פסק-דין בתיק הפ 000323/05

בקשה לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).

יעקב חריטן ז"ל ורעייתו עדה רכשו משק בחניאל - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (" האגודה"). עו"ד אסף נמרוד ייצג אותם בתביעה הכספית שהגישה נגדם האגודה (ת.א.1459/81).

ב- 10.7.81 ניתן פסק דין המחייב את יעקב חריטן לשלם לאגודה 210,875 שקל ישן. האגודה פתחה בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין.

במסגרת פעולות ההוצאה לפועל הושג הסדר: האגודה התחייבה לספק ליעקב חריטן ולרעייתו מקום מגורים חלופי בתחום האגודה, עד אחרית ימיהם.

המשק, שני בתים, חצר משק וכ-30 דונם קרקע חקלאית יימכרו למרבה במחיר. מהכספים שיתקבלו, יסולק החוב לאגודה במלואו. עו"ד אסף נמרוד התמנה לכונס נכסים, לביצוע ההסדר (" הכונס"). לימים הוסכם כי משפחת חריטן רשאית לבנות את ביתה, ללא צורך בכונס נכסים. כב' השופט י. לויט קבע:

" בשלב זה מקבלים ב"כ הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה הבניה והאחריות להמשכה ולהשלמתה לפי התוכניות שאושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, יעברו מהמושב לאדונים חריטן. המושב יצא ידי חובתו בהעמדת דיור חלוף על ידי תשלום סכום השווה ל- 26,000$ לידי אדונים חריטון. סכום זה ישולם מתוך פקדון שהופקד בהוצל"פ על ידי המושב. כל סכום מעבר לכך שהופקד, יוחזר על ידי לשכת ההוצל"פ לב"כ המושב".

לטענת המשיבים נותרו בידי הכונס כספים שלא הועברו לאגודה ולמשפחת חריטן, עד עצם היום הזה. המשיבים תבעו השבת הכספים (ת.א.449/94).

ב-  6.11.03 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט להעביר את התביעה לבוררות בפני כב' השופט, יעקב שמעוני (בדימוס). סמכות הבורר נקבעה בגוף פסק הדין:

"כאשר השאלה שתדון בבוררות היא אך ורק זו הנוגעת לסעד המתבקש בסעיף 63 (א) לכתב התביעה, דהיינו: האם נותרה יתרה לאחר מכירת המשק של יעקב חריטן ז"ל בידי הנתבע 1, שהיה עליו ככונס להעבירם למנוח, וכיום למושב, שהם התובעים בתיק זה. לצורך הכרעה בשאלה זו יהיה צורך להחליט בשאלה מי היה צריך לשאת בתשלום הסך של 26,000$ עבור בניית דיור חילופי למנוח, שנקבעה על ידי כב' השופט לויט ביום 1.6.1988: המושב או המנוח, והאם הכונס היה רשאי וצריך לנכות את הסכום של 26,000$ מן הסכום ששולם עבור המשק על ידי הרוכשים בני הזוג כהנא. הכונס טוען שסכום זה מעולם לא היה בידיו והתובעים טוענים שגם אם הדבר נכון הוא חייב להעברתו לידי המנוח".

הבוררות יצאה לדרכה.

ב 13.1.05 ניתן פסק הבוררות. המבקש חויב לשלם למשיבים 63,088 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית כדין החל מ- 14.7.1987 בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות.

המבקש לא השלים עם פסק הבוררות ועתר לביטולו. לטענתו, לוקה הפסק במספר עילות ביטול (סעיף 24 (3), (5), (8), (7), (9), (10) לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968).

המבקש טוען כי המשיבים לא הוכיחו שהסכום הנדרש, אמנם עוכב על ידו.

הבסיס לעילות הביטול נסב על התזה המשפטית כי כל הוצאה שהוציא המבקש אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל והמשיבים לא הצליחו להוכיח את הסכום שהמבקש מעכב לטענתם שלא כדין.

המשיבים קיבלו לטענת המבקש, את כל הכספים שהגיעו להם ורכשו זכויות בבית שנבנה מכספי המכירה, בתחום האגודה. כך לטענתו של המבקש, קיבלו את הסכום הנתבע אף יותר מפעם אחת.

המשיבים חוזרים על טעוניהם ומדגישים שהכונס לא הגיש מעולם דין וחשבון על הכספים שהחזיק במסגרת מינויו, כנדרש על פי דין ולא הצביע על הוצאות שיהא בהן כדי להצדיק את תעלומת הכספים שהופקדו אצלו בנאמנות. על כן, מבקשים לדחות את הבקשה ולאשר את פסק הבוררות המפורט.

דיון

הבורר הנכבד נזקק לנושא שבתחום סמכותו, חישב את הסכומים על פי מסמכים של המבקש עצמו וקיבל את התביעה, בכפוף לתיקון מועד הניכוי למס שבח. הבורר קבע כי המבקש הורה לרוכשי המשק של חריטן להפקיד חלק מן התשלום השלישי בהוצאה לפועל על מנת להבטיח את ההפקדה של 30,000$, כתנאי לפינוי משפחת חריטן ממשקה (ת/22ב').

הסכום של 83,000 ש"ח, אשר שילמו הקונים עבור רכישת זכויות במשק חריטן, הופקד בידיו הנאמנות של המבקש. כיצד חולק הסכום:

" יאמר כבר בשלב זה, ובלשון זהירה כי משנתו של הנתבע אינה סדורה, מסורבלת, אינה מדויקת ודלה מאוד במסמכים."