פסק-דין בתיק ה.פ. 200231/05

1.         עניינה של התובענה בתחרות בין שתי זכויות - שעבוד לזכותו של המשיב 1 (להלן: "הבנק"), וזכות שכירות של המבקשת.

2.         העובדות הרלבנטיות אינן שנויות ברובן במחלוקת, והן בקצרה כדלקמן:

            המבקשת שכרה חנויות בבאר שבע (להלן: " הנכס"), מחברת נ. ה. שחקים בע"מ (להלן: " שחקים"). הנכס הושכר למבקשת מכוח הסכם שכירות שנחתם ביום 14.1.03 (להלן: " הסכם השכירות"), לתקופה של 10 שנים. להסכם השכירות נחתמה תוספת (להלן: " הסכם המזומן"), על פיה דמי השכירות עבור כל תקופת השכירות, ישולמו לשחקים ע"י המבקשת בתשלום אחד מראש ובמזומן.

3.         הבנק הלווה כסף לשחקים מכוח הסכם הלוואה מיום 16.9.01. מכוח הסכם ההלוואה, שעבדה שחקים לזכות הבנק את זכויותיה בנכס. לטובת הבנק נרשם שעבוד אצל רשם החברות ביום 17.10.01, וכן נרשמה הערת אזהרה לזכותו בלשכת רישום המקרקעין ביום 5.9.02.

4.         שחקים לא עמדה בהסכם ההלוואה. הבנק בקש לממש את השעבוד, ולפנות לצורך כך את המבקשת מהנכס. המבקשת מתנגדת, וטוענת כי זכותו של הבנק כפופה לזכות השכירות שלה.

5.         לטענת המבקשת, עסקת השכירות מכוח הסכם השכירות איננה עסקה נוגדת לשעבוד. עוד טוענת המבקשת כי היא לא ידעה ולא יכלה לדעת כי הסכם ההלוואה בין הבנק לבין שחקים אוסר על שחקים להשכיר את הנכס, ללא הסכמת הבנק מראש. זאת, לאור העובדה שעניין זה לא צוין במסמכים הגלויים לצד ג'.

6.         המבקשת טוענת כי בפלט דו"ח רשם החברות, צוין בסעיף השעבודים כי " אין לשעבד או להעביר ללא הסכמת בעל השעבוד".

            במסמכים המצורפים לדו"ח רשם החברות צוין כי שחקים " אינה רשאית לשעבד את הנכסים המשועבדים ללא קבלת הסכמת הבנק לכך מראש ובכתב".

            באגרת החוב מיום 17.10.01, נרשם כי שחקים מתחייבת " לא לשעבד את הנכסים, לא למכרם ולא להעבירם בכל אופן שהוא".

            עפ"י הטענה, אלה המסמכים הגלויים, ולא צויין בהם במפורש איסור על השכרת הנכס לצד ג'.

7.         בהסכם ההלוואה עצמו, שחקים אכן התחייבה בס' 6ד' " להשתמש בנכסים רק למטרת מגורים ולא לשום מטרה אחרת שהיא ו לא להשכיר את הנכסים, כולם או בחלקם, לא לשעבדם ולא להחכירם, לא להרשות את השימוש בהם או בחלקם, לא למכרם ולא להעבירם בכל אופן אחר, אלא בהסכמה מפורשת של הבנק בכתב ומראש".

            אולם, לטענת המבקשת, סעיף זה לא היה גלוי לצדדים שלישיים. יתרה מזאת, מהעובדה שבסעיף הנ"ל, הצדדים להסכם ההלוואה מבחינים בין השכרת הנכס לבין העברתו, מבקשת המבקשת ללמוד כי האיסור על "העברה" שבדו"ח רשם החברות ובאגרת החוב, אינו כולל איסור על השכרת הנכס.       

            המבקשת טוענת כי על פי ההלכה הפסוקה, היא רשאית להסתמך על הרישום ברשם החברות, אף אם הוא מוטעה, שכן אלמלא כן פירוש הדבר הוא כי היא תצטרך לבדוק את מסמכי השעבוד. היא טוענת כי לו רצה הבנק להכפיף את שכירות הנכס לשעבוד, היה עליו לציין זאת במפורש.

8.         אני סבורה כי יש לדחות את התובענה.

            אני סבורה כי הסכם השכירות הוא עיסקה נוגדת להסכם השעבוד.

            כך, אין חולק כי במערכת היחסים בין הבנק לבין שחקים, נאסרה עיסקה של השכרה של הנכס, שהבנק לא נתן לה את הסכמתו מראש ובכתב. אף על פי כן שחקים השכירה את הנכס למבקשת, ללא הסכמה של הבנק מראש ובכתב, כלומר היא פעלה בניגוד להסכם ההלוואה. השאלה היא רק האם למרות זאת, זכותה של המבקשת יכולה לגבור על זכותו של הבנק.

9.         בנוסף, הסכם השכירות דנן, גורע באופן משמעותי מזכויות הבנק כמשעבד, משום שהוא מונע ממנו לממש את הנכס למשך תקופה ארוכה, כאשר דמי השכירות שולמו על ידי המבקשת לשחקים מראש ובמזומן. בנסיבות אלה יתכן (ולאור כל האמור בפסק דין זה, אינני רואה הכרח לדון בכך), כי גם אלמלא היה איסור מפורש על המבקשת להשכיר את הנכס, שהסכם השכרה כגון זה שנחתם בין המבקשת לבין שחקים היה נחשב כ"עיסקה נוגדת" להסכם ההלוואה.

10.        כאמור, טענתה העיקרית של המבקשת מתייחסת למסמכים הגלויים, ולמידע המצוי בהם לגבי זכותה של שחקים להשכיר את הנכס.

            אני סבורה כי המסקנה לפיה אסור היה לשחקים להשכיר את הנכס היא המסקנה הסבירה מעיון בכל אחד ואחד מהמסמכים הגלויים, אליהם הפנה ב"כ המבקשת.