פסק-דין בתיק הפ 001253/04

המבקש עותר לפס"ד הצהרתי לפיו העבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במירמה, שיוחסו לו בת.פ. 2586/98 בימ"ש שלום רמלה - התיישנו. עוד הוא מבקש להצהיר כי לא ניתן עוד לנקוט נגדו בהליכי חקירה או מעצר או העמדה לדין לגבי עבירות אלה.

הרקע:

1.         ביום 7.9.98 הוגש כתב האישום נגד המבקש. מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 1994 בניגריה, שם שהה המבקש באותה עת.

המבקש עמד במסגרת עסקיו בקשרים עם הממשל הניגרי, וסייע לממשלת ניגריה לצור קשר עם התעשיה האוירית לרכישת מטוס. הנאשם הגיע לפגישה בתעשיה האוירית, ולאחר מכן הודיעה הממשלה הניגרית כי אינה מעונינת ברכישת המטוס.

הנאשם יצר קשר עם אנשי התעשיה האוירית והודיע להם כי הוא מכיר אנשים בממשל הניגרי וביכולתו לסייע לתעשיה האוירית לקבל את הפרוייקט. התעשיה האוירית הודיעה לנאשם כי אינו מוסמך לטפל בנושא ואין לו רשות לפעול עבורה או בשמה. למרות האיסור, הנאשם נטל מסמכים שונים שקיבל מהתעשיה האוירית וביניהם נייר מכתבים רשמי, הדפיס נייר מכתבים שנחזה להיות של התעשיה האוירית ורשם בניגריה חברה ששמה דומה לשם אחד ממפעליה של התעשיה האוירית בארץ. הנאשם הציג עצמו במירמה כנציג התעשיה האוירית וניסה לקבל מהם פרוייקטים.

ביום 27.12.98 ביקשה המדינה מבית משפט השלום ברמלה לבטל את כתב האישום. באותו מעמד ביטל בית המשפט את כתב האישום.

ביום 6.7.04 פנה המבקש לבית משפט השלום ברמלה בבקשה להצהיר על התיישנות העבירות וכי לא ניתן יהיה עוד לנקוט נגדו בגינן בהליכי חקירה, מעצר או העמדה לדין. המדינה התנגדה לבקשה וטענה בתגובתה כי אין הליך פלילי תלוי ועומד נגד המבקש וכי לא ניתן במסגרת הליך פלילי שהסתיים לבקש סעד של הצהרה על התיישנות, שכן ההליך המתאים הינו הליך אזרחי. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה ודחה את הבקשה, ומכאן הבקשה שבפני.

שאלת ההתיישנות:

2.         העבירות בהן הואשם המבקש הן מסוג עוון שההתיישנות בגינן לפי סעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), הינה 5 שנים.

סעיף 9(ג) לחסד"פ קובע מהו המועד ממנו מתחיל מנין תקופת ההתישנות. וזו לשון הסעיף:

 (ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר."

אין ממש בטענת המדינה כי מירוץ ההתיישנות נעצר לאור העובדה שהמבקש נמלט מהארץ וכי פרשנות כזו עלולה ליצור מציאות בה עבריינים נמלטים מהארץ בסמוך למועד ביצוע העבירה ושבים ארצה עם תום תקופת ההתיישנות ובדרך זו חומקים מהעמדה לדין. לטענת המשיבה, המבקש מסרב להגיע ארצה ומבקש מבית המשפט להעניק לו מעין "חסינות" שתמנע מרשויות האכיפה לחוקרו, לעוצרו או להעמידו לדין במידה ויוחלט לעשות כן.

לגבי שאלת ההתיישנות ייאמר כי היתה למדינה האפשרות שלא לבקש את ביטול כתב האישום אלא לעתור לביהמ"ש להתליית הליכים בהתאם לסעיף 94א לחסד"פ, המאפשר לביהמ"ש להתלות הליכים ולהשאיר את התיק הפלילי פתוח כדי שהמדינה תוכל להמשיך בהליכים הפלילים ולמנוע התיישנות. המדינה בחרה שלא לעשות כן, אלא ביקשה לבטל את כתב האישום. מעצם בקשה זו נלמד לכאורה לא הייתה כוונה להמשיך בהליכים פליליים. וזו לשון הסעיף:

"94א. התליית תהליכים [תיקון: תשנ"ה]

(א) בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני גזר הדין, רשאי בית המשפט להתלות את ההליכים, בין מיוזמתו יבין לבקשת תובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו.

(ב) הותלו ההליכים, לפי סעיף קטן (א) ולאחר מכן ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו, רשאי תובע להודיע בכתב לבית המשפט על רצונו לחדש את ההליכים, ומשעשה כן יחדש בית המשפט את ההליכים, ורשאי הוא להמשיך בהם מן השלב שאליו הגיע לפני התלייתם.

 (ג) על אף הוראות סעיף 9 ניתן לחדש את ההליכים באישור היועץ המשפטי לממשלה, מטעמים שיירשמו, אף אם עברו בין מועד התליית ההליכים לבין המועד שבו ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו התקופות האמורות בסעיף 9; ובלבד שההליכים הותלו מהטעם שהנאשם מתחמק מן הדין.

3.   אין חולק כי במקרה זה ההליך האחרון בביהמ"ש התקיים ביום בו בוטל כתב האישום, דהיינו ביום 27.12.98. לשון הסעיף ברורה מאד בענין זה. אין כל אפשרות אחרת לקבוע מתי חלפה תקופת ההתיישנות זולת כעבור 5 שנים ממועד זה, שאם לא כן יתרוקן הסעיף מתוכן.

יפים לעניין זה דברי השופט זילברג בע"פ 290/63 נאשף נ' היועמ"ש, יח (2) 570: