פסק-דין בתיק ברע 76/08

המשיבים בבקשה שבפני, תושבי העיר עזה, הגישו ביום 11/2/2007 לבית משפט השלום בנצרת תביעת נזיקין (ת.א. 1713/07) נגד המבקשת. המשיבים הינם בני זוג ובנם הקטין. לטענתם הם נסעו ברכבם, באחד מרחובות העיר עזה, או אז נפגעו ונחבלו מרסיסי טיל ששוגר או מרסיסי פצצה שהוטלה ממסוק על רכב אחר שנסע בקרבת מקום. המשיבים טוענים כי באותו רכב נסע מחבל מבוקש והירי היה מכוון למכוניתו של המחבל. הארוע הנטען התרחש ביום 8/4/2003. המבקשת הגישה בקשה לבית משפט קמא (בש"א 308/08) למתן צו להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, (להלן ייקראו "התקנות") . בית המשפט קמא (כב' הש' א. כנעאן ) נעתר לבקשה, לאחר שקיבל את תגובת המשיבים, והעמיד את שיעור הערובה על סך של 6000 ש"ח. על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני כאשר המבקשת טוענת בבקשתה כנגד שיעורה הנמוך לטעמה, של הערובה שנקבעה בבית המשפט קמא. ביום 29/4/2008 ניתנה, על ידי, החלטה בעניין דומה ברע"א 1238/07 מ"י נגד עזבון המנוח אברהים מוסה סמירי ז"ל ואח',  כאשר טענות הצדדים, בעניין סמירי הנ"ל ובבקשה המונחת לפני, דומות ברובן ולא מצאתי כי יש צורך ומקום לחזור בפרוטרוט על כולן. אסתפק בהפנייה להחלטה הקודמת וציון הפרטים כדלהלן: המבקשת - היא הנתבעת טוענת כי סכום הערובה שבו חויבו המשיבים קטן באופן משמעותי מסכומים שנפסקו בהליכים דומים וגם מאלה שנקבעו בבית המשפט העליון, תוך ציון ההוצאות שצפויות לה לבדיקת טענות התובעים וניהול המשפט. המשיבים מתנגדים לקבלת הבקשה וטוענים כי כל תביעה צריכה להתברר לגופה, באשר אין לחייב תובעים אוטומטית, בהפקדת ערובה, בשל היותם תושבי השטחים על כל המשתמע מכך. המשיבים סבורים כי לתביעתם יש סיכויי הצלחה מבוססים היטב, שכן המשיבים, בעת הארוע, היה נוסעים תמימים באחד מרחובות העיר עת נפגעו, כך לטענתם, מירי שירו חיילי צה"ל  - ירי שהיה מכוון, כאמור לעיל, לאותו מחבל מבוקש. לטענתם, הצורך בהפקדת ערובה שמור רק למקרים בהם מדובר בתביעת סרק או בתביעה שסיכוייה להתקבל קלושים ביותר.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבים ההזדמנות להביע עמדתם בשאלה זו.

קביעת שיעור הערובה דורש איזון בין האינטרסים המנוגדים תוך בחינת נסיבותיו המיוחדות של כל תיק ותוך מתן משקל לאמור ולקבוע בפסיקה שניתנה בעניינים דומים. 

כאמור המשיבים טוענים בכתב התביעה, כי הם היו נוסעים תמימים שנקלעו לאירוע בו לא לקחו כול חלק פעיל, ובלשונם:

לעומתם טוענת המבקשת, בכתב הגנתה, כי מדובר בפעולה מלחמתית שנועדה לפגוע במחבל מבוקש ומכאן, כך לטענת המבקשת, היא פטורה מחבותה על פי הוראת סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952. 

בכתב ההגנה מביאה הנתבעת גרסתה באופן הבא:

בתוך מכלול השיקולים הכולל הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בתובעים שאינם מתגוררים בישראל וגם אין להם בה רכוש ממנו ניתן יהיה להיפרע, אם יקום לכך הצורך, ומאידך נתתי את המשקל הראוי לדעתי לכך לטענה ויש להניח כי נכונה היא, כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו שפיר כאשר לענין בירור שאלת החבות יש אכן לחקור ולדרוש באשר לפעולות שהתרחשו ביום ובשעה שהמשיבים נפגעו. 

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את עניינם של הצדדים ואת הפסיקה המנחה בעניין, אני מורה בזאת על קבלת הערעור ועל ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 8/4/2008 ואני מחייב את התובעים להפקיד יחד סך של 10,000 ש"ח כערובה לתשלום הוצאותיה של המבקשת אם תידחה התביעה, כולה או מקצתה. הסכום האמור יופקד במזומנים או בערבות בנקאית לא יאוחר מיום 10/8/2008.

בנסיבותיו של מקרה זה אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום י"ג בסיון, תשס"ח (16 ביוני 2008) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000076/08ברע054 פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: