פסק-דין בתיק בשא 155924/08

לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק השיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). הבקשה הוגשה ביום 27 בפברואר 2008 וניתן צו מניעה במסגרתה.

1. המבקשת טענה כי לא קיבלה הודעה בדבר החלת ההגבלה, אשר נכנסה לתוקף ביום 9 ינואר 2008.

בתצהיר התומך בבקשה טענה המבקשת כי בעבר הוגבל חשבונה בין התאריכים 25 מרץ 2007 ועד ליום 26 מרץ 2008. אולם, לטענתה ביום 18 פברואר 2007, התקבלה בקשתה ולפיה ההמחאה העשירית ברשימת ההגבלה נגרעה וכך לטענתה בוטלה באופן אוטומאטי ההגבלה.

עוד טענה המבקשת כי במהלך עשרת הימים שבין 17 אפריל 2007 ועד ליום 26 אפריל 2007 נמחקו 7 המחאות נוספות מרשימת ההגבלה ובמהלך ינואר 2008 שתי המחאות נוספות. לפיכך, טענה לסיכום כי חשבונה אינו מוגבל.

2. המשיב בתגובתו טען כי דין הבקשה להדחות, היות והבקשה חסרת בסיס ואינה מגלה עילה שבדין. לטענתו, ההמחאות נשוא הליך זה נידונו כבר והבקשה בגינן נדחתה. זאת ועוד, שנגרעה המחאה אחת, "נכנסו" 6 המחאות נוספות אחריה. גריעת ההמחאה לא הסירה את ההגבלה. משצו המניעה בוטל, נוספו לתקופת ההגבלה 7 החודשים, בהם היה הצו בתוקף. זאת ועוד, היות והמדובר היה בשתי הגבלות בתקופה של פחות משנתיים, הפכה המבקשת למוגבלת חמורה.

הצדדים זומנו לדיון בבקשה במהלכה חזרו על טענותיהם.

דין הבקשה להדחות ממספר טעמים ואתייחס אליהם אחד לאחד:-

3. ההמחאות נשוא הליך זה נידונו כבר בהחלטת כב' הש' גלר-אהרוני - לו סברה המבקשת כי יש להלין על דחיית הבקשה היה עליה להגיש ערעור. ובמה דברים אמורים:- בהחלטת כב' הש' גלר-אהרוני, בבש"א 160364/07 (להלן: "ההגבלה הקודמת"), אשר ניתנה ביום 17 דצמבר 2007 (ולא ביום 18 פברואר 2007, כפי שנטען על ידי המבקשת, כנראה בטעות) נקבע בהתאם להסכמה "כי שיק 389 הנזכר בבקשה, יגרע מרשימת השיקים המסורבים. לא מצאתי מקום לבסיס להורות באופן גורף על גריעתו של כל שיק נוסף שסורב בחשבון, כמבוקש בסעיף 12 לבקשה. בנוגע לשיקים נוספים/אחרים לא הוצג טיעון קונקרטי כלשהוא ואין מקום לגריעה גורפת על ידי ביהמ"ש מהסוג המבוקש ע"י המבקשת".

מעיון בסעיף 12 לבקשה שם, עולה כי עסקינן בהמחאות נשוא הליך זה. היינו המבקשת ביקשה לגרוע "את השיק המפורט בסע' 8 לבקשה הנ"ל וכן כל שיק שלא כובד אחרי ה- 09/03/2007" (ההדגשה במקור). כלומר המחאות 388, 396, 357, 356, 355 ו-342.

מחד, יש לקבל את טענת המשיב כי נושא זה הוכרע ונידון. אמנם לא ניתנה הנמקה מפורטת לדחיה, אולם נטען כי לא הועלו טענות קונקרטיות לגריעתן ולכן לא ניתן היה להכריע בסוגיה באופן אחר.

4. מן ההיבט הפרוצדוראלי, טועה המבקשת בטענה כי היה על המשיב להמציא אליה הודעת הגבלה נוספת, בתקופה הרלבנטית. ההמחאות המפורטות לעיל, הוחזרו בחשבונה של המבקשת, בזמן קיום ההליכים במסגרת ההגבלה הקודמת, בבש"א 160364/07 ומשנשלחה כבר הודעת הגבלה. סעיף 10 (ב) לחוק קובע כי "שיקים שסורבו בתקופה שבה עמד הצו בתוקפו, ייכללו במנין השיקים לענין סעיף 10"

חובת משלוח התראה נקבעה בסעיף 6(א) לתקנות שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 כי:-

  "סורבו חמישה שיקים ישלח הבנק התראה לבעל החשבון, ... הוראות סעיף זה לא יחולו אם במועד שבו צריכה היתה להישלח התראה, נתקיימו כבר התנאים להגבלה."  

לענין זה ראה גם מאמרו של כב' הש' י. עמית חוק השיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד, עמ' 449, בעמ' 460:

  "ייתכן מצב בינים, שבו סורבו פחות מעשרה שיקים בתקופה, שבה התנהל ההליך המשפטי, אך מספר השיקים המסורבים הכולל, לאחר גריעת השיקים על ידי ביהמ"ש, יעלה על עשרה. במקרה כזה יהיה הבנק פטור משלוח הודעה נוספת על ההגבלה. ... עם-זאת, נקבע כי אם מבקש המערער לתקוף סירובם של השיקים הנוספים, עליו להגיש בקשה לתיקון הערעור ... או להגיש ערעור נוסף ונפרד."

מכאן שלא נדרש לשלוח התראה נוספת למבקשת, תוך כדי ניהול ההליכים בהגבלה הקודמת. יודגש כי טענת המבקשת אינה נכונה גם עובדתית. עצם הבקשה בסעיף 12 להגבלה הוקדמת מעיד על קבלת הודעה וידיעה קונקרטית.

5. לסיכום, גם במסגרת הבקשה הקודמת נתבקש ביטול הבאתם במנין של ההמחאות והבקשה כאמור נדחתה. יתרה מכך, כפי שלא הובאו בבקשה הקודמת טיעונים קונקרטיים לגריעת ההמחאות לא נטען גם דבר לפני. לא הועלו לפני כל טעמים לגריעת אותן ההמחאות, למעט הטענה כי לא נמסרה הודעה בדבר גריעתם. טענה זו התבררה כלא נכונה עובדתית. היות וב"כ המשיב צירף לתגובתו, הודעה מיום 11 ספטמבר 2007 בדבר סירובם של המחאות 396, 357, 356, 355 ו- 342. יתרה מכך, לא נדרשת הודעה כאמור על פי דין.

6. עוד אוסיף, כי גם טענותיה של המבקשת בדבר "מחיקת" ההמחאות מהודעת ההגבלה, בחלוף שנה ממועד משיכתן דינן להדחות. הגבלה חלה למשך שנה מיום החלתה. בתקופה בה צו המניעה בתוקף, "שעון החול" של תקופת ההגבלה עומד מלכת ומתחדש רק לאחר מכן. זאת, כאשר הגריעה אינה מבטלת את ההגבלה. טענתה של המבקשת כי ההמחאות "נמחקות" בחלוף שנה מהיום בו סורבו אינה נכונה. משמוטלת ההגבלה היא חלה למשך שנה, מיום תחילתה ולא מהיום בו סורבה ההמחאה הראשונה ובכפוף להשלמת השנה, לאחר ביטול צו המניעה. במקרה של המבקשת, היות והמדובר בהגבלה חמורה, תחול ההגבלה למשך שנתיים. (לענין זה סעיף 3ב(א) ו-(ב) וסעיף 10א(א)(2) לחוק).

7.      סוף דבר, אני דוחה את הערעור. הצו הזמני הקיים בתיק (בבש"א 155931/08) מבוטל בזה.