פסק-דין בתיק בשא 167879/05

מבוא, השתלשלות ההליכים וטענות הצדדים

1.       לפניי התנגדות נוספת לביצוע שטרות, בסדרה של התנגדויות חופפות. מדובר בפרשה של שכירת 4 מכונות צילום ופיתוח, שבגינה נמסרו למשיבה 4 סדרות של שטרות לפירעון חודשי של דמי השכירות. המשיבה הגישה מספר בקשות לביצוע, כשכל אחת מהן כוללת 4 שטרות (אחד לכל מכונה) שזמן פירעונם באותו חודש, בגין חודש אחד או יותר. ההתנגדויות לכל הבקשות הללו היו זהות, והועלו בהן טענות בדבר תניות מקפחות בחוזה אחיד ובדבר חוסר-תום-לב מצד המשיבה.

2.       בבשא 182968/05, שנדונה לפניי, קבעתי על יסוד הבקשה בלבד, לפי תקנה 205(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, כי הטענות לגבי 2 המכונות הראשונות (EP-100ו-MSC-200) אינן אלא בתחום כדאיות העסקה. לפיכך לא מצאתי בהן יסוד למתן רשות להתגונן. לא מצאתי גם יסוד לטענה בדבר תניות מקפחות בחוזה אחיד. אולם, דימיתי למצוא יסוד למתן רשות להתגונן בנוגע ל-2 המכונות האחרות (נוריצו 2301 ו-פוליאלקטרוניקה 5070), ול-2 השטרות בעניינן, נוכח טענת המבקשים לנזקים מסחריים עקב מצגים מטעים וחסר תום-לב מצד המשיבה, שמהן עולה לכאורה טענת קיזוז מאותה עסקה שדינה להתברר בראיות. לפיכך קיבלתי באופן חלקי את ההתנגדות, תוך תחימת הרשות להתגונן לשטרות, למכונות ולטענות האמורות בסיפה. בעקבות הרשות, נפתח תיק אזרחי [א 12846/06].

3.       במקביל, עקב מחדלם הבלתי-מוסבר של הצדדים מלבקש איחוד הדיון בתיקים התאומים, נדונו התנגדויות זהות-למעשה לפני השופטים א' פורג [בשא 169946/05] ו-מ' תמיר [בשא 171737/05 ובשא 176943]. שניהם דחו את ההתנגדויות. לגבי 2 המכונות הראשונות קבעו השופטים פורג ותמיר, בדומה לקביעתי הנזכרת, כי אין מדובר אלא בטעות בכדאיות העסקה, וכי אין ממש בטענות בדבר תניות מקפחות בחוזה אחיד. לגבי 2 המכונות האחרות קבעו, בשונה מהשקפתי האמורה, כי מדובר בטענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינה מכוננת הגנה שטרית, ולפיכך דחו לחלוטין את ההתנגדויות האמורות.

4.       יוטעם כי בניגוד להחלטתי האמורה, שניתנה על יסוד הבקשה בלבד - פסק דינו של השופט פורג ניתן על יסוד הבקשה, חקירת המצהיר מטעם המבקשים וסיכומים בכתב. פסק דינו של השופט תמיר ניתן על יסוד טיעון בעל-פה לפניו, ועל יסוד החומר שהוגש בדיון לפני השופט פורג, תוך קבלת השקפתו של השופט פורג וכן את טענת המשיבה כי בפסק דינו של השופט פורג, להבדיל מהחלטתי שניתנה ללא דיון, נוצר מעשה-בית-דין מחייב בין הצדדים. 

5.       עוד יוטעם כי אף צד לא ערער, או ביקש רשות לערער, על פסק הדין או ההחלטה שלא הייתה לטובתו. במיוחד יש ליתן משמעות לכך שהמבקשים, שפסקי הדין של השופטים פורג ותמיר סתמו את הגולל על התנגדויותיהם לביצוע אותם שטרות, לא ערערו עליהם - כפי שהודה נציג המבקשים בדיון לפני השופט תמיר (יצוין כי טרם חלף המועד לערעור על פסק דינו השני של השופט תמיר, להבדיל מן הראשון).

דיון והכרעה

6.       כעת, לאחר כל ההתרחשויות האמורות, עליי להחליט בהתנגדות שלפניי. איני רואה לנכון לחזור על החלטתי האמורה, ולקבל באופן חלקי את ההתנגדות, מן הטעמים שיפורטו להלן.

7.       ראשית - אי-הערעור על פסקי הדין של השופטים פורג ותמיר אומר דרשני. 

8.       שנית - עיון במכתבי המבקשים שצורפו לתיק שנדון על ידי השופט פורג מעלה כי לא נזכרת שם הטענה שבה נתתי רשות להתגונן, לאמור: כי המשיבה הכשילה את עסקיהם של המבקשים, להבדיל מהתפתחויות טכנולוגיות ושוקיות ומיקום גרוע של עסקם.

9.       שלישית - המבקשים עצמם, בסיכומיהם בתיק שנדון לפני השופט פורג, אשר הוגשו לאחר החלטתי האמורה, לא טענו את הטענה שבגינה נתתי להם רשות להתגונן. הם התמקדו בטענות שאותן סיווגנו, חבריי ואני, כטענות בנוגע לכדאיות העסקה, ובנוגע לתניות מקפחות בחוזה אחיד; ואשר בגינן איש מאיתנו לא ראה לנכון לתת רשות להתגונן.

10.   רביעית - אודה כי מלכתחילה המבקשים לא פירטו כראוי את טענתם לקיזוז נזקים בגין מצגים רשלניים וחוסר-תום-לב מצד המשיבה. הם גם לא ראו לבקש הגשתו של תצהיר משלים, בעקבות המשוב השיפוטי שקיבלו, שבמסגרתו הייתה עשוי להינתן פירוט נוסף ומשמעותי.

11.   בהחלטתי עמדתי על רמת הפירוט הבעייתית, אך סברתי וקבעתי כי נוכח הסכום הקטן שבו מדובר - די בעצם הזכות לפיצוי כללי בגין מעשי המשיבה, אם יוכחו, כדי להעמיד טענת קיזוז אף ללא פירוט של נזקים מיוחדים. נוכח הזכות החוקתית לנגישות למשפט, וההלכות הידועות בדבר הסף הנמוך במתן רשות להתגונן, מצאתי לנכון ליתן למבקשים ליהנות מן הספק; חרף היעדרו של פירוט מרשים אף בדבר המחדלים הנטענים, בנוסף לנזקים בעטיים.

12.   אולם, מן הדברים האמורים [בפסקאות ‏7-‏9] עולה כי הטענה שבגינה נתתי רשות להתגונן אינה טענה ממשית ורצינית של המבקשים, אף שהיא עולה לכאורה, בדוחק נוכח רמת הפירוט הלקויה, מהתנגדותם.

13.   כמו כן, מקובלת עליי, בכל הכבוד, קביעתו של השופט תמיר, בהתאם לטענת המשיבה, כי פסק דינו של השופט פורג, שניתן לאחר חקירה וטיעון, ולא החלטתי האמורה, הוא הראוי לכונן מעשה-בית-דין בפרשה הנדונה.

14.   יוטעם כי נוכח הסף הנמוך במתן רשות להתגונן - אין במתן הרשות משום מעשה-בית-דין בדבר צדקת עמדתם של המבקשים. אולם, מאותה סיבה בדיוק, דחייתה של התנגדות, תוך קביעה כי אין היא מגלה הגנה אפילו לכאורה - מהווה מעשה-בית-דין מובהק. הדבר דומה להיות פסק דין פלילי מרשיע, המיוסד על היעדרו של ספק סביר - להבדיל מפסק דין מזכה העשוי להיות מיוסד על ספק בלבד - בגדר ראיה לכאורה בהליך אזרחי.

סיכום

15.   לאור המקובץ, אני מצרף את דעתי לדעתם של חבריי, ודוחה את ההתנגדות - על יסוד ההתנגדות שלפניי (שכשלעצמה הייתה מספקת, לפי תקנה 205(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי); על יסוד חקירת המצהיר מטעם המבקשים, וסיכומי הצדדים, בהתייחס להתנגדות הזהה לפני השופט פורג; ועל יסוד הפלוגתות הפסוקות, שנפסקו בהליך מלא על ידי חבריי.

16.   המשיבה רשאית לפעול בתיק הוצל"פ מס' 01-35335-05-9.

17.   המבקשים ישלמו למשיבה 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד בהתנגדות.

18.   עקב המחדל של 2 הצדדים מלעשות מעשה לאיחוד הדיונים מבעוד מועד, מחדל שגרם לתסבוכת משפטית של החלטות סותרות, כמו גם לבזבוז של זמן שיפוטי רב - אני מחייב כל אחד מהם לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום, ג' בטבת, תשס"ז (24 בדצמבר 2006), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: