פסק-דין בתיק הפ 000767/04

המבקש רכש דירה ברחוב פרוג 5, פתח תקווה, גוש 6373 חלקה 939/4 (להלן: "הדירה").

בעת ביצוע העסקה, כעולה מנסח רישום המקרקעין שצורף כנספח ג' להמרצת הפתיחה, היו זכויות מוכרי הדירה, בני הזוג ורה ויחזקאל ששון (להלן: "המוכרים" או "החייבים"), נקיות מכל שעבוד או עיקול, למעט, משכנתא שהייתה רשומה לטובת בנק טפחות.

לזכות המבקש, נרשמה הערת אזהרה מכוח הסכם המכר בינו לבין המוכרים, נרשמה בהמשך גם הערת אזהרה לטובת בנק איגוד לישראל בע"מ, שממנו נטל המבקש משכנתא, ששימשה אותו לצורך פירעון חלק מהתמורה, אלא שלאחר מכן, נרשמו מספר עיקולים לטובת נושים במוכרים, כעולה מנסח הרישום המאוחר יותר שצורף כנספח ז' לבקשה.

בתובענה שלפניי, עתר המבקש לכך, שיימחקו העיקולים שנרשמו לאחר רישום הערת האזהרה לטובתו.

לטענת המבקש, לא יכול להיות ספק, שזכותו עדיפה על פני זכויות המעקלים המאוחרים.

אם בערעור אזרחי 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד אברהם גדי (טרם פורסם), הוכרה מפורשות זכותו של רוכש דירה, כעדיפה על זכויות מעקלים מאוחרים, אף שלא נרשמה הערת אזהרה לזכותו, הרי שבמקרה הנוכחי - כך המבקש - משנרשמה הערת אזהרה לטובתו, הרי שבבחינת קל וחומר, יש להכיר בזכותו העדיפה על פני זכות המעקלים המאוחרים.

אותם מעקלים, שכאמור, נושים בבני הזוג ששון, התנגדו בחלקם לבקשה (למעט המשיב מס' 1, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, שהודיע שהוא משאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, וביקש להשתחרר מהופעה, בקשה שנענתה על ידי כב' השופטת גרסטל, שדנה בהליך מלכתחילה).

המשיב מס' 2 אומנם לא הגיש תגובה כתובה לתובענה, אך הוא התייצב לדיון ופרקליטו חקר את המבקש ועדיו, חקירת שתי וערב, ובסיכומיו הוא שב והביע את העמדה הנחרצת, לפיה דין התובענה להידחות.

המשיב מס' 3, הגיש תצהיר תשובה ובו הודיע על התנגדותו לתובענה.

לשיטת משיב זה, הרי שכל העסקה בין המבקש לבין המוכרים, היא עסקה פיקטיבית, היא לא נועדה אלא לסייע למוכרים להתחמק מנושיהם הרבים.

המבקש משתף פעולה עם המוכרים, אשר תכננו את מעשיהם בקפידה, ומשכך, אין לקבל את התובענה.

עוד הוסיף המשיב מס' 3 וטען, כי לא שולמה התמורה בגין העסקה, וכי החייבים נותרו להתגורר בדירה, תוך שהם אינם משלמים דמי שכירות. המדובר בשיטה בה נוקטים החייבים, שביצעו פעולה דומה ביחס לחנות שבבעלותם, והם ממשיכים לנהל את עסקיהם כאילו לא אירע דבר ולצבור חובות.  מבחינתם, עולם כמנהגו נוהג.

מאחר והיה טעם של ממש בטענות בכל הנוגע לאי צירוף המוכרים, שהם חייבים כלפי הנושים, שצורפו כמשיבים, כמשיבים בפני עצמם, טרח ב"כ המבקש וזימן את המוכרים כעדים בהליך, כך שדבריהם נשמעו, כמו גם עדות המבקש עצמו, ומטעם המשיבים העיד המשיב מס' 3 בלבד.

לאחר שמיעת הראיות, סיכמו הצדדים טיעוניהם.

אני סבור שבמידה לא מבוטלת, גורלו של תיק זה, ייחרץ על פי השאלה על מי הנטל להוכיח את הטענות השונות.

עוד אפרט בהמשך, אך אין ספק שהמשיבים הצביעו על סתירות מסויימות בגרסת המבקש והמוכרים, אך מנגד, הוצגו ראיות התומכות בגרסה, ייתכן (אולי אפילו יותר מייתכן), שנוצרת תחושת בטן מסויימת לא נוחה, למשמע טענות המבקש והמוכרים, אך משפטים אינם מוכרעים על פי תחושות הבטן, אלא על פי שאלות של נטלים ראייתיים.

אין חולק על מספר עובדות בסיסיות:

בין המבקש למוכרים נחתם הסכם, ההסכם נחתם במועד המופיע עליו, מכוח אותו הסכם נרשמה הערת אזהרה ביום 18.5.03, דהיינו, ארבעה ימים לאחר חתימתו, המבקש נטל משכנתא מבנק איגוד לישראל בע"מ בסך של 654,545 ש"ח (נספח ו' להמרצת הפתיחה), ובאמצעותה פרע את יתרת החוב שהייתה לחייבים כלפי בנק טפחות, כעולה מאישור בנק טפחות, שצורף כנספח ה' לבקשה.

כתוצאה מפירעון המשכנתא לבנק טפחות, נמחק רישומו כבעל משכנתא על זכויות המוכרים, נרשמה הערת אזהרה נקיה לחלוטין מכל זכות צד ג' לטובת המבקש, ובהמשך כאמור, נרשמה גם הערה בדבר המשכנתא לטובת בנק איגוד לישראל בע"מ.