פסק-דין בתיק הפ 1198/04

בקשה לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).

בתחילת שנת 1999 חברת פולימר פוליסטרץ בע"מ ("המשיבה") שכרה את שירותיו של מר יהושע נוי ("המבקש") כקבלן משנה ליציקת משטחי גומי בגני ילדים ומתקני שעשועים. חברת פוליסטרץ נתנה למר נוי הוראות ביצוע, ספקה את החומרים הדרושים לעבודה ושילמה תמורה לפי תעריף שקבעו הצדדים למטר רץ.

ביולי 2002 ביטלה פוליסטרץ את ההתקשרות עם מר נוי. באותה שנה החל נוי בהקמתו של עסק עצמאי הפועל בתחום עיסוקה של פוליסטרץ.

פוליסטרץ נותרה חייבת לנוי 113,785 ש"ח בתוספת מע"מ בגין עבודות שביצע עבורה.

ב- 3.9.02 הודיעה פוליסטרץ באמצעות בא כוחה למר נוי כי היא מקזזת את חובה מהנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו.

הסכסוך שנתגלע בין הצדדים, הובא להכרעה בבית משפט השלום בפתח תקווה, והועבר בהסכמתם לבוררות בפני דן יחיד, עו"ד יוסף תמיר אשר התחייב לפסוק על פי הדין המהותי אך שוחרר מדיני הראיות וכללי הפרוצדורה.

מטעם פוליסטרץ הוגשה תביעה כנגד מר נוי לסעד כספי על סך 768,800 ש"ח ולמתן צווי מניעה קבועים, לפיהם יאסר על הנתבע לפנות ללקוחותיה של פוליסטרץ, לפעול תחת השם פולימור ולהציג בפני לקוחות עבודות אשר בוצעו על ידי פוליסטרץ כאילו היו עבודותיו של מר נוי.

מטעם מר נוי הוגש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד לסעד כספי על סך 755,438 ש"ח.

בפסק הבוררות עמד הבורר הנכבד על טענות חברת פוליסטרץ כי בסוף שנת 2001 פעל מר נוי להקמת עסק מתחרה מאחורי גבה, תוך ניסיון לגנוב את לקוחותיה. נוי, לטענתה, עשה שימוש שלא כדין בסודות מסחריים של פוליסטרץ, בחר לעסקו שם מסחרי הדומה כדי להטעות ובכך ביצע עוולת גניבת עין.

בתקופה של מאי-יוני 2002 החל נוי לחבל במכוון בעבודות שהועברו אליו על ידי פוליסטרץ. הוא שינה את שיטת העבודה על מנת לפגוע במוניטין שלה. פוליסטרץ נאלצה לתקן על חשבונה את המשטחים הפגומים שביצע נוי.

בנוסף, טענה פוליסטרץ כי נוי הוציא את דיבתה בפני לקוחותיה, גרם נזק למוניטין שלה והביא לאבדן פרויקטים שהיתה אמורה לקבל.

הבורר קיבל חלק מטענות התובעת ודחה את התביעה שכנגד. טענת פוליסטרץ כי נוי הוציא דיבתה התקבלה. נקבע כי על אף שמדובר בשיחה עם אדם אחד בלבד, נאמרו דבריו של נוי בכוונה לפגוע בעסקה של פוליסטרץ וכוונו אל לקוח פוטנציאלי.

הבורר קבע כי נוי ניצל את המוניטין של החברה בניגוד לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 עת הציג תיקי עבודות שביצע עבור פוליסטרץ, כעבודות שלו ללא כל איזכור של פוליסטרץ.

לסיכום, הבורר הנכבד קיזז את הסכום בסך 113,785 ש"ח אשר פוליסטרץ נותרה חייבת למר נוי בגין העבודות שביצע עבורה, כנגד הפיצוי לו זכאית פוליסטרץ בגין עילות התביעה שהוכחו על ידה.

מר נוי הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.

לטענתו, הבורר התעלם מהדין המהותי ופסק בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט-1999. בכך חרג הבורר מסמכותו. כמו כן לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(3), 24(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968).

המשיבה מבקשת לדחות את בקשת הביטול שאין לה בסיס ומצביעה על התוצאה המאוזנת של הפסק.

דיון

הסכסוך החל בתביעה לפיצויים בסך 500,000 ש"ח שהגישה פוליסטרץ נגד המבקש בבית משפט השלום בפתח תקוה. בהסכמת הצדדים הסכסוך הועבר לבוררות והתביעה נמחקה. המבקש אשר אינו שבע רצון מפסק הבוררות הגיש בקשה לביטולו. הבקשה הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקוה. אולם כבוד השופטת מיכל נד"ב סברה כי העניין הנו בסמכותו הייחודית של בית משפט מחוזי ועל כן הועברה הבקשה לבית משפט זה. קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה אשר הציבה מבחן פונקציונאלי פשוט לתחימת סמכות בית המשפט שממנו מועברת תביעה לבוררות. על פי מבחן זה לא היה מקום להעביר את הדיון לבית משפט מחוזי, (ע"א 1276/99 משה ברוסילובסקי נ' זאב ברוסילובסקי, פ"ד נג(3)  284; בג"צ 4919/97 שטריקר משה נ' רשם האגודות השיתופיות, דינים עליון טז 411).

הבורר הנכבד הוציא מלפניו פסק בוררות מנומק לאחר שערך דיון פרטני בטענות הצדדים וניתח את הראיות שהובאו בפניו.