פסק-דין בתיק ברע 715/04

1.         המבקשים נישאו זה לזו. המשיב סיפק שירותי צילום לחתונה. המבקשים אינם מרוצים משירותי הצילום שניתנו. הם תבעו את המשיב להחזיר להם את הסכום ששולם לו מראש, על סך 2,000 ש"ח, וכן פיצוי על סך 18,300 ש"ח. המשיב טען שהשירות היה מקצועי וטוב, התגונן נגד תביעת המבקשים ואף תבע אותם לשלם לו את ההפרש בין הסכום ששולם לבין הסכום שהיו אמורים לשלם לפי החוזה - 6,860 ש"ח, בתוספת מע"מ.

בית משפט לתביעות קטנות הורה על מחיקת התביעה שכנגד מטעם המשיב עקב אי התייצבותו לישיבה הרלוונטית. באשר לתביעה העיקרית, שמע בית משפט קמא את הצדדים והחליט כדלקמן: יהיה על המשיב לשלם למבקשים סך של 800 ש"ח כפיצוי בגין עוגמת נפש, מפני שחלק מהצלמים שהגיעו לאירוע לא היו אלה שהוסכם עליהם מראש ועובדה זו גרמה לעוגמת נפש מסוימת. עוד הוסיף בית משפט כי המשיב הצהיר שהוא מוכן להמציא למבקשים את כל התמונות על פי ההסכם, בתמורה לתשלום. בהתאם לכך הודיע בית משפט קמא שהדרך עומדת בפני המבקשים לשלם את החוב, ולקבל את כל התמונות שצולמו ביום החתונה באלבום מעוצב, ו "באופן פיתוח כפי שקיים" בשלוש תמונות שהציג המשיב כדוגמא במהלך המשפט. המבקשים עותרים להרשות להם לערער על פסק דין זה, להורות על ביטולו ולפסוק לטובתם - בהתאם לאמור בכתב התביעה.

2.         לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

            בית משפט קמא פעל ברוחב יד. אינני מותח ביקורת על כך, נהפוך הוא. נדמה שבשל רגישות הנושא עבור המבקשים אין להתייחס לתובענה כעוד תביעה כספית. אך על זה נאמר "המתחיל במצווה אומרים לו גמור". כוונתי היא זו, על אף מחיקת תביעת המשיב, למעשה אמר בית משפט קמא את דברו בנושא התביעה שכנגד. אך המצב הוא שחרף העובדה שהמבקשים נשואים מעל לשנה, טרם קיבלו לידיהם את התמונות. סבך נוסף בעניין הוא שהמבקשים בכתב התביעה ביקשו לחייב את המבקש למסור להם את התמונות. חוששני שפסק הדין כפי שניתן לא יסיים את הסכסוך, שעלול להמשיך דווקא כתוצאה מפסק הדין. הסתייגות נוספת הינה שקשה להעריך את הנזק שנגרם למבקשים על סמך שלוש תמונות בלבד שהמשיב הגיש. טענה אחרת היא שבית משפט קמא יצא מתוך הנחה שסכום החוב המקורי הינו 6,860 ש"ח. ברם, המבקשת העידה בבית משפט שהיא חייבת רק 5,630 ש"ח.

            במצב האמור פתוחות בפני ערכאה זו שתי דרכים. האחת: למחוק את דברי בית משפט באשר לחיוב הכספי כלפי המשיב. זה אינו רצון הצדדים, שכן המשיב מעוניין לקבל את כספו, וניתן להניח שהמבקשים מעוניינים לקבל את התמונות. האחרת: החזרת הדיון לבית משפט קמא בכדי לסיים את העניין.

            במהלך הדיון שיתקיים בבית משפט קמא, הייתי מציע שיעשה מאמץ, בכפוף לרצון הצדדים, שהמבקשים יקבלו את התמונות והמשיב יקבל את כספו. באשר לשיעור החוב נכון יהא שבית משפט לתביעות קטנות ישמע ראיות בנושא. כמו כן, כדאי יהיה לברר אם אכן המשיב מסוגל לעמוד בהצהרתו שהוא יכול לספק אלבום בהתאם לחוזה בין הצדדים. בכדי שהמשיב יהיה בטוח שיקבל תשלום עבור עבודה זו ניתן - ושוב, בכפוף להסכמת הצדדים - להורות למבקשים להפקיד סכום מסוים בקופת בית משפט. השיעור הסופי של עלות העבודה, כמו גם השיעור הסופי של עלות הפיצוי, יקבעו על ידי בית משפט קמא. סבורני שבעקבות השלב הנוסף של המשפט, המתואר בפסק דין זה, יעמדו בפני בית משפט קמא הכלים בכדי לכמת הן את הנזק שנגרם למבקשים והן את השכר הראוי שיש לשלם למשיב.

            לסיכום הדברים ניתן לומר שרק כאשר תוצג בפני בית משפט קמא מלוא התמונה - תרתי משמע, ניתן יהא לפסוק בתובענה על היבטיה השונים. כמובן, היה וצד זה או אחר אינו מעוניין להרחיב את היריעה, על בית משפט לפסוק בעניין גם תוך התייחסות לשיקול זה.

            אינני מתעלם מכך שניתן לטעון שהפתרון המוצע כאן הופך את המצב מורכב יותר, אך לנוכח פסיקת בית משפט קמא ורצון הצדדים, כפי שעולה מהחומר שהוגש בפני ומכתבי בית הדין שהוגשו בהליך קמא, השארת המצב על כנו, גם מבחינת מסגרת ההכרעה, אינה רצויה.

3.         הערעור מתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא בטל. התיק יוחזר לבית משפט קמא להמשך דיון בהתאם לאמור לעיל.

            לנוכח התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ג בתמוז, תשס"ה (20 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית: נגה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: