פסק-דין בתיק הפ 1060/04

1.         בפני שתי בקשות, שהדיון בהן אוחד, האחת לאישור פסק הבוררות שניתן ביום 27/2/04 והשניה לביטול אותו פסק בוררות, אשר נחתם ע"י ארבעה מתוך חמשה בוררים שמונו ע"י הצדדים, והם עוה"ד שכיב קובטי, ה"ה חוסני פאהום, גסאן פאהום ועדנאן מסאלחה. הבורר החמישי, עוה"ד אליאס שוכרי לא חתם על פסק הבוררות. הצדדים יכונו להלן, בפסק דין זה, בהתאם לכינויים בבקשה לאישור פסק הבוררות, דהיינו, מבקשי האישור, יכונו "המבקשים", ומבקשי ביטול פסק הבוררות שהם המשיבים בבקשה לאישור פסק הבוררות, יכונו "המשיבים".

רקע עובדתי

2.         המבקשים והמשיבים בשתי הבקשות הינם, ילדיו ויורשיו ע"פ דין של המנוח יוסף מוחמד עלי פאהום ז"ל (להלן: "המנוח") אשר הלך לבית עולמו בשנת 1969.

עזבון המנוח כלל נכסי מקרקעין שונים בכפר דבוריה ובנצרת. 

3.         בין ילדיו של המנוח התגלעו סכסוכים, בענין חלוקת נכסי עזבון אביהם המנוח, והם נחלקו לשני מחנות, המבקשים מצד אחד והמשיבים מצד שני, כאשר כל מחנה פועל כגוש אחד, בכל הקשור לחלוקת נכסי העזבון.

החל משנת 1983 נקטו שני המחנות, האחד נגד השני, בהליכים משפטיים כמפוט להלן: 

א.        ת.א. 112/83 עדנאן יוסף פאהום נגד עאטף יוסף פאהום ואחרים, בית משפט השלום בנצרת, שעניינו תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין שבדבוריה, שכללו בית הבנוי על אותם מקרקעין. תביעה זו הסתיימה במתן פסק דין ביום 24/5/93, לפיו חולקו הקרקעות המשותפים בין הצדדים בעין. ע"פ פסק הדין נקבע כי חלקת קרקע בשטח של כדונם אחד ועליה בנוי בית מגורים ואשר סומנה כחלקה 1/1 בגוש 16968 (להלן: "הבית") תהיה שייכת למשיבים, לאחר שזכו בה בהגרלה שבית המשפט ערך, אשר עליהם לשלם למבקשים תשלומי איזון ע"פ השווי שנקבע ע"י השמאי, מר שנקר, ובזיקה לחלקם היחסי של המבקשים.

ב.         ת.א. 850/83 עאטף יוסף פאהום נגד עזמי יוסף פאהום, בית משפט השלום בנצרת, במסגרתו נדונה תביעתו של עאטף, המבקש מס' 1 (להלן: "עאטף") לסילוק ידו של עזמי, המשיב מס' 4 (להלן: "עזמי") מחנות הנמצאת בשוק בנצרת ומשמשת עסק לקליית וטחינת קפה, והנמצאת בבעלות הווקף של המסגד הלבן (להלן: "החנות") וזאת  בטענה שהוא, עאטף, שכר את החנות ביום 14/12/59 מאת אביו המנוח, בהיותו המתוולי על הווקף, וכי הוא בעל זכויות של דיירות מוגנת בחנות, בעוד שאחיו עזמי מחזיק בחנות ללא כל זכות וכמסיג גבול.

בפסק דין מיום 12/6/87, דחה בית המשפט את טענותיו של עאטף, וקבע כי מעמדם של עאטף ועזמי וזכויותיהם בחנות שוות. 

ג.         ת.א. 1395/90 ווקף המסגד הלבן נגד עזבון עזמי ז"ל ויורשיו, (בית המשפט השלום בנצרת), בתביעה זו תבע עאטף בתוקף היותו המתוולי של הווקף של המסגר הלבן, את עזבון אחיו המנוח עזמי ויורשיו לפינויים וסילוק ידם מהחנות, בטענה שהם מחזיקים ועושים שימוש בחנות ללא כל זכות, וכמסיגי גבול, וכי מעולם לא שילמו דמי שכירות כלשהם עבור החנות. התביעה נדחתה מהנימוק שפסק הדין שדחה את תביעתו הקודמת של עאטף, נגד עזמי, ת.א. 850/83 הנ"ל, לסילוק ידו מאותה חנות יצר השתק פלוגתא. ערעור על פסק הדין שהוגש ע"י התובע לבית משפט זה, ע"א 216/98, נתקבל ובפסק הדין מיום 6/9/99, קבע בית המשפט של ערעור כי פסה"ד שניתן בתביעה הקודמת של עאטף, אינו מקים כלפי המערער - הווקף - מעשה בית דין לא מכח השתק עילה וגם לא מכח השתק פלוגתא. בית המשפט לערעורים, הורה על החזרת התיק לבית משפט השלום ע"מ שיכריע, ע"פ סדרי הדין הרגילים, בשאלת היות הנתבעים דיירים מוגנים בחנות אם לאו.

בטרם תתברר התביעה לגופה, נחתם ביום 8/5/01 ע"י ב"כ הצדדים, הסכם בוררות, הוא הסכם הבוררות שמכוחו ניתן פסק הבוררות מושא הבקשות שבפנינו (להלן: "הסכם הבוררות"), ואשר פרטיו יובאו בהמשך פס"ד זה, והדיון בתביעה עוכב.

ד.         ת.א. 2795/95 עדנאן יוסף פאהום ואח' נגד עאטף יוסף פאהום ואח' - בית משפט השלום בעפולה. בתביעה נשוא תיק זה, תבע המחנה של המשיבים את סילוק ידם של מחנה המבקשים, מהבית בדבוריה. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק ביום 24/11/99 לסלק את ידם של מחנה המבקשים מהבית, תוך חיובם בהוצאות. 

על פסק דין זה, הגישו מחנה המבקשים ערעור לבית משפט זה, ע"א 1011/00. אולם, בטרם יוכרע הערעור חתמו ב"כ הצדדים על הסכם הבוררות הנ"ל לפי הועבר הסכסוך בנושא התביעה לבוררות.

ה.        ת.א. 1269/89 עדנאן יוסף פאהום ואח' נגד עאטף יוסף פאהום ואח' - בית משפט מחוזי בנצרת. בתביעה שבתיק זה, תבע מחנה המשיבים את מחנה המבקשים לתשלום שכר ראוי בגין השימוש שהם, המבקשים, עשו באדמות הכפר דבוריה לתקופה שלאחר 1/1/83. 

תיק זה הועבר בהסכמה לבוררות בפני הבורר עוה"ד דוד כהן, אשר חייב את עאטף לשלם לעדנאן והמחנה שלו דמי שימוש בסך של -.30 ש"ח לדונם לשנה עבור שטח של 375 דונם ולמשך 7 שנים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 2/10/03. משלא שילם עאטף את הסכום בו חוייב ע"פ פסק הבוררות, נפתח בלשכת ההוצל"פ בנצרת, תיק הוצל"פ 1-04-01288-10 לגבית סכום פסק הבוררות שעמד ליום פתיחת התיק ,4/2/04, ע"ס -.495,032 ש"ח.

ו.         ת.א. 1064/96 עדנאן יוסף פאהום ואח' נגד עאטף יוסף פאהום ואח' - בית משפט השלום בנצרת, בתביעה, נשוא תיק זה, תבע מחנה המשיבים את מחנה המבקשים לפירוק השיתוף בנכסים המשותפים שבשכונה המזרחית ובשוק בנצרת.

בטרם תדון התביעה, עוכבו ההליכים בתביעה בהסכמת הצדדים, עקב העברת הסכסוך בתביעה זו לבוררות ע"פ הסכם הבוררות הנ"ל, וזאת ע"פ החלטה מיום 23/12/01.

הסכם הבוררות

4.         ביום 8/5/01, חתמו עוה"ד מרואן דראושה שייצג את המשיבים בתביעה שבת.א. 2795/95 - בית משפט השלום בעפולה, שעניינה, כאמור, סילוק ידם של המבקשים מהבית שבכפר דבוריה, עוה"ד עאדל שהאב אשר יצג את המשיבים בתביעה שבתיק אזרחי  1064/96 בית משפט השלום בנצרת, שכאמור ענינה פירוק השיתוף בנכסים שבשכונה המזרחית והשוק בנצרת, והשייכים לשני הצדדים ועוה"ד אליאס שוכרי שייצג את עזבון המנוח עזמי יוסף פאהום בת.א. 1395/90, בית משפט השלום בנצרת שעניינה תביעת הווקף של המסגד הלבן לסילוק ידם של יורשי המנוח עזמי יוסף פאהום מהחנות, זאת מצד אחד ועוה"ד נביל אברהים שייצג את המבקשים בתיקים 2795/95 ו- 1064/96 הנ"ל ועוה"ד שכיב קובטי שייצג את ווקף המסגד הלבן בתביעה שבתיק אזרחי 1395/90 הנ"ל מצד שני, על הסכם בוררות לפיו הוסכם למסור את כל חלוקי הדעות והסכסוכים שפורטו באותו הסכם להכרעתם של חמשה בוררים והם ה"ה חוסני פאהום, עדנאן מסאלחה, גסאן פאהום, עוה"ד אליאס שוכרי ועוה"ד שכיב קובטי (להלן: "הבוררים").

פסק הבוררות

5.         פסק הבוררות ניתן ביום 27/2/04 כשלוש שנים לאחר חתימת הסכם הבוררות ויותר משנתיים לאחר תום תקופת הבוררות, כולל תקופת ההארכה, ועל פיו פסקו הבוררים כדלקמן:

א.        דמי השימוש שנפסקו לטובת המשיבים ע"י הבורר עוה"ד דוד כהן יכללו בבוררות ובהתחשבנות הכוללת של הצדדים, ותיק ההוצל"פ 0-04-01288-10 שהמשיבים פתחו בלשכת הוצל"פ בנצרת, לצורכי ביצוע פסק הבוררות וגבית דמי השימוש יסגר.