פסק-דין בתיק ברע 741/06

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' סגנית הנשיא אביטל בית-נר) מיום 12.9.2006, בה נדחתה בקשת המבקש להביא ראיות לסתור קביעת המל"ל, לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

1.         המבקש נפצע ביום 29.9.2003 בתאונת דרכים במסגרת עבודתו (להלן: " התאונה"), ולטענתו נחבל בברך שמאל. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה לפי חוק הפלת"ד, ובמקביל, פנה למל"ל לקביעת נכות רפואית עקב פגיעה בעבודה. ביום 30.12.2003 נקבעה למבקש בוועדה הרפואית נכות בשיעור 0% וערר שהגיש על ההחלטה נדחה ביום 31.3.2005.

            המבקש פנה למל"ל גם בתביעה לנכות כללית, וביום 29.12.2005 נקבעה לו נכות כללית בשיעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל. בהחלטת הועדה נאמר כי " תחילת המחלה בסביבות 29.9.03. תחילת הנכות תהיה מ 7.4.2004 או עדיף מיום התאונה" (הדגשה שלי - י.ע.).

2.         בעקבות קביעת הועדה לנכות כללית, הגיש המבקש במסגרת תביעתו לבית המשפט בקשה להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. ביום 12.9.2006 דחה בית המשפט את בקשתו וקבע כי "... אין בהכרח סתירה בין קביעת ממצאי הועדה שקבעה כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה לבין קביעת הועדה כי למבקש נכות כללית. לא הובאה בפני כל ראיה ולפיה ועדה נכות כללית קבעה נכות הקשורה לתאונת הדרכים...".

            מכאן הבקשה לרשות לערער.

המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, קיים הבדל בין שיקולי הוועדות. בעוד שקביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה נחוצה לועדת הנכות לנפגעי עבודה, היא אינה נחוצה לועדת הנכות הכללית, ולכן התייחסותה של ועדת הנכות הכללית לעניין זה היא מעבר לצורך וצריכה להילקח בעירבון מוגבל. המשיבה טענה עוד, כי בדיקת ועדת הנכות הכללית אינה יסודית, שכן אין הבדל לעניין הזכאות בין נכות של 10% לבין 0%. המשיבה גם תקפה את נכונות מסקנת הועדה לנכות כללית מבחינה רפואית, וטענה כי בכל מקרה אין די בקביעת נכות שונה בוועדה לנכות כללית כדי להתיר למבקש להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב'.       

3.         הפסיקה בנושא הבאת ראיות לסתור אינה ליברלית, ונקבע לא פעם, כי הבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד -  בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט(4) 505 (1985); ע"א 563/88 אשל נ' צור חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(5) 520 (1991); רע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סואעד, דינים ס 36 (2001).  

תמצית ההלכה, סוכמה ברע"א 1193/90  מ"י נ' הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מ"ה(4) 230 (1991) ולפיה תתאפשר הבאת ראיות לסתור משני סוגי טעמים עיקריים:  האחד - טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, והשני - טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו שינוי מהותי במצבו של התובע. 

בפסיקה נקבע כי כאשר קיים פער לא מוסבר בין קביעות שונות של וועדות המל"ל (לעומת קביעת מומחה אחר), יש בכך טעם המצדיק ליתן היתר להבאת ראיות לסתור -  רע"א 232/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' לישי, דינים סג 914 (2003).

ודוק: לא עצם קיומו של פער בין חוות דעת של רופאים שונים, הוא המצדיק הבאת ראיות לסתור. הפסיקה חזרה והדגישה כי גם פער ניכר בין חוות דעת מומחה מטעם התובע לבין הקביעה על פי דין, אין בו כדי להתיר הבאת ראיות לסתור - בר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 139 (1985). אולם, כאשר הפער הוא בין שתי ועדות של המל"ל, ההצדקה להבאת ראיות לסתור מקורה בכך ששתי הוועדות הנ"ל הן חלק מאותו מוסד - רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ פ"ד נו(5), 774, 777-778 (2002). זאת, למרות שהשיקולים שמביאה בחשבון ועדת הנכות הכללית שונים מאלה אותם שוקלת הועדה הרפואית הבוחנת פגיעות בעבודה, ותוך התחשבות בכך -  רע"א 8684/02 "סהר" חברה ישראלית לביטוח נ' מרזוק, דינים עליון סג 344 (2002).

למקרים נוספים בהם התיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור בשל פער בין קביעת הועדה לנכות כללית לקביעת הועדה לנפגעי עבודה, ראה רע"א 455/92 עברי נ' צמח, דינים כז 754 (1992); בר"ע 129/89 הורביץ נ' ואסילה, תק-על 92 (2) 1933 (1992); בר"ע (מחוזי חיפה)  659/03 אחסאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 2003).

4.         בענייננו, למבקש אין נכויות נוספות מעבר לפגיעה בברך. מהחלטתה של הועדה הרפואית לנכות כללית עולה, שהפגיעה בברך נגרמה כתוצאה מהתאונה - בטופס סומן כי הפגיעה נגרמה בעקבות התאונה, ומועד התאונה נקבע כמועד תחילת הנכות, תוך שהועדה קושרת במפורש בין הפגיעה לבין התאונה. סמיכות הזמנים בין קביעת ועדת הנכות הכללית לבין דחיית הערר על קביעת הועדה לנפגעי עבודה (מספר חודשים בלבד), מצביעה על כך שקיים פער לא מוסבר בין שתי הקביעות. במצב דברים זה, ומשלא נטען כי בין מועד קביעת הועדה לנפגעי תאונות עבודה, לבין מועד קביעת הועדת הנכות הכללית, אירע דבר שיש בו כדי לנתק הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנכות, יש בהחלטת ועדת הנכות הכללית, משום ראשית ראיה לסתור.

5.         לאור האמור לעיל, ולמרות שהפער בין אחוזי הנכות אינו גדול, אני סבור כי בנסיבות העניין מתמלאים התנאים שנקבעו בפסיקה ומתקיימים הטעמים המיוחדים, המצדיקים מתן רשות להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

סופו של דבר שדין הערעור להתקבל.

המשיבה תישא בשכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. בגין הבקשה. הפקדון שהפקיד המבקש, אם הפקיד, יוחזר למבקש.

ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ז (19 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

צפה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: