פסק-דין בתיק בשא 158831/05

באי כח הצדדים הסמיכוני לפסוק במחלוקת שביניהם לפי סעיף 79א לחוק בתי משפט (נוסח משולב).

1.         התובעת, כפי שהיא מעידה על עצמה בכתב התביעה עוסקת באיתור רכבים גנובים.

2.         הנתבעת - חברה להשכרת כלי רכב, הייתה בעלים של רכב מסוג אופל קורס מספר רישוי 5894550. רכב זה הושכר על ידי הנתבעת לצד ג - חברה מאפיית הכפר שהפסיקה לימים את פעילותה מבלי להשיב הרכב לנתבעת.משכך,הודיעה הנתבעת למשטרת ישראל על גניבת הרכב.

3.         על פי תצהיר מנהל הנתבעת, כעבור מספר ימים מיום ההודעה למשטרה על גניבת הרכב, הודיעה המשטרה לנתבעת אודות איתור הרכב, וזימנו נציגי הנתבעת לבוא וליטול הרכב לרשותם.

כעבור שבועיים נוספים פנתה התובעת אל הנתבעת והודיעה לה שהיא זו שמצאה את הרכב הניטען .

בתמורה למציאתו דרשה תמורת מציאת הרכב 10% משוויו.

4.      כאסמכתא המעידה על איתור הרכב על ידי התובעת צורף ניספח א לכתב התביעה - "אישור הודעה על מציאת רכב " על פיו אישרה משטרת ישראל "מרחב יפתח" שלמיטב ידיעתי מופקד על אזור דרום תל-אביב (-בסמיכות לשכונת התקווה - בסמיכות לכתובת הנתבעת ברחוב דרך לוד 86 בתל-אביב),כי קיבלה הודעה מטעם התובעת בדבר מציאת רכב גנוב ביום 7.5.2004.

לזאת יודגש כי בתחתית המסמך - ניספח א נירשם :" אין לראות בהודעה זו ראייה שהמשטרה מאשרת את אמיתותה של ההודעה".

5.         מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת מבססת את עילת תביעתה על "התעשרות שלא כדין " שעשתה הנתבעת מפעולותיה של התובעת" שהובילו לאיתור הרכב שנגנב.

6.         בגדר התביעה מסיקה התובעת , כי לו נשאלה הנתבעת עובר לאיתור רכבה , אין ספק שהייתה נותנת את הסכמתה לאיתור הרכב תמורת תשלום "שכן אלמלא כן היו נגרמים לה נזקים כספיים ניכרים".

עוד מסיקה היא כי אלמלא איתרה הרכב היה גורלו נגזר לאבדון .

בנוסף  הרחיבה בכתב תביעתה וציינה כי היא עורכת "מבצעים בקו התפר , חוסמת צירים ומבצעת מארבים לגנבי רכבים.

לטענתה "הואיל  ולא התכוונה לפעול בחינם , היא זכאית לשכר ראוי בגין פעולותיה לאיתור הרכב".

עוד טוענת היא כי פעולתה בוצעה "תוך הרשאה מחמת הכרח " המזכה אותה ל"שכר ראוי ".

7.         בגדר תביעתה מעלה התובעת עילה חילופית של הסכם מכללא בינה לבין הנתבעת לפיו "במידה ולאור פעולותיה של התובעת יושב לה רכבה הגנוב ,תהיה זכאית התובעת לתשלום בגין פעולותיה " וזאת על פי מחירון החברה".

דין עילה זו להידחות!.

מאחר וברור ואין חולק כי לתובעת או למי מטעמה לא היה שמץ של מידע על מעורבות התובעת או על מאמציה , או על רצונה להפעיל מאמצים באיתור רכב התובעת הרי שלא ניתן בכל דרך לייחס לה "הסכמה מכללא".

8.         לחילופי חילופין טוענת התובעת כי הרכב נשוא התביעה היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף וכי לה , לתובעת הסכם עם החברה המבטחת לפי אמורה לשלם לה חברה זו בגין איתוריה ובלבד שהנתבעת - המבוטחת תמסור לחברת הביטוח הודעה על גניבת רכב.

9.         בסיכומיה סומכת התובעת עילתה לשכר ראוי על בסיס תעריף החברה, "לציבור הרחב" -      10% מערך הרכב בהתאם למחירון לוי יצחק ובצירוף מע"מ.