פסק-דין בתיק הפ 1258/06

רקע

ביום 1.11.54 התקשרו יצחק ואריה שיין עם הרשות לפיתוח הארץ בהסכם, לפיו חכרו יצחק ואריה שיין מהרשות לפיתוח הארץ פרדס בשטח 118 דונם הידוע כחלקות 8, 10, 12, 13 ו - 16 בגוש 4234 (להלן: "הפרדס") לתקופה של 49 שנה עם אפשרות הארכת החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים (להלן: "הסכם החכירה").

ביום 1.10.58 התקשרו יצחק ואריה שיין, הרשות לפיתוח הארץ והמבקשת בהסכם לפיו הועברו למבקשת הזכויות והחובות של אריה ויצחק שיין על פי הסכם החכירה.

בסמוך לשנת 2003 התנהלו מגעים בין המבקשת למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בקשר עם הארכת תקופת החכירה של הפרדס וביום 26.10.05 העביר המינהל למבקשת טיוטת הסכם חכירה, הכולל הוראה בדבר זכותו של המינהל לבטל את ההסכם ולהפסיק את החכירה במקרה של שינוי ייעוד המקרקעין.

ביום 4.9.06 התקשרה המבקשת עם המינהל בהסכם חכירה שהוצע על ידי המינהל תוך הסכמה שלא יהיה בהתקשרות זו כדי לגרוע מטענות המבקשת בעניין תנאי החכירה.

בתובענה שלפני, עותרת המבקשת להצהיר כי היא זכאית לרשום את הארכת חוזה החכירה בתנאי החכירה של החוזה מיום 1.11.54 ובאופן שלא יווסף כל תנאי נוסף לתנאי החוזה בעת הארכתו, ובייחוד לא יווסף סעיף הקובע ביטול זכות החכירה במקרה של שינוי יעוד המקרקעין, ובכפוף לתשלום דמי חכירה מהוונים למינהל כמקובל אצלו, וכי סעיף בעניין זה יכלל במסגרת הסכם הארכת החכירה.

טענות המבקשת

הסכם החכירה, אינו כולל תנאי המזכה את המינהל לבטל את הסכם החכירה במקרה של שינוי ייעוד, לפיכך, אין המינהל זכאי להוסיף תנאי זה להסכם בדבר הארכת החכירה.

בעת חכירת הפרדס לא חלה על המקרקעין הוראה בדבר השבת המקרקעין במקרה של שינוי ייעוד, לפיכך אין לאפשר למינהל לכלול הוראה כזו בהסכם החכירה החדש.

טענות המינהל

בסעיף 4 להסכם החכירה נקבע כי תנאי חוזה החכירה יהיו כתנאים הקבועים בחוזה החכירה שצורף להסכם החכירה כתוספת א (להלן: "התוספת"). בסעיף 5 לתוספת נקבע כי הארכת החכירה תהיה על פי התנאים הנהוגים לגבי קרקעות חקלאיות בלתי נטועות המיועדות למטעי הדר. משכך, זכאי המינהל לכלול בהסכם המוצע לחידוש החכירה תנאים הנהוגים אצלו באותה העת.

דיון

א.      ביום 17.12.59 נרשמה זכות החכירה של המבקשת על פי שטר שכירות אליו צורפו הסכם העברת הזכויות מיצחק ואריה שיין למבקשת מיום 1.10.58, הסכם החכירה שנכרת בין הרשות לפיתוח הארץ לבין יצחק ואריה שיין ביום 1.11.54, וחוזה חכירה שנכרת בין הרשות לפיתוח הארץ לבין המבקשת (להלן: "ההסכם הנוסף").

ב.      בין בעלי הדין מחלוקת באשר למהותו של ההסכם הנוסף. לטענת המינהל מהווה ההסכם הנוסף תוספת להסכם החכירה בה נקבעו תנאי החכירה של הפרדס.

המבקשת לא סיפקה גרסה אודות מועד עריכת ההסכם הנוסף ו/או הנסיבות שהביאו לכריתתו (סעיף 6 לתצהירו של עזרא חממי, המצהיר מטעם המבקשת). למרות זאת, טוענת היא  כי ההסכם הנוסף אינו קשור להסכם החכירה ואין בו כדי לשנות מהתנאים שנקבעו בהסכם החכירה.

בהסכם הנוסף שהעתקו נמצא בלשכת המקרקעין, לא ננקב מועד ממנו ניתן ניתן ללמוד על מועד עריכתו, אולם נראה כי מסמך זה נערך בסמוך ולאחר עריכת הסכם החכירה כתוספת להסכם החכירה בו נקבעו תנאי החכירה של הפרדס.

צירוף ההסכם הנוסף לשטר החכירה לפיו נרשמו זכויותיה של המבקשת בפרדס מלמד שמדובר בחלק מהסכם החכירה שאם לא כן לא היה מקום לצרפו לשטר החכירה שהופקד בלשכת המקרקעין.

ועוד. בסעיף 4 א להסכם החכירה, נקבע:

"...

תנאי חוזה החכירה יהיו כתנאים הקבועים בחוזה החכירה הרצוף לחוזה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן כ"תוספת א' ".

המינהל צירף לתשובתו טיוטת הסכם (נספח א1) עליה חתום זלקין שיין אשר נוסחה זהה להסכם הנוסף ועליה נכתבו בכתב יד המילים: "(תוספת א')". בכך, יש כדי ללמד שההוראות הכלולות בהסכם הנוסף נערכו בהתאם להסכמה בסעיף 4 א להסכם החכירה.

ג.        אשר על כן, אני קובע כי ההסכם הנוסף מהווה חלק מהסכם החכירה שנכרת בין המינהל למבקשת.