פסק-דין בתיק הפ 1246/06

1.      בפני בקשת המבקשים לביטול פסק בורר שניתן ביום 28.8.06 ע"י רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות הכללית החדשה (להלן: "רשות השיפוט"), לפיו חויבו הם לשלם למשיב סכום כולל של כ-995,368 ש"ח. המשיב לעומתם עותר (בה.פ. 1246/06) לאישור הפסק.

בין המבקשים, חברי קיבוץ גבעת חיים עד שנת 1997, לבין המשיב התגלעה מחלוקת כספית על רקע טענת המשיב כי במשך השנים בהם עבד המבקש 1 בעבודות שונות מחוץ לקיבוץ (באישור המשיב), העלים הוא חלק ניכר מההכנסות שהתקבלו על ידו ממעבידים שונים ולא העבירם לקופת המשיב כמתחייב.

עם עזיבת המבקשים את הקיבוץ הגיש המשיב תביעה כספית על רקע זה, במסגרתה נתבעו המבקשים להשיב למשיב את הכספים שהתקבלו על ידו מעבודות החוץ שלא דווחו, או הועלמו מהקיבוץ, וכן כספים המגיעים למשיב עבור הספקת שרותים וטובין שונים.

מנגד תבעו המבקשים מהמשיב, במסגרת תביעות שכנגד שצרפו לכתב הגנתם, כספים המגיעים להם, לטענתם, בין כ"דמי עזיבה" ובין מטעמים אחרים, כפי שפירטו בתביעתם.

במהלך הבוררות, התגלו למשיב נתונים חדשים בדבר עבודות נוספות שביצע המבקש מחוץ לקיבוץ והיקף הכנסותיו מהן, מעבר לאלה שהיו לו בעת שהגיש את כתב התביעה המקורי.

עובדות ונתונים אלה, אשר הגדילו באופן משמעותי את ההיקף הכספי של תביעתו, הוצגו ע"י המשיב בפני הבוררים במהלך הבוררות.

הבוררים התייחסו לתביעה המוגדלת של המשיב על אף שהמשיב לא ביקש וכמובן לא קיבל את רשות הבוררים לתקן את כתב התביעה בהתאם.

     2.    בפסק הבורר חייבו הבוררים את המבקשים לשלם למשיב את סכום התביעה וכן את הסכום המוגדל, אשר לא נכלל בכתב התביעה המקורי ואותו, למעשה, לא תבע המשיב במסגרת כתב תביעה מתוקן. את תביעותיהם הנגדיות של המבקשים דחו הבוררים.

עובדה זו, היינו חיובם בתשלום סכומי כסף שלא נתבעו בכתב התביעה של המשיב, עומדת בבסיס עתירתם של המבקשים לביטול הפסק. טוענים הם כי בפסקם את הסכומים שנפסקו, חרגו הבוררים מסמכותם ומשכך יש לבטל את הפסק לפי עילת הביטול המנויה בסעיף24(3) לחוק הבוררות.

המשיב אינו חולק על העובדה כי הסכום הנקוב בכתב התביעה נמוך בהרבה מהסכום שנפסק לטובתו ע"י הבוררים. עם זאת, כך לטענתו, רשאים היו הבוררים לפסוק כך, שכן המבקשים לא העלו כל טענה בדבר חריגת הבוררים מסמכותם ואף הסכימו, למעשה, להרחבת חזית במהלך הדיון, כפי שניתן להסיק מהתנהלות הבוררות.

3.      אין חולק כי המשיב לא תיקן (ואף לא ביקש לתקן) את כתב התביעה ע"י הגדלת סכום התביעה. משכך, לא היו מוסמכים הבוררים לפסוק לטובתו סכום העולה על הנקוב בכתב התביעה המקורי.

כך עולה בבירור מסעיף 3 בפרק 4 לתקנון רשות השיפוט, על פיו ובמסגרתו פועלים הבוררים.

על פי הוראה תקנונית זו על התובע המגיש תביעתו למוסד הבוררות, לפרט בכתב התביעה מספר נתונים כמצוין בסעיפי המשנה, לרבות פירוט הסעד המבוקש. כאשר בתביעה כספית מדובר: "יפורט סכום התביעה ואופן חישובו ככל שניתן" (סעיף 3(ו) לפרק 4 לתקנון).

ממשיכה וקובעת הוראה תקנונית זו כי: "התובע יחשב כמי שויתר על הסעד העומד לזכותו בגין תביעתו אם לא נתבע" (הסיפא לסעיף 3(ו) הנ"ל).

תקנון רשות השיפוט אשר "נועד להסדיר את סדר הדין בפני רשות השיפוט בהסתדרות..." (סעיף 1 לפרק 1 לתקנון) מחייב את הבוררים הפועלים במסגרתה ולפי תקנונה. על כך אין ולא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים.

משכך ניתן להסיק כי ההוראה התקנונית הנ"ל, הרואה בהמנעותו של התובע מתביעה כספית או אחרת העומדת לזכותו, כמי שויתר עליה, מחייבת אף את הבוררים שדנו והכריעו במחלוקת בין הצדדים.

בין אם התגלו למשיב, לאחר הגשת כתב התביעה, עובדות או נתונים חדשים, ובין מטעמים אחרים, שיש בהם כדי להביא להגדלת הסכום שתבע מהמבקשים, היה עליו לבקש את תיקון כתב התביעה בהתאם, על פי הזכות השמורה לו, כמו גם לבוררים עצמם ללא בקשת הצדדים, ולא להסתפק בהצגת הנתונים והעובדות במהלך ההתדיינות (ראה סעיף 5 לתקנון). 

     4.    הוראות תקנוניות אלה, לאמור, הדרישה המפורשת לפרט את הסעדים וסכומי התביעה בכתב התביעה, שאם לא כן יחשב התובע כמוותר עליהם, והרשות או הסמכות שניתנה לצדדים ולבוררים, לתקן את כתב התביעה במהלך ההתדיינות - הוראות אלה מצביעות על כוונת הצדדים, אשר קיבלו עליהם לנהל את הבוררות בכפוף ועל פי הוראות התקנון, ועל רצונם המפורש, לנהל את ההתדיינויות ביניהם על פי כתבי טענות מפורטים, סדורים וחד משמעיים, עד כי מצאו לנכון להדגיש בתקנון, אותו קיבלו על עצמם, כי המנעות מתביעת סעד מסוים תחשב כוויתור עליו.

הם איזנו הסכמתם לתניה תקנונית זו ואת ההגבלה שהטילו על עצמם, ועל התובעים בעיקר, בהענקת הזכות לבעלי הדין, ולתובעים בכלל זה, לתקן את כתבי טענותיהם ותביעותיהם, כאמור לעיל, על מנת שלא תפגע או תקופח זכותו של התובע שמטעמים כאלה או אחרים נמנע מלתבוע את מלוא הסעדים הכספים או האחרים בכתב התביעה המקורי שהגיש בתחילת הליך הבוררות.