פסק-דין בתיק הפ 1043/03

זוהי תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, במסגרתה, עתרה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכויות הבניה בכל הקשור לתוכנית מפורטת (אילת) 34/115/03/02, המהווה שינוי לתוכנית 21/115/03/02, שהוגשה על ידי המשיבים או מי מהם, שופרו. כי בעקבות שיפור זכויות הבניה, זכאית המבקשת מהמשיבים, כולם ביחד וכל אחד לחוד, לתמורות נוספות על אלה שכבר שולמו לה עד כה על ידי המשיבים או מי מהם.

עוד התבקשה הצהרה, כי המשיבים מס' 2-4, כיזמי החברה, נושאים באחריות אישית כלפי המבקשת, לתמורות נוספות אשר עתידות להיות משולמות למבקשת.

על פי הבקשה והתצהיר, פעלה המבקשת כיזמית מקרקעין בעיר אילת, ובינה לבין מינהל מקרקעי ישראל, נחתם הסכם פיתוח, שמכוחו, עתידות היו להיבנות על המקרקעין, יחידות נופש, בהיקף מסוים.

מאחר והמבקשת לא יכולה היתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי המינהל, בהתאם להסכם הפיתוח, לרבות במועד שהוארך לביצוען, החליטה המבקשת למכור את זכויותיה.

בינה לבין המשיבים מס' 2-4 נוצר קשר, ובסופו של דבר, נכרת הסכם מחודש ספטמבר 1997, כשהמשיבה מס' 1, כונתה בו חברה ביסוד על ידי המשיב מס' 4 (להלן: "ההסכם הראשון").

בסעיף 15 להסכם הראשון, התחייבו הרוכשים, לשלם סכום נוסף לכל מטר מרובע שיאושר ויבנה, מעבר להיתר הבניה המקורי, בניכוי הוצאות שונות, כמפורט באותו סעיף.

יחידי החברה ביסוד, הם המשיבים מס' 2-4, חתמו על ערבות לחיובי החברה ביסוד, על פי ההסכם הראשון.

לאחר חתימת ההסכם הראשון, הוקמה המשיבה מס' 1, וביום 5.5.98, נחתם עימה הסכם נוסף (להלן: "ההסכם השני"), שעל פי הנטען, היה הסכם משלים.

על פי האמור בסעיף 11 להסכם השני, הרי שכל שינוי בתוכנית או בתקנון, שהוכנו על ידי האדריכלית בלומנטל ושהוגשו לעיריה, עובר לחתימת ההסכם ושיש בהם כדי להביא להגדלת זכויות הבניה, יעשה רק בהסכמה בכתב ומראש של המבקשת.

הטענה בתובענה היתה, כי סעיף זה נועד להגן על זכויותיה.

המבקשת הוסיפה והסבירה, כי אף שסעיף 15 להסכם הראשון לא חזר בהסכם השני, הרי שמדובר בהסכמים שלובים.

בהמשך, נחתם הסכם בין המשיבה מס' 1 לבין המינהל, המשיבה מס' 1 הגישה תוכנית בניין עיר, שהיה בה כדי להגדיל את זכויות הבניה, תוכנית שאושרה, כל השינויים הללו בוצעו מאחורי גבה של המבקשת, בלא הסכמתה, אין ספק, שהמבקשת זכאית לקבל כספים, הדברים גם מצאו את ביטויים בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים ומה שהמבקשת סבורה, שהוא בגדר הודעת בעל דין, ומשכך, נדרשים המשיבים לשלם את ההפרשים, כאמור בסעיף 15 להסכם הראשון.

המשיבים התנגדו לתובענה.

לשיטתם, הבסיס לתובענה, דהיינו, הקביעה, לפיה ההסכם הראשון נותר בתוקף, אינו קיים כלל ועיקר.

מדובר בסעיף שהופיע בהסכם הראשון, אך לא הופיע כאמור בהסכם השני, ומשכך, אין לו כל תוקף מחייב.

מעבר לכך, ההסכם הראשון כלל תנאים מתלים, שלא התקיימו, והוא לא נכנס כלל לתוקף, אי פעם.

טענת המבקשת, כי ההסכם הם הסכמים משולבים או משלימים זה את זה, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם העובדות, טענות המבקשת בהליך הנוכחי, נוגדות טענות קודמות שלה, שעה שהיא הצהירה מפורשות בהליך האחר, שההסכם האחר הוא ההסכם השני, והיום טוענת הפוך, ובכל מקרה, גם אם היה ממש בטענה, כי סעיף 15 להסכם הראשון נותר בתוקפו, הרי שלא הוכחה הטענה לפיה שופרו זכויות הבניה, בפועל, לא בוצעה כל בניה, כך שאין עילה לתובענה, כלל ועיקר.

גם ביחס למשיבים מס' 2-4, הרי שהתובענה משוללת עילה, מאחר והללו חתמו אמנם כערבים על ההסכם הראשון, אך חתימתם לא נשנתה בהסכם השני, ומשכך, אין לומר, כי הם ערבים בכל דרך ואופן, לחיובי המשיבה מס' 1.

בתחילת ההליכים, הוגשה בקשה לסילוק התובענה על הסף, בקשה  שנדחתה על ידי, באשר לטעמי, הטענות לא התאימו להליך של סילוק על הסף.