פסק-דין בתיק בשא 11800/07

הגיעה השעה להכריע בבקשתו של החייב למתן הפטר.

צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 25.2.02, לבקשתו. ביום 6.2.03 הוכרז החייב פושט רגל. ביום 1.6.05 עתר החייב לראשונה למתן הפטר (בש"א 12585/05). בדיון מיום 26.6.06 הוחלט כי אין מקום למתן ההפטר המבוקש. כן מונתה ב"כ אחד הנושים (חברת וולקן), עוה"ד אורלי גלמן, כנאמנת.

לא ראיתי טעם לפרט כאן את כל היסטורית ההתנצחויות בין החייב לנאמנת, שמצאה ביטויה במספר רב של בקשות, תגובות, תשובות לתגובות וחוזר חלילה. ראוי להתמקד כרגע במהותו של עניין.

ייאמר מיד, הכנ"ר והחייב הגיעו למעשה להסכמה, בפתח הדיון האחרון, שהתקיים ביום 25.9.08, על סיום ההליכים לפי סעיף 35(י) לפקודה, לאחר הוספת סכום מסוים ע"י החייב לקופת הכינוס. הנאמנת, הן ב"כובעה" ככזו והן ב"כובעה" כב"כ וולקן, מתנגדת. אעיר, כי אין כל מניעה להתייחס להסכמה לגופה, גם אם עלתה בפתח הדיון בבקשה להפטר. מדובר בעניין של יום ביומו. חייב מגיש בקשה להפטר; זו נקבעת לדיון; הנושים מוזמנים לדיון; הכנ"ר בתסקירו מוכן, לכל היותר, לסיום לפי סע' 35(י) לאחר שהחייב ישפר הצעותיו; אין כל מניעה שכך יוחלט במהלך הדיון עצמו.

כידוע, העיקרון הגלום בצו הפטר, ובמידה רבה גם בסיום ההליכים על דרך של הצעת הסדר בהתאם לסעיף 35 לפקודה, הוא הכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפרוע אותם, לפתוח דף חדש בחייו. ראוי לזכור כי "החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב" (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55 (1993)). מאידך גיסא, מתן הפטר לחייב או סיום ההליכים, באופן המשחרר אותו מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, פוגע בזכות הקניין של הנושים. על בית המשפט הדן בבקשת הפטר לאזן בין מתן אפשרות לפושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו לבין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים. בין השיקולים שישקול בית המשפט, ניתן למנות את התנהלות החייב עובר ובמהלך פשיטת הרגל; את האמור בתסקיר שהוגש על ידי הכנ"ר; את עמדת הנאמן והנושים וכן את התועלת הצפויה שתצמח לנושים מהימשכות ההליך (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, 2000, עמ' 193). 

במקרה שפניי, קיימה הנאמנת חקירה ממושכת ומקיפה. הדו"ח הראשון מטעמה הוגש ביום 21.1.08 (בש"א 2445/08). נרשם בו, כי קוימו שבעה מפגשים בין החייב לנאמנת; כי בדרך כלל שיתף החייב פעולה; כי אירע אירוע חריג, שעה שהחייב ביטל פגישה נוספת וטען למחלה, אך הסתבר ששהה במקום עבודתו; כי קיים חשד שהחייב איננו אך שכיר במוסך, אלא שיש לו קשר של בעלות; וכי הבעלים הרשום של המוסך סירב לפגוש אותה. כן פורטו תביעות החוב.

בדו"חות הנוספים הושם עיקר הדגש על הבעייתיות בהתנהלות החייב וברמת חייו הגבוהה. הנאמנת מצביעה, בין היתר, על רמת הוצאות בלתי סבירה, אי דיווח מלא, חשש להסתרת רכוש ועוד. הנאמנת מגיעה למסקנה כי ראוי שלא לסיים את ההליכים, להגדיל את התשלום החודשי לסך של 1,500 ש"ח ולזמן את המעביד לחקירה.

החייב הגיש תגובה מפורטת מצדו (שעליה באה תשובה מפורטת נוספת של הנאמנת).

הכנ"ר, בתסקירו האחרון, סבור כי לאור התנהלות החייב וממצאי הנאמנת אין זה המקום ליתן הפטר, אך לאור ההיקף נמוך יחסית של תביעות החוב והכספים שהצטברו בקופת הכינוס (כ- 40,000 ש"ח), נראה כי יש לסיים את התיק בהסדר לפי סע' 35(י) לפקודה. כאמור, כך גם סוכם בין החייב לכנ"ר בפתח הדיון האחרון.

באותו דיון, מיום 25.9.08, ציינה עוה"ד ענבל מנוצ'הרי, ב"כ הכנ"ר כי "תילי תילים נכתבו על התנהגות החייב ורמת חייהם של בני הזוג. הנאמנת עשתה מלאכת מחשבת וחקירה מקיפה בעניין. מהבחינה הפרקטית מדובר בתיק שנפתח ב 2002 כאשר מצבת החוב שאושרה נכון להיום עומדת על סך 180,000 ש"ח בכפוף לערעור התלוי ועומד של בנק מרכנתיל ועיון מחדש בתביעתה של סנאבי. לאור התנהלות החייב בהליכים אנו סבורים שהדרך הנכונה היא בהסדר לפי סעיף 35(י) לפקודה. החייב נתן הסכמתו להוספה של סכום של 55,000 ש"ח לסיום התיק עובר לדיון היום. החייב הסכים להוספת הסכום האמור. הנושים זומנו להיום. יש לביהמ"ש סמכות להעביר הבקשה לפסים של אישור הסדר. כמובן לאור בחינת כל התנאים והנסיבות".

עמדת זו מקובלת עליי במלואה. גם ב"כ בנק מרכנתיל (שערעורו על דחיית תביעת החוב שלו תלוי ועומד), עו"ד טמיר, תמך בה במהלך הדיון. יש לברך על גישה פרקטית זו, שיש בה כדי לסיים הליך ממושך זה בדרך שאינה נותנת לחייב "הכשר" להתנהלותו, הבעייתית במספר מישורים, מחד גיסא, אך גם לא כובלת אותו, את הנושים, את הכנ"ר ואת בית המשפט להמשך ההליך הזה, ללא תועלת דרמטית נראית לעין, מאידך גיסא. יש לזכור, כי ההצעה להוסיף לקופה סך של 55,000 ש"ח שקולה להמשך תשלומים חודשיים של 500 ש"ח למשך 110 חודשים (כ- 9 שנים!), וגם אם יועלה הסכום ל- 1,500 ש"ח לחודש כעתירת הנאמנת, עדיין מדובר ב"הקדמת תשלום" שוות ערך ל- 3 שנים. יש גם לזכור שמדובר בחייב בן 57, הסובל מבעיות רפואיות של לחץ דם גבוה, שומנים וסוכרים בדם, שבר מפשעתי ובעיות בדרכי הנשימה.

הבקשה מתקבלת במובן זה, שככל שהחייב יפקיד בקופה סך של 55,000 ש"ח תוך 120 יום, ניתן יהיה להורות אז על סיום ההליך לפי סעיף 35 (י) והסרת המגבלות. כל עוד לא התמלא התנאי ימשיך החייב בהגשת דו"חות חודשיים ובביצוע התשלום החודשי.

ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ט (10 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. הכנ"ר יודיע לנושים. הבש"אות שבכותרת ייסגרו.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: