככלל, אין מקום להניח כי אדם מוותר על רכושו ללא תמורה, בהעדר ראייה מפורשת וברורה לכך.

המשיבים הפנו למספר אינדיקציות מהן עולה, לטענתם, כי המבקשים ויתרו על מניותיהם. נתייחס אליהן אחת לאחת.

המבקשים לא השתתפו באסיפות הכלליות

העובדה כי לטענת המשיבים, המבקשים לא הגיעו לאסיפות החברה (שלטענתם הם לא הוזמנו אליהן) - איננה מהווה ראיה לוויתור על הזכות שיש למבקשים במניות החברה.

המשיבים טוענים כי ההזמנות לאסיפות הכלליות של החברה היו נמסרות דרך מערכת הקשר של המוניות. לטענתם, לו היו המבקשים שומרים על זכויותיהם בחברה, ולא מוותרים עליהן, הם היו דואגים לברר מתי מתכנסות אסיפות כלליות של החברה.

אינני מקבלת את טענת המשיבים.

אני סבורה כי אף אם היה מקובל בחברה לכנס אסיפות כלליות על ידי הזמנת החברים בקשר של המוניות שלהם, הרי לאחר שהיה ברור כי חלק מבעלי המניות אינם עוד בעלים של מונית, ולא ניתן לזמן אותם לכן דרך מערכת הקשר, היה מקום לזמן אותם לאסיפה כללית - וקל וחומר לאסיפה שעתידה לדון בעניינם - בדרך אחרת, היינו על ידי משלוח הזמנה כתובה לכתובת המגורים שלהם. המשיבים לא המציאו כל הזמנה כתובה שנשלחה למבקשים או למי מהם לאסיפה כזו או אחרת של החברה. לא ניתן להסיק כל מסקנה מכך שהמבקשים לא התייצבו לאסיפות שההזמנות אליהן בוצעו דרך מערכת הקשר של החברה, כאשר הם לא היו כבר פעילים בחברה.

יתרה מזאת - העדר השתתפות באסיפות כלליות על ידי בעל מניות, איננו מעיד בהכרח על ויתור של בעל מניות על מניותיו.

המבקשים לא שילמו חובות שוטפים לחברה

העובדה כי לטענת המשיבים (שהמבקשים כופרים בה), המבקשים לא שילמו חובות שוטפים שהיה עליהם לשלם לחברה - מקנה אולי לחברה זכות לתבוע את המבקשים בגין חובותיהם כלפיה (ככל שקיימים), אולם איננה מצדיקה - כשלעצמה את המסקנה כי המבקשים ויתרו על זכויותיהם במניותיהם בחברה.

כאמור, נדרשת הוכחה לוויתור של בעל מניות על מניותיו. בענייננו - לא זו בלבד שהוכחה כזו איננה קיימת, אלא שמחומר הראיות עולה מסקנה הפוכה. כך, בחקירתו הנגדית של מר הרשקוביץ הוא נשאל מדוע הוא לא החתים את המבקשים על מסמכי העברת מניות - והוא השיב " הם סירבו לחתום".

עולה מכאן כי מר הרשקוביץ פנה אל המבקשים, בקש מהם לחתום על מסמכי העברת מניות - והמבקשים הביעו את העמדה ההפוכה מעמדה של הסכמה וויתור - הם סירבו לחתום, היינו הביעו את עמדתם לפיה המניות נותרו בבעלותם.     

עוד יש לציין, כי גם החברה הוסיפה לראות את המבקשים כבעלי מניות בחברה, גם לאחר ההעברה הנטענת של מניות להרשקוביץ. מסקנה זו עולה מכך שהמשיבים, בפרטם את חובותיהם הנטענים של המבקשים לחברה, מפרטים גם דרישה מהמבקשים להשתתף בהוצאות של החברה שהוצאו לאחר המועד בו על פי הנטען חדלו המבקשים להיות בעלי מניות בחברה.

עולה מכך כי המבקשים לא חדלו למעשה להיות בעלי מניות בחברה, אלא לכל היותר הם חבים אולי כסף לחברה, סכומי כסף שהחברה זכאית לתבוע אותם מהמבקשים אם תמצא לנכון.

המבקשים לא היו שותפים להפעלת קו השירות

המשיבים טוענים כי תכלית הקמת החברה היתה קבלת רישיון קו להפעלת קו שירות. לטענתם, המבקשים הפסיקו את פעילותם בחברה, מכרו את המונית שלהם, ופעלו בניגוד לתכלית ולמטרה של החברה. מכאן עולה שהם ויתרו על המניה שלהם בחברה.

אני סבורה כי לא ניתן להסיק גם מהאמור לעיל, כי המבקשים או מי מהם ויתרו על המניות שלהם בחברה. מאחר שלמבקשים יש זכות קנין במניותיהם, אינני סבורה כי ניתן להסיק כי הם ויתרו עליה רק מהתנהגותם, אף אם חדלו להיות פעילים בחברה, ואף מכרו את המוניות שלהם.