פסק-דין בתיק הפ 1111/02

1. עילת התביעה:

התביעה שבפניי הוגשה בדרך של המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי על פיו הסכם מכר אשר נחתם ביום 6/9/92 בין המבקשת לבין המשיבה (להלן: " ההסכם") הינו בטל ומבוטל וחסר כל תוקף.

בבקשה נאמר כי המבקשת, דיון מעולה בע"מ (להלן: " המבקשת"), היא חברה קבלנית העוסקת בבנייה. ביום 6/9/92 התקשרה המבקשת בהסכם עם המשיבה, עיריית רמת גן, (להלן: " העירייה") לרכישת זכויות במגרש בשכונת רמת שקמה ברמת גן.

על פי ההסכם, רכשה המבקשת מאת העירייה זכויות חכירה בחלקה 243 בגוש 6142 וזכויות בעלות בחלק מחלקה 306 בגוש 6142 (להלן: " החלקות"), זאת לשם בנייה על המגרש במסגרת פרויקט שיקום שכונות.

המבקשת טענה כי אין להסכם תוקף, שכן הוא היה מותנה, בין היתר, באישורו של משרד הפנים כתנאי מתלה לביצוע ההסכם.

מאחר ולא ניתן אישור מטעם משרד הפנים להסכם, אין להסכם תוקף.

עוד טענה המבקשת כי העירייה הפרה את חובתה למכור את זכויות הבעלות בחלק מחלקה 306. במסגרת ההסכם הצהירה העירייה כי היא הבעלים של חלק מחלקה זו. עם זאת, נכון למועד חתימת ההסכם היה חלק מחלקה 306 מיועד להשבה לבעלות היסטורית של מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " המנהל"), וביום 26/12/94 אישרה ישיבת מועצת העירייה את העברת הבעלות למנהל.

המבקשת טענה כי עוד לפני חתימת ההסכם ידעה העירייה על חובתה להשבת הבעלות ההיסטורית בחלק מחלקה 306 למנהל, כפי שעולה ממכתב המנהל לעירייה מיום 3/12/91, כשנה לפני חתימת ההסכם.

למרות ידיעת העובדה כאמור לעיל ע"י העירייה, נמנעה העירייה מחשיפת עובדה זו בפני המבקשת ומציונה בהסכם. למעשה, מכרה העירייה נכס למבקשת כשהיא יודעת שהיא עתידה לאבד את זכויותיה הקנייניות בו. המבקשת טענה כי היא לא ידעה על יעודו להשבה של חלק מחלקה 306 לבעלות היסטורית של המינהל, והיא אף לא היתה מתקשרת בהסכם אילו היתה מודעת לכך.

העלמת עובדה מהותית זו הביאה לכך כי המבקשת נאלצה לרכוש מהמנהל בשנית את הזכויות בחלק מחלקה 306, בהתאם להסכם פיתוח מיום 15/1/96.

אי מכירת זכות הבעלות בפועל ע"י העירייה, עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם אשר מזכה את המבקשת לבטלו בהנחה שההסכם נכנס בכלל לתוקף.

עוד נטען כי במסגרת ההסכם מכרה כאמור העירייה למבקשת את זכויות החכירה בחלקה 243, וזאת על סמך הצהרת העירייה כי היא בעלת זכויות חכירה בחלקה זו. בעקבות דרישת המנהל כי כל המקרקעין הכלולים בפרוייקט, לרבות חלק מחלקה 243 וחלק מחלקה 306 יושבו לבעלות המנהל ויוקצו כולן כחטיבת קרקע אחת במסגרת הסכם פיתוח, נאלצה המבקשת לרכוש בשנית את זכויות החכירה בחלקה זו מכוח הסכם פיתוח בינה לבין המנהל מיום 15/1/96.

המבקשת נאלצה להתקשר בהסכם הפיתוח עם המנהל מיום 15/1/96 כמפורט לעיל (להלן: " ה סכם הפיתוח") ביחס לחטיבת קרקע בשטח כולל של 3,105 מ"ר אשר כוללת את החלקות, למרות שהמבקשת רכשה זכויות בחלקות אלה בכסף מלא מאת העירייה.

המבקשת אף נאלצה לשאת בדמי חכירה ביחס לחלקות, למרות שכבר שילמה את מלוא התמורה לעירייה ונשאה בעלות כפולה.

לאור כל האמור לעיל ולאור הטענה כי משרד הפנים לא אישר את ההסכם למרות האמור בו, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יצהיר על בטלות או ביטולו של ההסכם.

כמו כן טענה המבקשת טענות בעניין מס רכישה, שכן לדעתה מאחר ומכירת הזכויות במקרקעין על פי ההסכם בטלה, לא קמה לה חבות במס רכישה בגין העסקה.

בבקשה תמך תצהירו של מר עזרא קחתן (להלן: " מר קחתן") שהוא מנהל המבקשת.

2. תשובת העירייה:

העירייה טענה כי אין כל בסיס לבקשה, שכן היא נגועה בהתיישנות, שיהוי וחוסר תום לב.