פסק-דין בתיק ה.פ 1169/04

עניינה של התובענה, שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה (כפי שתוקנה בהמשך הדרך), עתירת המבקשים כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו החניה המצויינת בנספח ב' להמרצת הפתיחה, הינה החניה שנמכרה להם, על פי חוזה המכר בינם לבין המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), תוך מתן צו למשיב, לדאוג לרישום החניה האמורה, על שם המבקשים בלשכת רישום המקרקעין.

מלכתחילה, הוגשה התובענה אך ורק כנגד המשיב, אולם, בהמשך, לאור ההודעה מיום 23.12.04, לפיה נרשמה אותה חניה על שם המשיב מס' 2 בהתאם להסכם ייחוד מקומות חניה מיום 10.7.03, צורף גם המשיב מס' 2 כבעל דין, מאחר וזכויותיו צפויות היו להיפגע.

המבקשים התקשרו בהסכם עם המשיב, ביום 18.6.03, על פיו רכשו מהמשיב את זכויותיו בדירה המצויה ברח' החשמונאים 66 תל אביב, חלק מחלקה 7 בגוש 7440 (להלן: "הדירה").

על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, הוצגה הדירה למבקשים על ידי משרד תיווך שפעל מטעם המשיבים, כמו גם יתר בעלי הבית, תוך שבעלי משרד התיווך מנהלים את המשא ומתן עם המבקשים.

הדירה הוצגה למבקשים, כדירה שצמודה לה החניה ביחס אליה מתבקש הצו במסגרת ההליך הנוכחי, תוך שהחניה הייתה אמורה להיות מצויינת בנספח א' להסכם המכר, שנכרת בין הצדדים ביום 18.6.03.

בפועל, בעת שנכרת ההסכם, לא נערך נספח מתאים, עו"ד רום התבקש לחתום על נספח שהוכן באותו מעמד על ידי המבקשים, תחת אותו נספח א' שלא נערך, אך סירב לעשות כן, אף שהיה מיופה הכוח של כל הבעלים לצורך עריכת ההסכם, ובפועל, ההסכם נחתם ללא נספח א', אף שבאותו מעמד המבקשים ערכו נספח שהוצג לעו"ד רום וסומן כנספח ב' להמרצת הפתיחה.

המבקשים שילמו את התמורה על פי החוזה במלואה, ורק לאחר שזאת שולמה במלואה, נטען לראשונה ביום 30.6.03, כי קיים שוני בחניות וכי החניה הנכונה היא חניה שסומנה בתרשים שצורף לנספח למכתבו של עו"ד רום מאותו מועד.

ראוי לציין, כי רק לאחר המכתב ביום 10.7.03 כפי שכבר ציינתי לעיל, הגיעו המשיבים בינם לבין עצמם להסכם, לפיו הוקצתה החניה שבמחלוקת למשיב מס' 2 ולא למשיב.

אותו הסכם נערך כשבידיעתם הגמורה של המשיבים, מצויה העובדה לפיה, המבקשים טוענים לזכויות באותה חניה, עובדה שממנה התעלמו באופן מוחלט.

עוד ראוי לציין, שעו"ד רום לא טרח לידע את המבקשים על הטענות בעניין החניה, אף שהיה מודע להן היטב, אלא לאחר שאלה שילמו את מלוא התמורה עבור הדירה בתשלום אחד.

על פי הנתונים עולה, שעו"ד רום קיבל את מכתב המתווכים בפקס ביום 19.6.03, והמתין עם העברתו למבקשים, עד לאחר ביצוע התשלום, שבוצע באותו מועד בשעות מאוחרות יותר. מעשה זה, מתיישב עם יתר המעשים, והבולט שבהם,  הינו אותו הסכם חלוקה בין המשיבים, שאינם מתיישבים בהכרח עם תום לב בקיום ההסכם בין הצדדים.

משנודע למבקשים שהמשיב עומד על טענתו, כי החניה הנכונה אינה החניה שעליה דובר עימם, הציעו לבטל את ההסכם כנגד החזרת מלוא התמורה, אלא שבקשה זו סורבה, מאחר ותמורה ששולמה הועברה לחברה זרה, שהלוותה כספים למשיב על פי הנטען, והתמורה היוותה חלק מפרעון חובו כלפיה.

מאחר ושני המשיבים אחים, ניסיתי להביא את הצדדים לפתרון שלא יחייב הכרעה בסכסוך, בעיקר שלא יחייב התייחסות לדרך התנהלותו של עו"ד רום, כפי שעלתה למקרא כתבי הטענות, אלא שהמשיבים גילו עמדה נוקשה, תוך מיאון לכל הסכם מוצע, ומשכך, נשמעה התובענה לגופה, תוך שהמצהירה מטעם המבקשים, המבקשת מס' 1 נחקרת על תצהירה, ובהמשך העיד גם פרקליט המבקשים עו"ד יגאל רינת, כשמנגד, מטעם המשיבים העיד עו"ד רום בלבד.

לאחר מכן, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב, תוך שבהחלטה בה הוריתי על הגשת הסיכומים, שבתי והצעתי למשיבים להסכים להחלפת החניות בין שתי הדירות, באופן שהחניה לה טוענים המבקשים תוצמד לדירתם, ואילו החניה שהוצמדה לדירתם, תוצמד לדירת המשיב מס' 2.

מסתבר שגם הצעתי זו לא התקבלה על דעת המשיבים ואין מנוס מלהכריע בסכסוך לגופו.

כפי שכבר רמזתי לעיל, אני סבור שהתנהלות המשיבים, באמצעות עו"ד רום שפעל כמיופה כוחם והיה זה שערך את כל ההתקשרויות בין הצדדים, רחוקה מלהניח את הדעת, ויש בה משום חוסר תום לב של ממש בקיום ההסכם.

אף שעו"ד רום לא שש להודות בכך, הרי שבפועל, מי שפעל מטעמו כמיופה כוחם של  בעלי הנכס היה אותו משרד תיווך קניין נכסים (ואין זה משנה לי אם פלוני או אלמוני היה שותף בזמן כזה או אחר, ויכוח אליו נגררו הצדדים בסיכומים תוך שהם מוסיפים ראיות שלא הוגשו במסגרת התיק העיקרי, דבר שאין להסכין עימו), כך שהוא לא נפגש עם המבקשים עד למועד חתימת ההסכם (עמ' 16 שורות 17-23).

אין מחלוקת יותר, מכל מקום, אין גרסה סותרת מטעם המשיבים, כי בעת שהייתה הדירה מושכרת לצדדים שלישיים, עובר למכירתה למבקשים, הייתה מוצמדת אליה החניה שבמחלוקת ולא החניה שכיום מבקשים המשיבים להצמיד אליה.

לכל אורך עדותו, ביקש עו"ד רום לטעון, כאילו לכל היותר, ניתן לטעון כלפיו כשהוא היה "לא בסדר" או "שכחן" (ראה למשל עמ' 18 שורה 14, עמ' 19 שורה 21, עמ' 20 שורה 11), באופן שהטענות תוסטנה ממישור היחסים החוזיים בין המבקשים למשיב, למערכת יחסים בינו לבין המבקשים, ואני סבור שאין לאפשר מהלך שכזה. עו"ד רום פעל לכל אורך הדרך, כמיופה כוחם של הבעלים, לא כישות עצמאית, וכל שעשה בשמם עשה, והאחריות להתקשרות הייתה ונותרה של המשיב.