פסק-דין בתיק ה"פ 387/04

1.         עניינה של התובענה הוא בשיעורי זכויות הבעלות של הצדדים שבפני בחלק מחלקה 106 בגוש 8016 - חלקה שלה בעלים נוספים (כלל החלקה הנ"ל, ששטחה 11,880 מ"ר, יכונה להלן: " החלקה"; חלקם של הצדדים בחלקה יכונה להלן: " המקרקעין").

הסעד המבוקש בתובענה זו הוא צו הצהרתי - לפיו למבקש 70% מזכויות הבעלות במקרקעין, ואילו למשיב 30% מזכויות הבעלות במקרקעין.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.         חלק ניכר של השתלשלות האירועים הקודמת להגשת התביעה, ולמצער -                  פרשנותם המשפטית של אותם אירועים, נתון במחלוקת בין הצדדים.

ואלה עיקרי הדברים הרלוונטיים לענייננו - וטענות הצדדים הקשורים בהם :

א.      החל משנת 1987 או בסמוך לכך (ועד שנת 2001, לערך) ניהלו הצדדים שותפות                 בשם " סוכנות למשקאות קלים שוופס הרצליה השרון" (להלן: " השותפות").                        יצוין כי שותפות זו לא נרשמה כחוק אצל רשם השותפויות, אך אין בכך כדי לפגוע              בעצם קיומה ובמעמדה המשפטי ( סעיפים 4 ו-5 לפקודת השותפויות [נוסח חדש],           להלן: " פקודת השותפויות").  

לטענת המבקש: נקבע שחלוקת הון השותפות בין השותפים תהיה 70% למבקש                        ו-30% למשיב (על אף שמשיכות הכספים מהרווחים ייעשו בחלקים שווים - כפי שנעשה בפועל, ועל כך אין חולק).

לטענת המשיב: חלוקת הון השותפות בין השותפים נקבעה בחלקים שווים,                      קרי - 50% לכל אחד, כפי נקבע גם ביחס לחלוקת הרווחים.

ב.      ביום 24.4.1988 רכשו הצדדים - במשותף - את זכויות הבעלות בחלקה,                           ביחד עם שני אחרים - שרכשו את חלקם בנפרד (העתק מהסכם המכר צורף כ נספח א' לכתב ההמרצה).

לטענת המבקש: נרכשו כלל זכויות אלו במסגרת השותפות.

לטענת המשיב: נרכשו חלק מזכויות אלה במסגרת השותפות, ואילו חלק אחר מהן              נרכש על ידו בנפרד.

ג.        לאחר רכישת החלקה חתמו כל הרוכשים על " הסכם שיתוף", כמשמעות מונח זה            ב סעיף 29 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין"). גם באשר לנוסחו של הסכם זה חלוקים הצדדים ביניהם, כפי שיפורט בהמשך.

ד.      במועד מאוחר יותר, ביום 25.9.1990, נרשם מכר החלקה בלשכת רישום המקרקעין.               במסגרת זאת, נרשמו זכויות הצדדים במקרקעין בחלוקה של 1/3 למבקש -                   199/2970 משטח החלקה, שהם 796 מ"ר; ו- 2/3 למשיב - 1591/11880, שהם 1591 מ"ר                             (נסח החלקה צורף כ נספח 1 לסיכומי המבקש).

לטענת המבקש: רישום זה אינו תואם את שיעורי זכויות הצדדים במקרקעין -                   לפי חלוקת הון השותפות ביניהם, כנטען על ידו בסעיף א' לעיל (ומכאן הסעד המבוקש בתובענה זו).

לטענת המשיב: רישום זה תואם את נסיבות רכישת הזכויות, כמתואר בסעיף ב' לעיל - ואת חלוקת משיכות הכספים מהון השותפות, כנטען על ידו בסעיף א' לעיל. כמו כן,           טוען המשיב שחלק מהמקרקעין רכש באופן עצמאי - ללא קשר לשותפות -                 מאמצעיו הכספיים הפרטיים.

דיון

3.         כיוון שהבסיס לסעד ההצהרתי המבוקש הינו עובדתי בעיקרו, אדרש תחילה                  למסכת הראיות שעל בסיסה מתבקש מבית משפט זה סעד. בהמשך הדיון אדרש לטענות המשיב, כי יש להשאיר מצב רישום הזכויות במקרקעין על כנו - ולמסכת הראיות אשר הביא                       לתמיכת טענותיו.

4.         ואולם, עוד בטרם אדון במסכת הראייתית, אעמוד בקצרה על מידת נטל השכנוע           המוטל על המבקש. בעניין זה נטען על ידי המשיב כי מחמת שהמדובר במקרקעין מוסדרים            (ועל כך אין חולק), על התובע מוטל " נטל כבד מנשוא" לסתור את הרישום בלשכת רישום המקרקעין - שכן זה מהווה " ראיה חותכת" בעניין זכויות הבעלות במקרקעין,                                לפי הוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין.

טענה זו איני יכולה לקבל. בעניין זה נקבע בפסיקה - כי כאשר אין מעורבות של צד שלישי              ביחס למקרקעין נשוא התביעה, אין בהוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין כדי להעלות                  את רף ההוכחה הנדרש - ע"א 5793/96 חיים נ' חיים, פ"ד נא (5) 625, פסקה 5 לפסק דינה                     של כב' השופטת (כתוארה דאז) דורית ביניש והאסמכתאות המאוזכרות שם.