פסק-דין בתיק הפ 111/02

המבקש הגיש ביום 10.2.2002 בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו יוכרז כי הינו הבעלים של דירה בת 3 חדרים המסומנת באות הלטינית B בקומה השלישית של הבניין הידוע כ "פרויקט מגדלי המלכים", וזאת עפ"י הסכם מס' 1084 בגוש 15009, חלקה 3 ברח' גדוד ברק בטבריה (להלן: " הדירה").

בנוסף, ביקש המבקש מביהמ"ש להורות ללשכת רישום המקרקעין לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת משיבה מס' 1.

הצדדים הסכימו כי פסה"ד יינתן על סמך כתבי הטענות והתצהירים + סיכומים (ללא חקירת המצהירים).

עובדות:

ביום 1 .8.1984, נחתם הסכם מס' 1084 בין חברת קלרין דירות בע"מ (להלן: " החברה") לבין פירחה מויאל ז"ל -אימו של המבקש- (להלן: " המנוחה"), על-פיו רכשה המנוחה את הזכויות בדירה נשוא הבקשה (להלן: " עסקת המכר הראשונה").

המנוחה שילמה לחברה סכום 46,698 $ תמורת עסקת המכר. וביום 25.9.1984 , נרשמה הערת אזהרה לטובתה של המנוחה (שטר מס' 4906).

ביום 9 .8.1984, נחתם הסכם נוסף בין החברה לבין משיבה מס' 1, על-פיו רכשה המשיבה מס' 1 את הזכויות בדירה נשוא הבקשה (להלן: " עסקת המכר השנייה").

משיבה מס' 1 שילמה לחברה תמורה של 41,500 ש"ח בגין עסקת המכר השנייה, וביום 25.9.1984 נרשמה הערת אזהרה סותרת על שמה של משיבה מס' 1 (שטר מס'

4907).

היינו המנוחה רכשה את הדירה ראשונה, שמונה ימים לפני המשיבה. הערות האזהרה לטובת שתיהן נרשמו  באותו יום.

ביום 17.8. 1994, נערך הסכם מכר ללא תמורה בין המנוחה לבין המבקש, לפיו העבירה המנוחה את כל זכויותיה בדירה למבקש -בנה.

המבקש פנה לביהמ"ש המחוזי בת"א בבקשה להיכנס לנעליה של המנוחה ולהורות על העברת הערת האזהרה מהמנוחה אליו (במסגרת הפ' 303/95).

ביום 8.5.1995, קיבל ביהמ"ש את הבקשה, וביום 18.5.1995 נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקש (שטר מס' 5955).

לימים נקלעה החברה  לקשיים כלכליים, לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה, ולא סיימה את בניית הפרויקט.   בהמשך מונה עו"ד יעקב כהן כמפרק לחברה (להלן: " המפרק").

ביום 14.7.1994, אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב הסדר מיוחד בתיק הפירוק של החברה (במסגרת תיק פש"ר 4668/85). עיקר ההסדר היה המשך הבנייה של הפרויקט ע"י המפרק.

המבקש והמנוחה חתמו על כתב הסכמה והתחייבות כלפי המפרק, ז"א הצטרפו להסדר, וקיבלו על עצמם את ההתחייבות לשלם את מלוא היתרה העומדת לחובתם לפי מקדם של 1.25 ולהוסיף סך בשקלים השווה לסכום של 9,000 $, בצירוף מע"מ, בגין כל חדר ביחידה.

עפ"י חישוב זה, שילם המבקש לידי המפרק סך בשקלים השווה ל- 27,000 $, וכספים נוספים  עבור שינויים ותוספות שונות. בנוסף, רכש המבקש, עפ"י ההסדר, מקום חנייה  תמורת סך בשקלים השווה ל- 6,000 $.

לטענת המבקש המפרק מעולם לא הודיע לו על הרישום הנוגד עת חתם עימו על ההסדר הנ"ל  וקיבל ממנו כספים על פיו.

רק ביום 17.11.1999, פנה המפרק אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למתן הוראות לצורך קביעת זכויותיו של כל אחד מהצדדים, עקב ביצוע עסקאות נוגדות ביניהם לגבי אותה דירה.