פסק-דין בתיק הפ 1228/05

נתוני רקע

1.         המבקש (להלן, גם "שלוסברג") היה עובד אצל המשיבה 1 (להלן, גם "אלישע"). ביום 11.2.02 ניתן לזכותו פסק דין על ידי כב' בית הדין האזורי בחיפה בתובענת שכר שהגיש כנגד אלישע. בגדר פסק הדין, שניתן עקב אי התייצבות אלישע לישיבת הוכחות, נענה בית הדין למלוא תביעתו. פסק הדין היה לחלוט ולא ננקטו הליכים לביטולו.

2.         ביום 2.12.01 הוגשה בקשת פירוק של אלישע וביום 29.9.02 ניתן צו לפירוקה. שלוסברג, איפוא, עמד בפני שוקת שבורה ולא יכול היה להיפרע זכייתו כנגד אלישע. בגדר המרצת הפתיחה שבפניי עתר שלוסברג להרים את מסך ההתאגדות בין המשיבה 2 (להלן, גם "משר"ל"), לבין אלישע ולהצהיר כי משר"ל ואלישע הינן אישיות משפטית אחת, כאמור בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. עוד עתר שלוסברג להרים את מסך ההתאגדות בין המשיבים 3-5 (להלן, גם "מורג"), מכוח סעיפים 6 ו- 54 לחוק הנ"ל. בית המשפט, איפוא,  נתבקש לחייב את משר"ל ואת מורג בחובה של אלישע לשלוסברג.

            מורג הם בני משפחה. המשיב 3 (להלן, גם "עמי") והמשיבה 4 (להלן, גם "אתיה"), הם בעל ואישה. המשיבה 5 (להלן, גם "אושרת") היא בתם. ממרשמי רשם החברות באשר לאלישע עולה כי אתיה ואושרת הן בעלות המניות של אלישע (אתיה כדי 99% ואושרת כדי 1%) וכי אתיה היא המנהלת באלישע. ככל שעסקינן בעמי נטען כי הוא היה "הרוח החיה" אצל אלישע. עמי מודה בכך. הוא היה זה שהגיש תצהיר התומך בתגובתם של מורג. הוא הודה כי ככל שעסקינן באלישע "אני הייתי מורשה החתימה ... ואני שניהלתי את עניינה בפועל" (סעיף 4).

3.         לשיטת שלוסברג עמי ניהל את ההליכים בבית הדין האזורי לעבודה בסחבת. הדבר לא נעשה בתום לב שהרי במקביל יזם עמי כריתתו של הסכם ביום 8.1.01 בין אלישע לבין משר"ל. בגדרו של הסכם זה, כך טענת שלוסברג, הוטמעה או נרכשה אלישע על ידי משר"ל. משר"ל, איפוא, הייתה מודעת לכך כי אלישע נמצאת בהליכי פירוק ובהליכי חדלות פרעון והדבר נעשה על מנת לאפשר לאלישע להסתתר מפני הנושים אשר מתדפקים על דלתה. משום כך, כך הטענה, מכלול ההתקשרות האמורה מצדיק את הרמת המסך כעתירתו של שלוסברג, תוך חיובם של משר"ל ומורג בחובה של אלישע לשלוסברג.

4.         מלכתחילה הוגשה המרצת הפתיחה לכב' בית המשפט המחוזי בחיפה ולא נתמכה בכל תצהיר הגם שנספחו לה מסמכים שונים. בגדר החלטתה של כב' השופטת שטמר מיום 24.7.05 היא הורתה על העברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, וכך נותב התיק לטיפולי. בין היתר הורתה השופטת שטמר כי שלוסברג "יצרף תצהיר לבקשה תוך 20 ימים מהיום". ככל שעסקינן בעתירה להסב את התובענה לסדר דין רגיל קבעה השופטת שטמר כי "דעתי היא שהעובדות אינן מורכבות עד כדי כך שיש הכרח להורות על דיון בתיק כבתובענה רגילה".

5.         להמרצת הפתיחה, כאמור, צורפו 16 נספחים. נספח ט"ו הם שורת תמלילים של שיחות שונות שקיים חוקר פרטי עם גורמים שונים במשר"ל. נספח ט"ז הוא דו"ח מסכם של החקירה האמורה. לנוכח החלטת השופטת שטמר נמסר, איפוא, תצהירו של מר גבי לוי (להלן - "לוי"), חוקר פרטי שערך את התמלילים, וגם את דו"ח החקירה, הגם שדו"ח החקירה לא חתום על ידו אלא על ידי שותפתו, גב' ליקה לוי. למעט תצהיר זה, שאף בגדרו לוי מתייחס ומאמת אך את הנספחים ט"ו ו-ט"ז, לא הוגש כל תצהיר, לא על ידי שלוסברג ולא על ידי אחר מטעמו.

            משר"ל הגישה כתב תשובה שנתמך בתצהירו של מר אורי שהרבני (להלן - "שהרבני"), הוא מנהלה. מורג הגישו כתב תשובה שנתמך, כאמור, בתצהירו של עמי.

6.         לבקשת בעלי הדין נקבע התיק להוכחות. לוי נחקר קצרות על תצהירו. אחר הדברים הללו הודיעה ב"כ משר"ל על משיכת תצהיר שהרבני התומך בכתב התגובה מטעם משר"ל וב"כ מורג הודיע אף הוא על משיכת תצהיר עמי התומך בכתב התגובה מטעם מורג. או-אז הוריתי על הגשת סיכומי טענות.

            כבר בישיבת ההוכחות נפרסה המחלוקת הדיונית בגדרה הודיעו ב"כ המשיבים כי לטעמם אין להידרש למכלול נספחי המרצת הפתיחה, למעט הנספחים ט"ו ו-ט"ז, הגם שתוכנם הוכחש על ידם, וברי שזו אינה השקפת ב"כ שלוסברג. על כך אדרש להלן, בגדר הסוגיות הצריכות לפנים בגדר הכרעתי.

7.         ראוי להשלים נדבכים עובדתיים העולים למקרא המרצת הפתיחה ובעיקר לאור פועלו של לוי. מן התמלילים עולה כי לוי ביקש לשוחח טלפונית עם מספר הטלפון של אלישע ונענה על ידי גורמים שונים במשר"ל. בגדר חלק מהשיחות נטען כי יש קשר בין שתי חברות אלו. התקיימה שיחה עם מר ראובן הרמן (להלן - "הרמן"), שנטען כי הוא מנהל השיווק של משר"ל. בגדר השיחה עמו מסר הרמן כי "אני יודע א.א. אלישע ומשר"ל זה אותו דבר, אותו דבר זה אותו גוף, כי קנינו כמעט את כל החברות הרפואיות חוץ משח"ל". ועוד נטען בשיחה על ידו כי "עמי מורג, הוא עובד אצלנו, קנינו את החברה". משנשאל הרמן על ידי החוקר האם עמי ואתיה הם בעלי החברה הוא ענה "לא, לא, הוא עובד אצלנו, מה פתאום, קנינו את החברה".גם בשיחה אחרת עם פקידה כלשהי באלישע כאשר תהה החוקר באשר לזהות האפשרית, מבחינת מספר הטלפון, בין אלישע למשר"ל, השיבה הפקידה "אני יודעת, זה אותו דבר".

            כאמור, נמשכו תצהיריהם של שהרבני ועמי. ממילא לא אדרש כאן לגרסתם העובדתית הנטענת העולה מתצהיריהם.

להרמת מסך

8.         סעיף 6 לחוק החברות, כניסוחו בתיקון התשס"ה, מורה, בין השאר, כי -

"בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

א.         באופן שיש בו כדי להונות אדם ולקפח נושה של החברה.

ב.         באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...."

            די, לכאורה, בעיון בסעיף 6 הנ"ל על מנת לסלק על הסף את המרצת הפתיחה, ככל שהיא מתייחסת אל משר"ל ועמי. כאמור, סעיף 6 מאפשר לבית המשפט, וכזכור "במקרים חריגים", להורות על הרמת מסך כדי "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה". משר"ל ועמי, אין חולקין, אינם בעלי מניות באלישע. ממילא, וככל שעסקינן במקור משפטי זה, לא יכולה לצמוח כנגדם כל חבות.

9.         בגדר המרצת הפתיחה, ככל שעסקינן במורג, נסמך שלוסברג אף על סעיף 54 לחוק החברות ואולם הוא אינו חוזר על כך בגדר סיכום טענותיו, וממילא יש לראות אותו כמי שזנח טענתו זו. מנגד, בגדר סיכום טענותיו מבקש שלוסברג לסמוך טיעונו על סעיף 323(1) לחוק הנ"ל הדן בייחוס חיובים של "חברת היעד" ל"חברה הקולטת". ואולם טיעון זה הוא בבחינת הרחבת חזית שלא בא זכרה בגדר המרצת הפתיחה.

10.        הפועל היוצא מכל אלו די בו על מנת לגזור כליה על המרצת הפתיחה של שלוסברג. ככל שעסקינן באושרת, ולכל אורך הדרך, לא הועלה בדל-טיעון או בדל-ראיה. ככל שעסקינן באתיה, קיים טיעון קלוש ביותר בגדר התמלילים האמורים מהם עולה כי באחת ההזדמנויות, כאשר התקשר לוי לאלישע, הוא נענה טלפונית על ידי אתיה במשר"ל. וכזכור, בגדר שיחה  עם הרמן ציין הרמן כי רק עמי עובד אצל משר"ל, הגם שהוא ואתיה אינם בעליה. אפילו בגדר אותה שיחה לא נטען שאתיה היא עובדת במשר"ל, ובוודאי מה טיב עבודתה שם.

11.        כך, ככל שעסקינן בהיבטים דיוניים. כך, אף ככל שעסקינן בהיבטי מהות. כב' השופט אור, בגדר רע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' נ' מושב שיתופי מולדת ואח', פ"ד נא (1) 61, מורה אותנו כי "הרמת מסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסוימים - קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של החברה האם בחברת הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת... המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם... גם כאן נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת בעניין היחס בין התאגידים העומדים לדיון" (עמ' 65).