פסק-דין בתיק הפ 116/02

1.         התובענה שלפני היא להצהיר שהמבקש הוא בעלים של 16 חלקות מקרקעין לפי רשימה שצורפה לתובענה כרשימה א' ולצוות על רשם המקרקעין לרשום את החלקות על שמו.

2.         להבנת התובענה והמחלוקת שבין הצדדים, להלן הרקע  העובדתי הרלוונטי וקיצור טענות המבקש:

א.         בתיק עז' 54/99 של בימ"ש נכבד זה, נתן כב' סגן הנשיא השופט (כתוארו אז) ח. פיזם, פסק דין בו הורה לקיים את צוואת המנוחה רימה עבאס (להלן:"המנוחה")  מיום 10.4.63, בה ציוותה המנוחה כי המבקש הוא הזוכה בכל עזבונה. 

עם זאת  פסק, כי:

"לגבי נכסי מירי אם קיימים במסגרת נכסי רימה, היורש שלהן הוא בנה חוסיין אחמד מוחמד איסמעיל (שהינו נפקד, מ.נ.)

ולכן נכסי המירי האלו מסורים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים".

ב.         כאמור בפסק הדין, הסיבה לכך שהוראת הצוואה לגבי זהות הזוכה על פיה, אינה חלה על נכסי מירי היא שהצוואה נערכה ביום 10.4.63 והמנוחה נפטרה ביום 1.2.65, היינו לפני כניסתו לתוקף של חוק הירושה,

תשכ"ה-1965 ולפי ס' 21 לפקודת הירושה + ס' 157 לחוק הירושה אין אפשרות לצוות על נכסי מירי.

ג.          בתובענה טוען המבקש כי על פי ס' 81 לחוק הקרקעות העותומני החל ניתן לצוות גם על מקרקעין מסוג מירי אם הם היו נטועים בצפיפות עצים לפני שנת 1331,  חג'רה היינו, 1913, זאת לאור מה שנפסק בע.א. 218/60 בענין חג'אר נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פד' ט"ז, 4, עמ' 2571 שבקרקע כזו בה כל שימוש אחר בקרקע (מלבד ההנאה מהעצים) מפריע לשימוש בעצים, נזקק המחוקק לכלל שהקרקע הולכת אחרי הנטיעות.

ד.         המבקש טוען והוא מסתמך בטענתו על חוות דעת שמאי, כי החלקות נשוא התביעה שהן אמנם מירי, נטועות עצים בצפיפות מלפני השנה הקובעת, ולכן הן חלקות שהוראות הצוואה חלות עליהן ולכן הוא זכאי לכך שהן תרשמנה על שמו.

3.         המשיב בתשובתו טוען הטענות הבאות:

א.         המבקש היה צד להתדיינות שהתקיימה בפני השופט פיזם, ולכן משקבע השופט פיזם כי הצוואה אינה חלה על חלקות מירי ואלו יוקנו ליורש על פי הדין שהינו נפקד, ומשגם המבקש שבפני אינו טוען כי החלקות נשוא התובענה אינן "מירי", הרי שפסק הדין של השופט פיזם הינו בגדר "מעשה בית דין" המחייב את המבקש.

ב.         פסק הדין "חג'אר" לא קבע שמקרקעין הנטועים בצפיפות בעצים מלפני השנה הקובעת אינן בגדר מירי כתוצאה מכך, להפך, פסק הדין קבע במפורש שגם מקרקעין כאלו הם מקרקעי מירי עליהן חלה הוראה שבעליהן אינו רשאי לצוות עליהם בניגוד לזכויות יורשים על פי הדין. כל שקבע פסק הדין הוא שבסכסוך שמתקיים בין בעלי הזכויות בבנינים או בעצים לבין בעל המקרקעין עליהם מצויים הבנינים או העצים בשאלה על שם מי ירשמו מקרקעין כאלו, קובע ס' 81 לחוק הקרקעות העותומני כי הקרקע הולכת אחר הבנוי עליה והיא תרשם על שם בעלי הבנינים או העצים.

            בענין שנדון בפסק הדין "חג'אר" ההכרעה הדרושה היתה בין תביעות סותרות שהוגשו בהליך הסדר ואין לכן כל נפקות להכרעה בענין שלפנינו.

ג.          גם לו היתה נכונה טענתו המשפטית של המבקש, הוא אינו זכאי להצהרה אותה הוא מבקש, שכן חוות דעת השמאי עליה הוא מסתמך לא קובעת שמתקיימים התנאים הנדרשים לפי ס' 81 לחוק הקרקעות העותומני כפי שפורש בפס"ד "חג'אר".

            כל שקובעת חוות דעת השמאי היא שתשע מתוך 16 החלקות נשוא התביעה נטועות עצי זית בני כמאה שנה בצפיפות סבירה (הדגשות שלי, מ.נ.).

            "צפיפות סבירה " אינה ממלאה אחר הדרישה שהקרקעות תהיינה נטועות באופן כה צפוף עד שכל שימוש אחר במקרקעין מפריע לשימוש בעצים.

ד.         חוות דעת המומחה מטעם המבקש עומדת בסתירה לעולה מתיאור נסחי הרישוםההיסטורי לגבי החלקות בענין שני התנאים הרלוונטיים, היינו:

            1]         חלקה 25/19121           -