פסק-דין בתיק בשא 1738/04

העובדות:

1.         המבקש הגיש למשיב השגה בתאריך 23/01/2002 באמצעות עו"ד שרקאווי שיצג אותו בהגשת השגה בכל הנוגע לקביעת שווי המקרקעין שהמשיב קבע כבסיס לחיוב המבקש במס שבח שקבל על עצמו לשלם ומס רכישה שהוא חייב על פי דין לשלם בעסקת המכר של המקרקעין חלקה מס' 20 בגוש 10286 מאדמות שפרעם, להלן המקרקעין.

2.         בסעיף 8 להשגה המסומנת כנספח א' לבקשה להארכת מועד להגשת ערר, להלן הבקשה, נאמר כי המבקש מבקש להשמיע טענותיו בטרם יחליט המשיב בהשגה, אם החלטתו תהיה שלילית, כלשון המבקש.

3.         לדברי המבקש, החלטת המשיב בוששה לבוא כך שנשכחה מלבו, עד שנודע לו כי ההחלטה ניתנה, מתוכן התביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה נגדו על ידי אבו - חג'ול גאזי, שמכר לו את המקרקעין, שיקרא להלן המוכר, הבין המבקש כי השגתו נדחתה עוד בתאריך 02/09/2002, כפי שנאמר בנספח ג' שצורף לבקשה.

4.         מדברי המבקש ומהעדויות שהושמעו, לרבות סיכומיו, עולה כי המבקש לא הגיש ערר על החלטת המשיב, כיון שלא היתה, כטענתו, המצאה של ההחלטה אליו כמתחייב על פי דין, וכי המסירה שנעשתה לבא כוחו עורך דין שרקאווי, איננה מספקת, מה עוד ועו"ד שרקאווי לא מסר את החלטת המנהל למבקש. לפיכך לדעת המבקש ובא כוחו הנוכחי עו"ד א. ח'מאיסי לא היתה המצאה כדין.

טענות בא כוח המבקש עו"ד ח'מאיסי:

5.         לדברי המבקש ההחלטה על דחית ההשגה לא הגיעה לידיו ולידיעתו, אלא אחרי 02/03/2004, וגם ידיעה זו איננה מהווה המצאה כדין.

6.         טענותיו של המבקש מתרכזות בעיקר בטענה שלא ניתנה למרשו ההזדמנות להשמיע דברו, כפי שביקש בהשגתו, ולכן מגיע עו"ד ח'מאיסי למסקנה באמרו: ... מכאן שהחלטת המשיב בטלה, (עיין סעיף 23) לסיכומיו, או כפי שתאר זאת בבקשה כפגם שיש בו כדי לאיין את החלטתה ולהביא לבטלותה. ומוסיף עו"ד ח'מאיסי שלמרשו יש טענה לגופו של ענין, במישור המהותי של שווי הקרקע.

7.         טענתו הנוספת של בא כוח המבקש, נוגעת לשווי המקרקעין, שהיא נקודת המחלוקת העיקרית עם המשיב. בא כוח המשיב טוען כי למרות שחלף מועד הגשת הערר, נציגי המשיב המוסמכים לא עשו דבר כדי לאפשר למבקש להשמיע דברו בטרם ניתנה ההחלטה בהשגה, ובחקירתו הנגדית אמר עו"ד שרקאווי כי הוא אינו חושב שעיסא (נציג המשיב) תיאם איתו מועד. כך או כך נתקימה פגישה או ישיבה אצל המשיב והוא העיד כי:

"באותה ישיבה דיברנו על האפשרות לסיים את השומה הזאת בפשרה... הגענו לסכום מס גלובלי."

            עו"ד שרקאווי הוסיף בעדותו ואמר:

"אני אמרתי שאני אתן תשובה לעיסא והתשובה שלו לגבי ההשגה באה לפני תשובתי. לא היה מספיק זמן ליתן תשובה. זה היה בתקופת פגרה וספק אם הייתי בארץ."

8.         בא כוח המבקש הסתמך על עדות עו"ד שרקאווי, ועל התרשומות נספח נ/3 שעו"ד שרקאווי לא נתן תשובה, כיון שההחלטה בהשגה ניתנה בטרם היה שימוע למבקש, ולכן לא היה סיפק בידי עו"ד שרקאווי לתת את תשובת המבקש להצעה שגובשה, כיון שההחלטה בהשגה כבר ניתנה.

טענות בא - כוח המשיב:

9.         לעומת טענות בא כוח המבקש בכל הנוגע לחוקיות המסירה של ההחלטה, או אי חוקיותה טוען בא כוח המשיב, כי עו"ד שרקאווי יצג באותה עת את המבקש כעורך דינו. ועורך דין שרקאווי אישר בעדותו בבית המשפט כי הוא קיבל את ההחלטה לידו כחודש ימים אחרי מועד נתינתה וכי למרות הפגרה שעליה דבר היה בידו מספיק זמן להגיש ערר עליה.

10.       מסיבות השמורות עם המבקש לא הגיש ערר למרות שההחלטה נשלחה בדואר רשום לעורך דינו שרקאווי בתאריך 04/09/02 כלומר יותר משבעה חדשים ומחצה מאז הגשת ההשגה, כך שלטענה כי לא היה לו מספיק זמן להשיב על הצעת הפשרה שסוכמה, אין בסיס עובדתי.

11.       בא כוח המשיב דוחה את טענות בא כוח המבקש באמרו כי נתקים האלמנט של המסירה שהוא יסוד חשוב לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 על ידי זה שהוכח כי ההחלטה נשלחה לעו"ד שרקאווי עורך - דינו של המבקש והוכח בהודאת פיו של עורך דין שרקאווי כי קבל את ההחלטה בהשגה.

הדיון:

12.       עם כל הכבוד, הרי הדברים שצוטטו לעיל, מפיו של עורך דין שרקאווי אינם עולים בקנה אחד עם הסיכום שהיה לו עם עיסא, ולא נאמר דבר אם הוא אמר או לא אמר למרשו - הוא המבקש, מה היו תוצאות אותם מגעים, כגון הסיכום לתשלום מס גלובלי. מכל מקום לא נראה כדבר המתקבל על הדעת ביחסים שבין עורך דין לבין שולחו, שישמור את הדברים אצלו ולא ידווח עליהם למרשו, כי הרי הוא אמר כי התחייב לתת תשובה, איך התכוון לתת תשובה מבלי לשאול את דעת מרשו. אלא שזה מביא אותנו על כרחנו לחשוב שעו"ד שרקאווי אכן דווח למרשו על תוצאות הפגישה ואף קבל הנחיות איך לנהוג, אלא כדבריו, לא היה סיפק בידו לתת את התשובה כי כבר ניתנה ההחלטה בהשגה. האם יתכן כי גם על דבר זה שרקאווי לא אמר לשולחו שניתנה החלטה בהשגה וכי זו הסיבה מדוע לא נתן את התשובה לעיסא כפי שהבטיח לו. התשובות על תמיהות אלה ישארו תמוהות. משום מה לא נאמר במהלך הדיון אם אמנם הוא קבל הנחיות של מרשו בקשר לפשרה, אם לאו.