פסק-דין בתיק בשא 154496/08

בעניין נתבעות 1 ו 2

בפניי בקשה, שהגישו הנתבעות 1-2, מארסק ישראל בע"מ ו-  Maersk Line (להלן: " המבקשות"), לסילוק התביעה על הסף ולחילופין לעיכוב הליכים, בתובענה שהגישו התובעות, סהרה ע.ט. תעשיות מזון בע"מ והנסיך מפעל לייצור טחינה בע"מ (להלן: " המשיבות"), מחמת התיישנות וקיומה של תניית שיפוט ייחודית.

רקע

ביום 13.10.06, הוטען מטען של 108 טון שומשום, שעלותו הייתה 77,760 יורו, אשר נשלח ע"י חברת Swissco Industry  מצרפת, כאשר הוא מומכל ב- 6 מכולות.

ביום 19.11.06, הגיע לנמל חיפה מר ויליאם גרשאן, נציג מטעם המשיבות, על מנת להוביל חלק מהמטען, עם הגעת המכולה לחצרי המשיבות, הבחינו נציגי המשיבות, כי ישנו קרע גדול בחלקה העליון של המכולה, וכי שקיי השומשום אשר נמצאו במכולה נרטבו וניזוקו.

טענות המבקשות

לטענת המבקשות, התביעה התיישנה, שכן תביעה זו הוגשה ביום 12.11.07, כאשר בכתב התביעה נאמר כי המטען הגיע לנמל חיפה " ביום 23.10.06 או בסמוך למועד זה", ובנסיבות אלה כתב התביעה אינו מגלה עילה, ודין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות מהותית, הקבועה בסעיף III  6 לכללי האג-ויסבי, שכן, התביעה לא הוגשה תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין.

כמו כן, צירפו המבקשות, במסגרת תשובתן לתגובת המשיבות לבקשה זו, תעודת שער או פקודת מסירה, הנושאת תאריך 31.10.06 (להלן: " פקודת המסירה"). ועל כן, מרגע זה, טענו המבקשות, כי השחרור הפיסי של המטען אינו תלוי במוביל הימי אלא בנשגר, היכול להחליט שלא לשחרר את המטען מיד, אלא לאחר זמן ובמועד שיהא נוח לו, ובינתיים להמשיך לאחסן את הטובין בנמל או במחסן מורשה.

עוד טוענות המבקשות, כי ישנה תניית שיפוט ייחודית, ובסעיף 26 לתנאי שטר המטען נאמר, כי הסמכות המקומית לדון בכל התביעות, עפ"י שטר המטען, נתונה לביהמ"ש בלונדון.

טענות המשיבות

לטענת המשיבות, התביעה לא התיישנה, שכן, מועד מסירת הטובין היה ביום 19.11.06, ובהתאם לסעיף ההתיישנות בכללי האג-ויסבי, מיום מסירת הטובין למשיבות ועד ליום הגשת התביעה לא חלפה שנה.

יתר על כן, לא הייתה כל אפשרות למסירת המטען קודם ליום 12.11.06, שהרי רק במועד זה הונפקה תעודת ליווי למכולה, ועל כן וודאי שמניין תקופת ההתיישנות לא יכול להתחיל לפני מועד זה.

לאור הסכמת הצדדים, אפשרתי למשיבות להשיב לתשובת המבקשות, בעניין צירוף פקודת המסירה, אשר צירפו, לראשונה, המבקשות בתשובתן לבקשה זו, ובתשובתן זו טענו המשיבות, כי פקודת המסירה שצירופו הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, יתר על כן, המסמך אינו חתום ועל כן אינו יכול לשמש "פקודת מסירה" תקפה, כמו כן, לא ניתן לדעת ממסמך זה אם ומתי נמסר לידי המשיבות, ולפיכך לא ניתן לדעת מתי ניתנה למשיבות האפשרות לשלם מיסי נמל.

פקודת מסירה זו, הנושאת מספר (14065448) שונה לחלוטין ממספר תעודת השער המצוין בחשבונית- נספח יג' לכתב התביעה (56129549), ולפיכך, פקודת מסירה זו לא שימשה כלל את שחרור המכולה הנדונה.

המבקשות לא הוכיחו כי המשיבות קיבלו פקודת מסירה לידיהן או כי יכלו לקבל את המטען לרשותן, לפני יום 12.11.06 ומשכך לא הוכיחו כי התביעה התיישנה.

בעניין תניית השיפוט הייחודית, טענו המשיבות, כי אין כל תניית שיפוט ייחודית בין המבקשות ובין המשיבות, ומוסיפות כי המבקשות בעצמן טענו בכתב ההגנה, כי אין שטר מטען, וכל האמור בו, מחייב אותן, בנוסף, המבקשות טענו בכתב ההגנה, כי המשיבות לא היו שוגרות המטען או הנשגרות של המטען.

המשיבות מוסיפות, כי עיון בשטר המטען מראה, כי בלא ספק, המבקשת - מארסק ישראל בע"מ, אינה צד לו ומכאן שאינה כפופה להוראותיו בכלל.

לחילופין טוענות המשיבות, כי לעניין זה על ביהמ"ש להשתמש בשיקול הדעת המוקנה לו שלא לאכוף את הוראותיו של הסכם שיפוט, לאור סכומה הקטן יחסית של התביעה, קיומה של נציגות בישראל למבקשת 2.

דיון

לאחר עיון בבקשה, ובתגובות לה, הנני מגיע למסקנה, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, וזאת מהנימוקים הבאים:

התובעות הגישו את תביעתן כנגד הנתבעות ביום 12.11.07.

לאחר עיון בטענות הצדדים, לעניין המועד בו מתחיל מרוץ ההתיישנות, הנני בדעה אחת עם המבקשות, כי המועד ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות, הינו מתאריך 24.10.07 -לאחר פריקתו של המטען פיזית מהאונייה, ולכל המאוחר ביום 31.10.06, המועד בו ניתנה למשיבות פקודת המסירה.