פסק-דין בתיק ברע 656/05

1.       המבקש הגיש נגד המשיב לבית משפט השלום תביעה כספית. בישיבת קדם משפט הסכימו הצדדים, כי בית המשפט יפסוק בתביעה בדרך של פשרה במסגרת דיון בנוכחות הצדדים. דא עקא, במועד שנקבע לדיון בקש המבקש לחזור בו מהסכמתו. בית המשפט קמא (כב' השופט א' רון) ציין בהחלטתו, כי אין עילה לאפשר למבקש לעשות כן. עם זאת, נוכח "קושי להורות על פסיקה בדרך הפשרה, שעה שעובר לפסיקה האמורה חוזר בו אחד הצדדים מהסכמתו זו" התיר למבקש לחזור בו מן ההסכמה תוך חיובו בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. בה בעת התנה בית המשפט קמא את המשך ההליכים בתשלומן של ההוצאות תוך 30 יום, שאם לא תשולמנה תדחה התביעה תוך שקילתן של הוצאות המשיב. לאחר שימועה של ההחלטה שנה המבקש את טעמו ובקש לחזור בו מהחזרה מההסכמה ולפסוק בכל זאת לפשרה, אך בקשתו זו נדחתה. על החלטות אלה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

2.       המבקש טוען בבקשתו, כי בפרוטוקול הדיון לא צוינו התנאים להסכמת הצדדים להסמכת בית המשפט לפסוק לפשרה. בנסיבות אלה לא הייתה מניעה לכך שיחזור בו מההסכמה ולא היה מקום לחייבו בשל כך בהוצאות. לחילופין נטען, כי סכום ההוצאות  גבוה ולא היה מקום להתנות את המשך ההליכים בתשלומו. אף לא היה מקום לסרב לבקשתו האחרונה לפסוק בכל זאת בדרך של פשרה.

          המשיב תמך מנגד בהחלטתה של הערכאה הראשונה.

3.       לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור, זולת מרכיב התניית המשך ההליכים בתשלום ההוצאות שנפסקו, אשר לגביו דין הערעור להתקבל. להלן יובאו הנימוקים לעמדתי.

4.       בפתח הדברים יצוין, כי אין מאום בטענתו של ב"כ המבקש, כי לבעל דין, אשר הסכים לפסיקה בדרך של פשרה, יש זכות קנויה לחזור בו בכל עת מהסכמתו. המדובר בהסדר דיוני מחייב אשר חזרה ממנו מחייבת, למצעיר, רשות של בית המשפט, שהרי ההסכמה קבלה תוקף של החלטה. יצוין כי שאלה היא, האם ניתן להגיש את הבקשה לחזור מההסכמה במסגרת התיק המקורי שבו נתנה, או שמא יש לנקוט לצורך זה בהליך עצמאי-חדש. שאלה נוספת היא, מהו היקפו של שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בבואו להחליט אם להתיר לבעל דין לחזור בו מהסכמתו לפסיקה בדרך של פשרה. בענייננו השלים המשיב עם החלטת בית המשפט קמא ולפיכך אין צורך להכריע בשאלות אלה.

5.       ישיבת בית המשפט, שבה בקש המבקש לחזור בו מהסכמתו, נועדה לשמיעתם של הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני. המשיב הגיע ארצה במיוחד לאותה ישיבה. עקב דרך הילוכו של המבקש, אשר בחר לחזור בו מהסכמתו בפתח הישיבה, ירד הזמן שהוקצה לישיבה לטמיון והגעתו של המשיב ארצה הפכה למיותרת. בנסיבות אלה צדק בית המשפט קמא בפסקו לזכות המשיב הוצאות. לאור מכלול הנתונים אין לומר כי סכום ההוצאות בסך 10,000 ש"ח מופרז במידה המצדיקה התערבות.

6.       הדיון המשפטי אינו אמור להיות לבעל הדין בבחינת "תכנית כבקשתך" (בהשאלה מדברי כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ). עולה מכאן, כי לא נפלה טעות גם בהחלטתו הנוספת של בית המשפט קמא, שלא להתיר למבקש לחזור בו מהחזרה להסכמה לאחר שנוכח לדעת מהן תוצאותיה של חזרתו זו.

7.       בית המשפט קמא התנה את המשך ההליכים בתשלום ההוצאות שנפסקו לזכות המשיב תוך שהוסיף והורה, כי אם לא תשולמנה תדחה התביעה. נראה לי, כי בכך הכביד ידו על המבקש יתר על המידה. סכום ההוצאות שנפסק אינו מבוטל. המבקש מעיד על עצמו כי הפרוטה אינה מצויה בכיסו. חיובו לשלם סך של 10,000 ש"ח תוך 30 יום שאם לא כן תדחה תביעתו, עלול לגרום, אפוא, לנעילת דלתות בית המשפט בפני המבקש מבלי שתביעתו התבררה לגופה. תוצאה זו אינה מידתית. לאור שיקולים אלה יש להורות על ביטולה של ההתניה.

8.       סיכומו של דבר הוא, כי החלטות בית המשפט קמא נותרות על כנן זולת התניית המשך ההליכים בתשלומן בפועל של ההוצאות. אין צורך לומר, כי המשיב זכאי לגבות את המגיע לו בכל דרך חוקית כפי שיראה לנכון.

          בנסיבות העניין אין צו להוצאות בערכאה זו.        ב"כ המבקש יודיע תוך 7 ימים אם הוא מסכים להעברת הפיקדון לב"כ המשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ו' באייר תשס"ה (15 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: