פסק-דין בתיק בשא 20106/07

בקשה לדחיית התובענה אשר הוגשה בת.א. 219/07, על הסף, מחמת התיישנות ומחמת כך שלא הוגשה הודעה בכתב, במועד הקבוע בסעיף 5א'(2) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב -1952 (להלן: " החוק").

1.         בתובענה, עותרים התובעים, לתשלום פיצויים בגין פציעתו של התובע, קטין - יליד 1989, אשר אירעה, על פי הנטען, ביום 26.1.03, בעיר ג'נין, מירי, אשר נורה ע"י חיילי צה"ל, ואשר כתוצאה ממנו חדר קליע לבטנו. לטענת התובע בתביעתו, בעת שהלך לתומו בעיר ג'נין " כוחות הבטחון הישראליים פתחו באש מכוונת לעברו ופגעו בו קשות בגופו".

2.         המדינה טוענת, כי על האירוע, חל החוק, אשר קובע בסעיף 5א' הסדרי התיישנות מיוחדים לתביעות כגון זו, לפיהם תקופת ההתיישנות הינה בת שנתיים בלבד ואף קובע חובת מתן הודעה על האירוע, בתוך 60 ימים מיום המעשה.

            לטענתה, לא הוגשה כל הודעה בכתב, כאמור והתביעה הוגשה יותר מ- 4 שנים לאחר האירוע.

עוד טוענת המבקשת, כי לא מתקיים החריג, המאפשר הארכת המועד למתן ההודעה.

3.         ב"כ המשיב טוען, כי האירוע לא אירע עקב ו/או במהלך ו/או בזיקה לפעילות צבאית או לוחמתית כנגד מעשי איבה והתקוממות, אלא כאשר התובע, אשר סיים לשחק עם חבריו, התכוון לחצות את הכביש וכאשר באותו אזור לא היו מעשי איבה או התקוממות או מעשי טרור כלשהם ולכן אין כלל תחולה לסעיף 5א' לחוק.

            לחלופין, מבקש ב"כ התובע להאריך לתובע את המועד להגשת התביעה, על פי סמכותו של ביהמ"ש, כאמור בסעיף 5א'(3) סיפא לחוק, בהיות התובע קטין

ב"כ התובע טוען, כי התובע אושפז בבי"ח למשך 3 חודשים, עבר ניתוח ומצבו היה קשה וכי במשך יותר מ- 7 חודשים קיבל אוכל דרך הבטן ובסופו של דבר נותר משותק בפלג גופו הימני התחתון.

לטענתו, גם אם תקופת הנבצרות, שמנעה ממנו להגיש תביעה לא התמשכה למשך כל התקופה, אין מניעה להאריך את המועד, כמבוקש ומפנה לפסק דינו של כבוד השופט ר. אמיר בת"א (כפר-סבא) 1962/05 - קאטוני עבד אלטיף ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (2007), אשר האריך את תקופת ההתיישנות למשך שנה ושמונה חודשים, בקבעו שאין צורך ב"נבצרות רצופה" ואל החלטת כבוד השופטת נ. קוצר בבש"א 3480/05 בת"א (כפר-סבא) 1921/05 - מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' נהאד אחמד ג`לאד (2007), אשר האריכה את המועד בשנה נוספת.

4.         ב"כ התובע טוען, כי במשך תקופה ארוכה בת חודשים רבים סבל המשיב ממצב גופני שריתק אותו למיטתו וניידותו נפגעה. כמו כן טוען הוא, כי המצב הבטחוני והסגרים, שנמשכו במשך כל השנים, מהווים טעם מיוחד להארכת תקופת ההתיישנות למשך שלוש שנים נוספות, מעבר לתקופת השנתיים הקבועה בחוק.

5.         המדינה טוענת, בתשובתה לתגובת המשיב, כי אין כל בסיס לטענתו באשר לתחולת סעיף 5א' לחוק וכי המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח מדוע לא הוגשה התביעה במועד ומדוע לא הוגשה הודעה, כדין.

            המדינה צירפה לתגובתה תעודות עובד ציבור לפיהן ניתנו להורי המשיב היתרי כניסה לישראל במועדים רבים בשנים 2003, 2004 ו- 2006 ועל כך שהתובע לא הגיש בקשה להיתר כניסה לישראל צורך הגשת התביעה.

המבקשת מצביעה גם על הקושי הראייתי אשר נגרם לה עקב אי מתן הודעה במועד ועקב הארכת תקופת ההתיישנות, דווקא לאור המצב באזור ולאור מגבלותיה בבירור העובדות ועל הנזק שעלול להיגרם לה, עקב כך, אם יוארך המועד.

דיון ;

תחולת סעיף 5 לחוק על התביעה-

6.         אין יסוד לטענת ב,כ המשיב בעין זה, טענה הנסמכת על המטרה המוגדרת של החוק בכללותו ועל חלק מדברי ההסבר ומתעלמת מהוראות החוק.

הוראות החוק מפרידות בין "פעולה מלחמתית", הנזכרת בסעיף 5 לחוק [הקובע, כי: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל"] ובין  "פעולות כוחות הביטחון באזור", או "מעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל", אליהם מתייחס סעיף 5א', הרלבנטי לענייננו.

יצויין, כי דברי ההסבר, אליהם מפנה ב"כ המשיב, עוסקים ב"פעולות כוחות הבטחון" ולא ב"פעולה מלחמתית" ותומכים דווקא בדברי ב"כ המבקשת.

לפיכך, נדחית טענה זו ונקבע, כי סעיף 5א' לחוק חל על ענייננו.