פסק-דין בתיק בשא 14295/07

1.         המבקש, עורך דין במקצועו, הגיש טען ביניים, תחילה כנגד הטוענים 1-3, ולימים צורף אף הטוען 4. הטוען 1 (להלן, גם "דוידסון") היה הבעלים של מחצית מזכויות המקרקעין בדירת מגורים ברח' הסחלב 19 בחיפה (להלן - "הדירה"). רעייתו הייתה הבעלים של המחצית האחרת. דוידסון ורעייתו נטלו הלוואה המובטחת במשכנתא לטובת בנק טפחות. הם לא עמדו בהחזרי ההלוואה ומטעם בנק טפחות מונה עו"ד שרם ככונס נכסים על הדירה. הטוען 2 (להלן, גם "בנק איגוד"), הטוען 3 (להלן, גם "גולדרייך") והטוען 4 (להלן, גם "מילוא") הם נושים של דוידסון מכוח עילות שונות.

2.         בתאריך 29.6.06, כך מבאר המבקש, נחתם הסכם מכר על פיו מכרו דוידסון ורעייתו את זכויותיהם בדירה לה"ה כהן שלמה וענת (להלן - "הקונים") תמורת סכום בשקלים השווה ל- 515,000 דולר. בהתאם להסכם הותנה כי המבקש יקבל לידיו הנאמנות את כל כספי תמורת מכירת הדירה מאת הקונים וישחרר את כספי הנאמנות בהתאם למפורט בהסכם.

3.         אין עוררין כי תחילה שחרר המבקש את המשכנתא לזכות בנק טפחות, כעולה מהוראות ההסכם. ועוד אין עוררין כי בגדרו של ההסכם הוצהר כי על הדירה רובצת משכנתא לזכות בנק טפחות, וכן נרשם עיקול בלשכת רישום המקרקעין לזכות בנק איגוד, הא ותו לא.

            ככל שעסקינן בעיקול לזכות בנק איגוד מורה סעיף 4(ו)(1) לחוזה כי "אם עד ליום 1.9.06 לא ידאג המוכר לסילוק כל החובות ולמחיקת כל הערות האזהרה בקשר לזכויותיו בדירה, ובכלל זה ביטולם ומחיקתם של צו כינוס הנכסים ו/או צו העיקול (לזכות בנק איגוד - ש.ל.) הנזכרים לעיל, וכן של המשכנתא, יעביר ויסלק הנאמן מתוך הפיקדון את מלוא החוב בקשר עם צו כינוס הנכסים ו/או צו העיקול שהוטלו על זכויות המוכר בדירה וזאת כנגד מחיקת הערת האזהרה הרשומה על הדירה לטובת כונס הנכסים ולטובת בנק ..."

4.         כיום מצויים בידיו הנאמנות של המבקש כספי יתרת התמורה. על אלו מתחרים בנק איגוד מצד אחד, גולדרייך ומילוא מצד שני. אין עוררין כי הנשייה, הן של בנק איגוד, הן של גולדרייך ומילוא, אינה נשייה מובטחת, שהרי הם נושים רגילים, מבחינת הדין המהותי. במצב דברים זה טוענים גולדרייך ומילוא כי שומה על המבקש לחלק הכספים שבידו בהתאם להוראות סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, דהיינו להעביר הכספים "לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם". בנק איגוד חולק על עמדה זו. לטעמו על המבקש להעביר את יתרת  כספי התמורה, במלואם, לידיו בלבד.

5.         אקדים ואציין כי לבנק איגוד טענות רבות וחמורות כנגד המבקש והתנהלותו, והמבקש חולק על כך. במסגרת המצומצמת שבפניי, דהיינו הליך של טען ביניים, אין בדעתי להידרש לכך. לכאורה זו אף עמדתו של בנק איגוד. וכך, בגדר סעיף 67 להודעת פרטים מטעמו, הוא מציין כי מעבר למחלוקת שבפניי "אין בכך כדי למצות את טענות הטוען מס' 2 כלפי הנאמן וכל זכויותיו שמורות". אכן, לטעמי, אין צורך כי אכריע במחלוקת האמורה, מעבר להתגוששות המהותית בתחרות שבין הטוענים שבפניי.

6.         ככל שעסקינן במחלוקת האמורה טוען בנק איגוד כי התחרות הנטענת שלו עם גולדרייך ומילוא "איננה תחרות בין שני מעקלים שעיקלו את אותו נכס בדיוק... כי אם תחרות בין נהנה לבין מעקל של שיור כספי הנאמנות. מעמדו של הנהנה בכספי הנאמנות עדיף וגובר על מעמדו של מי שעיקל את מה שאמור להיוותר מהנאמנות" (סעיף 56). משמע, בנק איגוד טוען כי יש לו בנדוננו מעמד של "נהנה". המבקש חולק על כך. לטעמו, וכעולה מסעיף 11 להשלמת טיעונו מיום 18.12.07, "הטוען מס' 2 אינו 'נהנה' והמבקש אינו 'נאמן' עבורו. הטוען מס' 2 'מעקל', כפי שגם הטוענים מס' 3-4 הם מעקלים. חובתו היחידה של המבקש, בתור 'מחזיק', היא לשמר את הנכסים המעוקלים ולהעבירם למעקלים בהתאם להוראות שיפוטיות מתאימות".

7.         במחלוקת האמורה הדין עם בנק איגוד. אכן, אין בדעתי לאמץ את מכלול הנמקותיו, כעולה מסעיף 57 להודעת הפרטים שלו, שם הוא נסמך על הוראות סעיפים 2 ו- 5 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן - "החוק הנ"ל"). הסתמכותו של בנק איגוד על סעיף 2 מקובלת עליי. הסתמכותו של בנק איגוד על סעיף 5 אינה מקובלת עליי.

8.         סעיף 2 לחוק הנ"ל מורה אותנו כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן, או על פי כתב הקדש". ברי כי בנדוננו צריכה לפנים השאלה האם הנאמנות נוצרה "על פי חוזה עם נאמן". אכן המבקש אינו צד לחוזה, וברי כי הבנק, שעשוי להיות נהנה, אף הוא אינו צד לחוזה. אין בכך ולא כלום. המלומד שלמה כרם, בספרו חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, מבאר כי "נאמנות על פי חוזה משמעה, שחובו של הנאמן להחזיק בנכס או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת, מוסדרת בחוזה" (עמ' 178). משמע, די לנו בכך שניצב לנגד עינינו חוזה, בגדרו הוסדרה נאמנות פלונית, על מנת לשכנענו כי החוזה יוצר נאמנות, המטילה חובות והמעניקה זכויות, לנאמן ולנהנה. אכן, כך ממשיך כרם, "תוכן ההתחייבות הכלולה בחוזה הוא הקובע אם נוצרה נאמנות על פיו" (שם). נהיר לי, למקרא ההסכם, כי אלו הם פני הדברים. ככל שעסקינן במעמדו של המבקש כנאמן, הדברים ברורים מאליהם אף צפים ועולים למקרא בקשתו, בה הוא מגדיר את עצמו כנאמן. ככל שעסקינן במעמדו של בנק איגוד, נהיר לחלוטין כי הוא בבחינת "נהנה", שהרי הוא עשוי ליהנות מהוראות ההסכם שמזכות אותו לקבל את נשייתו מסכומי התמורה החוזית, בתנאים מסוימים.

9.         ממשיך ב"כ בנק איגוד ומבקש לסמוך טיעונו על הוראת סעיף 5 לחוק הנ"ל. זו מורה אותנו כי "כוחה של נאמנות יפה כלפי מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 - כלפי כל העולם". לנוכח העובדה שנהיר לנו כי בפרשה שבפנינו לא "נרשמה הערה" בספרי המקרקעין, או במרשם אחר, טוען ב"כ בנק איגוד כי יש להתייחס לטוענים כאל "מי שידע או היה עליו לדעת עליה". הגם שהמבקש אינו מתייחס כל עיקר לטיעון האמור, שוגה בנק איגוד.

10.        כרם, בספרו הנ"ל, מתחבט בפרשנות הביטוי "כוחה של נאמנות", ושואל למי היא מכוונת. בגדר האופציות האפשריות הוא מתחבט האם הכוונה לכוחה של הנאמנות כלפי הנהנים, ואופציה זו נשללת על ידו. כך, הואיל ו "נושא כוחה של נאמנות כלפי הנהנים מוסדר בתנאי הנאמנות וכן בהוראות מפורטות בחוק זה. זכותו או חובתו של נהנה אינן תלויות בידיעתו על תנאי הנאמנות" (עמ' 328). והרי זה המצב בנדוננו. דומה שבנק איגוד לא ידע, בזמן-אמת, על הנאמנות מכוחה הוא היה לנהנה. כמבואר על ידי כרם, אין בכך ולא כלום לעניין זכותו של הנהנה, שאינם צומחת או תלויה בידיעתו, או מכך שהוא אמור היה לדעת, על מעמדו זה כנהנה.

            זאת ועוד: כותרת המשנה של סעיף 5 דנה ב "כוחה של נאמנות כלפי צד שלישי". ואולם כרם מבאר לנו  כי מכל מקום הנהנה, איננו בבחינת צד שלישי כאמור. שהרי הצדדים לנאמנות, הם הנאמן, יוצר הנאמנות והנהנים, באופן ש "תוקפן המחייב של החובות המוטלות על הנאמן על פי תנאי הנאמנות, לעולם הוא חל על הצדדים לזיקת הנאמנות, ורק עליהם; ". אכן, בנוסף לשלושה אלו, יכול שבנסיבות מסוימות "לידיעה זו של האדם השלישי (והוא כמבואר איננו "הנהנה" - ש.ל.) עשויים להיות תוצאים אשר ישפיעו על הזכויות שרכש עקב פעילותיו עם הנאמן..." (עמ' 329).

            ועוד, מושגית, חובה עלינו לאבחן בין "מוטב" לבין "נהנה". וכך, ככל שעסקינן ב"נהנה", הרי "רשאים צדדים לחוזה-נאמנות לבטל את ההתחייבות לטובת הנהנה בכל עת. אולם אם הנהנה גם מוטב, תהיה זכותו מוגנת על פי חוקי החוזים;" (עמ' 188). בפרשה שבפניי אין צורך להעמיק חקר בעניין זה. גם אם אניח כי בנק איגוד הוא "נהנה" בלבד ולא "מוטב", ברי כי מעולם לא החליטו דוידסון ורעייתו, וכן הקונים, הם הצדדים לחוזה הנאמנות (משמע חוזה המכר שיצר את הנאמנות ההיא), לבטל את ההתחייבות לטובת הנהנה, הוא בנק איגוד.

11.        משאלו הם פני הדברים אכן זכאי היה בנק איגוד לקבל את הכספים שהיה זכאי להם ביום  1.9.06, באופן שמקובל שלא הייתה נותרת יתרה לזכות המעקלים האחרים. מאלפת העובדה כי הגם שמעמדו של בנק טפחות, כנושה מובטח, לכל הדעות קודמת לזו של בנק איגוד, קיבל הנאמן הוראות לנהוג בכספי התמורה, עובר ליום 1.9.06, באותה דרך על מנת לסלק הן את המשכנתא לזכות בנק טפחות, והן את העיקול הרגיל לזכות בנק איגוד, באותו מעמד.

12.        לנוכח כל אלו ידו של בנק איגוד על העליונה. הוא זכאי, איפוא, לפסיקת הוצאות, הן מהמבקש והן מגולדרייך ומילוא.

13.        לפיכך הנני מצווה על המבקש להעביר לטוען 2 את מלוא הכספים, נשוא טען הביניים, וזאת תוך 10 ימים מיום המצאת פסק דיני זה. עוד הנני מחייב, הן את המבקש והן את הטוענים 3-4, לשלם לטוען 2 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל וזאת לידיו הנאמנות של ב"כ הטוען 2 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

14.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום כ"ט בטבת, תשס"ח (7 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.