פסק-דין בתיק הפ 1170/04

עניינה של תובענה זו, עתירת המבקשים, כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו חניות מס' 10 ו-11 בבניין המצוי ברח' היהלום 6, במודיעין (הידוע גם כמגרש 243, גוש 5616, חלקה 6 (חלק) גוש, 5641, חלקות 2 (חלק) ו- 10 (חלק)) (להלן: "החניות"), צמודות לדירת המבקשים (דירה מס' 1) בבניין האמור.

עוד התבקש צו מניעה האוסר על המשיבים מס' 2 ו-3 לעשות שימוש בחניות האמורות, וצו המורה למשיב מס' 4 לרשום את ההצמדה, כמבוקש.

המשיב מס' 4, הודיע כי יכבד כל החלטה של בית המשפט ושוחרר מהופעה.

הסכסוך פשוט בתכלית.

המבקשים רכשו דירה, לדירה הוצמדו שתי חניות, בשלב מסוים, למעשה, נלקחה חניה מתוך שתי החניות האמורות, ובהליך הנוכחי, ביקשו המבקשים לתקן את המעוות.

מי שקיבל את החניה שנלקחה, היו המשיבים מס' 2 ו-3.

אותם משיבים, רכשו את דירתם בשלב מאוחר לשלב בו נרכשה דירת המבקשים, על כך אין חולק.

סברתי שראוי ונכון בנסיבות העניין, לנסות להגיע לפתרון פרקטי של הסכסוך, אך פתרון שכזה לא נמצא, וממה ששמעתי מהמשיב מס' 2 היום, גם ספק רב אם ימצא.

על פי טענות המבקשים שלא נסתרו, ניהלו הללו משא ומתן עם המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה"), לשם רכישת הדירה.

המבקשים היו מיוצגים באמצעות עו"ד רון ניב, בשלב מסוים הוסכם כי לדירה יוצמדו שתי חניות, שלב החתימה על ההסכם, בוצע במשרדי המשיבה, ואז גם הוסף מספר החניה הנוספת, שתעמוד לרשות המבקשים, בכתב יד, על ידי נציג המכירות של המשיבה.

בחוזה המודפס הופיעה חניה מס' 11, הושאר מקום למספר נוסף של חניה, ואז הוסף המספר 10 בכתב יד, כאמור על ידי נציג המשיבה.

האמת היא, שקשה לדעת מהי טענת ההגנה של המשיבה.

המשיבה לא טרחה להגיש תצהיר נגדי. היא אמנם הגישה מסמך שנקרא תגובה להמרצת הפתיחה, אך זה לא גובה בתצהיר, תצהיר שהייתה חובה להגיש, מאחר והיה שזור בטענות עובדתיות.

מעבר לכך, אני חייב לומר, שהתנהלות המשיבה תמוהה, אפילו תמוהה מאוד.

באותה תגובה, נטען על ידי המשיבה, למעשה, כי הוסף מספר בכתב יד על ידי המבקשים ולא על ידי נציג המכירות (כאמור, מבלי שהטענה גובתה בתצהיר), אך בפועל, מעולם לא מסרה המשיבה גרסה עובדתית, מהי אותה חניה נוספת שזכאים המבקשים לקבל (והיא אינה כופרת בכך שהם זכאים לקבל חניה נוספת, כך גם הצהיר מפורשות עו"ד מימון בסיכומיו), ומטיעוני מר דוד עולה, כי אין כל דרך ליתן למבקשים חניה נוספת, אם רוצים לתת חניה אחת לכל דייר, באשר בבניין 12 חניות ו- 12 דירות.

ככל הנראה, לא בכדי נמנעה המשיבה ממתן תצהיר, באשר אז הייתה צריכה להסביר את פשר אותה להטוטנות, שעל פני הדברים, אין לה כל הסבר.

מכל מקום, כאמור, למבקשים מגיעות שתי חניות, על כך אין חולק, הגרסה העובדתית שמסרו המבקשים, לפיה הובטחו להם החניות שמספרן 10 ו- 11 לא נסתרה, בין אם בחקירה נגדית של המבקש מס' 1 ובין אם בגרסה נוגדת של המשיבה.

המשיבה נמנעה מהבאת ראיות זמינות, בדמות תצהירו של איש המכירות מטעמה, היא גם נמנעה מהזמנת עורכת דין רון לשם גיבוי טענותיה (ככל שזאת היתה יכולה לגבות אותן), אף שהתרתי מפורשות את הזמנתה בדיון האחרון, ודרך ניהול ההליך על ידה, כמו גם ההימנעות מהבאת ראיות זמינות, כאמור, חייבת לפעול לרעתה ולחזק את טענותיהם העובדתיות של המבקשים.

סיכומם של דברים הוא כאמור, שגרסתם העובדתית של המבקשים, לפיה התקשרה עימם המשיבה בהסכם, לפיו התחייבה להצמיד לדירתם את חניות מס' 10 ו-11, לא נסתרה ולו  במעט, ואם הלכה המשיבה בהמשך הדרך והתקשרה ביחס לחניה אחרת עם המשיבים מס' 2 ו-3, הרי שחטאה.