פסק-דין בתיק הפ 1137/05

בפני תובענה על דרך המרצת פתיחה בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי חלק מפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת גרסטל ביום 25/1/05 בתיק ה.פ. 245/04, הקובע כי קיים כשל בהנחת התשתית העובדתית בתביעת המשיבה מס' 1 והקובע כי יש לדחות את התביעה בשל שינוי חזית - שריר וקיים, שערעור שהוגש על פסק דין זה, נתקבל על ידי בית המשפט העליון.

רקע עובדתי

המבקשת הינה המחזיקה ובעלת זכויות החכירה במקרקעין הידועים כגוש 6447 חלקה 65 בכפר מל"ל (להלן :"המקרקעין" ) עליהם בנוי בית המגורים בו מתגוררת המבקשת.

המקרקעין הופקעו בעקבות שני צווים שהוצאו מכח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "פקודות הדרכים"), למטרת סלילת כביש מס' 531 וביצוע פרוייקט רכבת הפרברים.

לאור צווים אלו נתבקשה המבקשת למסור את החזקה במקרקעין, ומשסרבה לעשות כן, הגישה המשיבה מס' 1 תובענה בה נתבקש צו המורה לה למסור את החזקה בחטיבת הקרקע שהופקעה.

התובענה הוגשה במקור בבית משפט השלום בכפר-סבא והועברה, מנימוקי סמכות עניינית, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בסופו של יום, ניתן על ידי כב' השופטת גרסטל פסק-דין הדוחה את התובענה מנימוקים שונים.

בין היתר, נקבע בפסק הדין, כי צווי ההפקעה אינם חוקיים משום שהוצאו בטרם אושרה תוכנית המתאר החלה על המקרקעין.

בין יתר נימוקיו, ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבה מס' 1 הציגה "תשתית ראייתית דלה ושמכחה כלל לא ברור כלל איזה הוא השטח המבוקש בהפקעה, היקפו וטיבו".

המשיבה 1 הגישה ערעור לבית המשפט העליון, במסגרת ע"א 1528/05.

ביום 14/9/05 ניתן פסק הדין בערעור, וזה נתקבל פה אחד, ובו נקבע, בין היתר, כי צווי ההפקעה תקפים, כי הוצאו כדין וכי המשיבה 1 זכאית לתפוס חזקה מיידית במקרקעין שהופקעו.

קובע כב' הנשיא ברק:

"מסכים אני עם חברתי השופטת ע. ארבל כי דין הערעור להתקבל. דעתי היא כי שני הצווים מכח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן-פקודת הדרכים), על בסיסם הופקעו המקרקעין, הוצאו כדין ומכאן שהמערערת רשאית לתפוס חזקה מיידית על המקרקעין...ופקודת הדרכים מקנה, איפוא, גם היום, סמכות לשרי הממשלה להפקיע מקרקעין לצורך דרכים ומסילות ברזל. סעיף 3 לפקודה מסמיך אותם להורות בצו כי הפקודה תחול על כל דרך אם 'הדבר דרוש להגנת הארץ או לפיתוחה' משינתן צו כאמור, רשאית הרשות שהוסמכה לכך - ובעניינו זו המערערת - לקנות מיד חזקה בקרקע..."

המבקשת לא השלימה עם תוצאות פסק הדין בערעור, והגישה עתירה לדיון נוסף.

ביום 16/1/06 ניתנה החלטה בעתירה במסגרת תיק ד.נ.א 9325/05, מפי כב' השופטת דורית בייניש, לפיה נדחתה העתירה בנימוק לפיו לא נקבעה בפסק הדין של ביהמ"ש העליון כל הלכה חדשה, אף לא הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף, שכן כבר נקבע בעבר כי בנסיבות מסויימות ניתן להפקיע מקרקעין אף לפני השלמת הליכי התכנון.

יצויין, כי החזקה בקרקע טרם נמסרה בפועל וכי המשיבות מציעות לתובעת פיצויי הפקעה, אף מניחות בפניה את האפשרות לבחור בין הפקעה מלאה לבין הפקעה חלקית, כאשר בחלופה השנייה תופקע בשלב הראשון רק הקרקע אשר איננה כוללת את בית המגורים, וכי זה יופקע רק לאחר שקצב התקדמות העבודה יחייב זאת.

התובענה הנוכחית

המבקשת נאלצת להשלים, בהעדר אפשרות אחרת, עם התוצאה לפיה ביטל ביהמ"ש העליון  את קביעת כב' השופטת גרסטל, לפיה הוצאו צווי הפקעה שלא כדין מחמת הוצאתם בטרם אושרו תוכניות המיתאר המתאימות.

יחד עם זאת, טוענת המבקשת, כי ביהמ"ש העליון לא התייחס כלל לקביעתה של כב' השופטת גרסטל, לפיה כשלה המשיבה מס' 1 בהנחת התשתית העובדתית ולפיה הרחיבה את החזית, והיא עותרת למתן צו הקובע כי קביעות אלו, לא בוטלו ע"י ערכאת הערעור ולפיכך נותרו שרירות וקיימות.

המשיבות מתנגדות לצו המבוקש ולטעמן יש לדחות את התובענה על הסף, בהיותה חסרת עילה ובהיותה קנטרנית.