פסק-דין בתיק בשא 162687/07

בפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 (להלן" "החוק").

ביום 17 מאי 2007 ניתן על ידי כב' הש' אבי פורג צו מניעה זמני למניעת תחילת ההגבלה.

ביום 24 ביוני 2007 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו לא נחקרו מצהירים.

  טענות מקדמיות:-

1. המערער טען כי לא התקבלה אצלו הודעת ההגבלה. המשיב טען כי למערער תיבה בסניף (אשר מספרה 116), טענה שלא נסתרה, וכי הודעת ההגבלה הושמה בתיבה. לטענת המשיב דין מסירה בתיבת הדואר כדין מסירה.

הגם שמקובלת עלי עמדת הבנק לענין המסירה, סעיף 10 (ב) (2) לחוק קובע כי אין באי קבלת ההודעה משום עילה לביטול ההגבלה ובלבד שזו נשלחה. אשר על כן טענה מקדמית זו נדחית.

2. עוד טען המערער כי מספר החשבון שלו הוחלף בשנת 2006 והפך ממס' חשבון 2771 לחשבון מס' 1002777 וכי בבדיקה באתר האינטרנט של בנק ישראל לפי מספר חשבונו העדכני נמסר לו כי חשבונו אינו מוגבל. לטענת המשיב, מספרו החדש של חשבון המערער התווסף, ע"ג דפי הבנק למספר החשבון הישן. אין המשיב אחראי למידע המתפרסם באתר בנק ישראל ויתרה מכך, עוד לפני מועד הבירור באתר בנק ישראל, ביום 25 בינואר 2007, הוחזרה למערער המחאה שסורבה בגין חשבון מוגבל ומכאן שהיה על המערער לדעת כי המידע באתר אינו מוזן וכי חשבונו הוגבל כאמור. איני מקבלת את טענת המערער, אשר יש בה משום היתממות והתעלמות ממצב עובדתי נוכח מצבו של המערער בחשבונו האישי.

3. המשיב, מנגד טען כי לא בוצעה פנייה מוקדמת אליו על ידי המערער וכי די בכך כדי להביא לדחייה על הסף של הערעור. לענין זה הפנה המשיב לפס"ד של כב' הש' וינוגרד בבהמ"ש השלום בירושלים בבש"א 95618/04 וולס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (טרם פורסם) לפיו דרישת ההודעה המוקדמת היא מעין דרישה בג"צית ומחייבת מיצוי הליכים בטרם פנייה לערכאות וכי די באי מילוייה בכדי להביא לדחיית הערעור.

לא מצאתי מקום להכריע בשאלה זו, שכן דין הערעור גם להדחות לגופו.

 העילות הקבועות בסעיף 10 לחוק

4. המערער  סומך ערעורו על הטענה כי העילות הקבועות בסעיף 10 (א) לחוק אינן רשימה סגורה. המערער מבקש כי בהמ"ש ישתמש בסמכותו הטבועה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), נוכח היותו של המערער רואה חשבון ולקוח אמין כלכלית ויורה על גריעת המחאות 7, 8 ו-9 ממנין השיקים בהודעת ההגבלה.

5. המשיב הצביע על כך כי זוהי הגבלתו השניה של המערער שכן, גם ביום 19 יולי 2006 הוגש על ידו ערעור לפי החוק. בערעור זה הורתה כב' הש' עידית ברקוביץ על גריעת 4 המחאות מהוראת ההגבלה. 3 המחאות אשר נמשכו על ידי המערער מחשבונו שהתנהל אצל המשיב לטובת חשבון אחר שלו שהתנהל בבנק איגוד. הש' ברקוביץ' קבעה בהחלטתה בבש"א 169407/06 כי:

 "לא מן הנמנע כי אילו ביקש המבקש לבצע העברה בנקאית תחת משיכת שיק, היתה הפעולה מאושרת. אין לזקוף לחובתו של המבקש את בחירתו למשוך שיק עצמי במקום לבצע העברה בנקאית."

(עמ' 2 להחלטה)

כן הורתה כב' הש' ברקוביץ' על גריעת המחאה נוספת, אשר מועד סירובה היה לאחר פרוץ מלחמת לבנון השניה ובנסיבות אילו בחרה שלא להחמיר עם המערער.

נוכח האמור לעיל, ונוכח היותו של המערער רואה חשבון ואיש עסקים "הבקיא בהלכות שיקים חוזרים", טוען המשיב כי אין לקבל טענות המערער ויש לדון אותו לחומרה.

לגופו של ענין ציין המשיב כי מסגרת האשראי של המערער עד ליום 11 אפריל 2006 עמדה על סך של 40,000 ש"ח, לאחר מכן עלתה לסך של 44,000 ש"ח ומיום 17.8.06 בוטל קו האשראי (דהיינו מסגרת אשראי אפס).

בחשבון זה טען המשיב, המחאות שהופקדו על ידי המערער תיראנה כזיכוי שניתן להסתמך עליו רק שלושה  ימים לאחר הפקדתן. העברות כספים תיראנה כמוחלטות רק ביום למחרת.

6. המשיב הודה הן בתגובתו והן בטיעוניו בעל-פה כי פעמים מספר "הלך" לקראת המבקש ולבקשתו פעל לקבלת "אישור מוחלט" על הפקדת המחאה בחשבון המבקש עוד טרם חלפו שלשת הימים כאמור לעיל.