פסק-דין בתיק הפ 1242/06

1.         לפנינו בקשתה של הגב' חוה להט להצהיר, כי המטלטלין הרשומים ברשימת המטלטלין מב/1, המצויים בבית ברחוב הכובשים 2 במיתר, הם בבעלותה הבלעדית.

2.         נקדים ונאמר, שהמבקשת והמשיב 1 הם בעל ואישה, המתגוררים יחדיו באותו הבית. מכאן תחולת החזקה בסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, לפיה: "מטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח... שאינם שלו". הנטל לסתור חזקה עובדתית זו רובץ לפתחה של המבקשת.

3.         המבקשת בתצהירה ובחקירתה הנגדית ניסתה לתאר מצב, לפיו בעלה, המשיב 1, חסר כל רכוש והכנסה,  מלבד קצבת הנכות בסך כ - 2,000 ש"ח לחודש, אשר מקבל. לפי גירסתה, לפני כ - 8 שנים, כשנישואיה עלו על שרטון, ועוד לפני שבעלה יצר חובות, היא קיבלה לידיה את הבעלות הבלעדית בזכויות בביתם ברחוב הכובשים 2 במיתר (סעיף 3 לתצהירה של הגב' להט ועמ' 4 שורות 29-30 ועמ' 5 שורות 1-2 לפרטיכל). בנוסף, לפי תצהירה של המבקשת, כשעוקלו כל מטלטלי הבית והוצאו ממנו ביום 13.07.05, היא הגיעה להסכם עם בעלה, לפיו הועברו מלוא זכויותיו במטלטליהם אליה ובכך נהייתה הבעלים הבלעדיים של מטלטליהם (סעיפים 8 ו - 11 לתצהירה של המבקשת). בסופו של יום נמכרו כל המטלטלין, אשר עוקלו, בהוצאה לפועל, ולגירסת הגב' להט, תחתם היא רכשה בכספה היא [שהרי, עבדה מזה כ - 35 שנה כמורה שיקומית (סעיף 37 לתצהיר המבקשת)] מטלטלין חדשים, שגם הם בבעלותה הבלעדית (סעיף 11 לתצהיר המבקשת). לפי המבקשת, בעלה חולה, נזקק לדיאליזה ובשל נכותו לא עמדה על עזיבתו את ביתה. ברם, לטענתה, אין בכך, כדי לשלול את העובדה, שקיים ביניהם משטר של הפרדת רכוש, כפי שהדבר אף קיבל ביטוי בהסכם, שצורף לתצהירה (סעיף 11 לסיכומי המבקשת).

4.         מנגד טען בא-כוחם המלומד של המשיבים 14 ו - 15 (להלן "המשיבים"), כי ההסכם , שנערך, כדי להעביר את הבעלות במטלטלין לידי המבקשת (בזמנו) אינו אלא הסכם למראית עין, שכל מטרתו היתה למלט את רכושו של בעלה מנושיו. בנוסף, לפי המשיבים, יש ליישם במקרה דנן את חזקת השיתוף ובכל מקרה לא נסתרה החזקה בסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל הנ"ל, שהמטלטלין הם בבעלות המשיב 1.

5.         בטרם אכריע בין טענות הצדדים ראוי לציין, כי צורפו ראיות לסיכומי שני הצדדים וגם סוכמו עובדות, שלא הוכחו. במצב זה בית המשפט יתעלם מן הראיות, שצורפו לסיכומים, ומן הטענות העובדתיות בסיכומים, אשר לא הוכחו בעת הדיון, אלא אם ויתר הצד שכנגד על כך במפורש או במשתמע.

6.         עתה להכרעה: לפי התרשמותי, ולצורך ההליכים בתיק זה במישור בין המבקשת לבנק אוצר החייל בע"מ ובינה לבנק המזרחי המאוחד בע"מ, הריני קובע, כי לא נסתרה החזקה בסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל הנ"ל, לענין בעלותו של המשיב 1 במטלטלין נשוא רשימת המטלטלין מב/1. לפיכך, דין הבקשה להידחות.  את זאת הריני קובע מכמה וכמה טעמים. ראשית, ההסכם, שנחתם ביום 25.07.05 בין המבקשת לבעלה נחתם 12 ימים לאחר הוצאת המטלטלין מן הבית בהליכי הוצאה לפועל, אשר ננקטו כנגד הבעל. סמיכות הזמנים בין עריכת וחתימת ההסכם הנ"ל לבין הליך הוצאת המטלטלין מן הבית, שקדם לכך, מלמדת, שהמדובר בהסכם למראית עין, שמטרתו למלט את חלקו של הבעל במטלטלין מנושיו. ודוק: בהסכם הנ"ל נאמר מפורשות, שמטרתו להגן על רכושה של המבקשת דנן, אך אין בו כל הסבר מדוע המטלטלין, שהוצאו מהבית, היו שייכים מלכתחילה למבקשת בלבד. לא זאת אף זאת. בסעיף 2 להסכם הנ"ל קיימת התייחסות שווה לתכולת הבית הקיימת ולתכולת הבית אשר המבקשת תרכוש בעתיד לבוא. לא השתכנעתי, שיש  מן המשותף בין המטלטלין, שנרכשו עד יום 25.07.05, לבין המטלטלין, שנרכשו לאחר מכן, מלבד הרצון, שלא יעוקלו ושלא יימכרו.

            בקובעי, כי המבקשת לא הרימה את הנטל, המוטל עליה בתובענה זו, גם שקלתי את            התרשמותי ממנה בעת הדיון. בגירסתה הציגה המבקשת את עצמה כאישה עצמאית        מבעלה, המתפרנסת מעבודתה ואשר ממקור פרנסתה זו רכשה את המטלטלין נשוא             הבקשה. ברם, בפני ניצבה המבקשת, אשר הפנתה את מבטה תכופות אל עבר בעלה נוכח

             השאלות, אשר נשאלה בחקירתה הנגדית. זכור לי היטב, כיצד בעלה התערב בחקירתה

עד אשר נאלץ בית המשפט להוציאו מן האולם. לא זאת אף זאת. בתור מי, שרכשה את המטלטלין, לטענתה, הותירה המבקשת את הרושם, שאינה מתמצאת כלל ברכישותיה. למשל, את ההבדל בין הדיויקס למחשב לא ידעה (עמ' 4 שורות 5-8 לפרטיכל). כשנחקרה על אודות המחשב, שהצהירה שרכשה, השיבה המבקשת: "אני לא עומדת בחקירות האלה" (עמ' 4 שורה 4 לפרטיכל). זאת לאחר שהעידה המבקשת בחקירתה הנגדית, שהמחשב (אשר, לפי תצהירה, נכלל ברכושה משום  שקנתה אותו בכספה - ג'ט"ל) שייך לבתה, ושבתה היא אשר קנתה אותו (עמ' 4 שורה 3 לפרטיכל). עוד יצוין, כי לא צירפה המבקשת אף קבלה לתצהירה. לא זאת אף זאת. בחקירתה הנגדית רצתה המבקשת להציג מצב עובדתי, כאילו לאחר הוצאת המטלטלין מביתה ומכירתם בשנת 2005 היא רכשה מעט מטלטלין במקומם. בעמ' 3 שורות 30-31 לפרטיכל, כשנשאלה כמה עלה הכל, אשר רכשה חלף המטלטלין, שנמכרו, השיבה המבקשת: "בסביבות 1,000 שקלים עבור הטלויזיה ו - 2,000 שקלים עבור מכונת כביסה ושולחן וכסאות, לא קנינו מעבר לזאת". גם תשובה זו לא שרתה את מהימנות המבקשת, שהרי רשימת הטלטלין מב/1, אשר צורפה לבקשה הנידונה, כוללת מטלטלין לרוב.

7.         מכל האמור לעיל, לפי התרשמותי, לא הרימה המבקשת את הנטל לסתור את החזקה שבסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. מכאן, שבקשתה להצהיר כלפי בנק אוצר החייל בע"מ וכלפי בנק המזרחי המאוחד בע"מ, שהמטלטלין, הרשומים ברשימת

המטלטלין מב/1 הם בבעלותה הבלעדית, נדחית. בגין בקשה זו תשלם המבקשת לכל אחד

משני המשיבים הנ"ל הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ (כל אחד), שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות  תמציא עותק מפסק דין זה למבקשת ולב"כ המשיבים 14 ו - 15 המלומד.

ניתן היום כ"ט בכסלו, תשס"ח (9 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים

001242/06הפ 134 עובדיה זיוה