פסק-דין בתיק ברע 561/04

כללי

1.      בחודש פברואר 2004 נגנב מרשותו של המבקש, אספן וסוחר עתיקות מורשה במקצועו, אוסף של כ-3,000 מטבעות עתיקות (להלן - "המטבעות הגנובים"). בעקבות פנייתו של המבקש, אשר עקב שמועות ביקר קודם לכן כ-20 פעמים בחנותו של המשיב, ערכה המשטרה חיפוש בחנותו של המשיב, סוחר עתיקות מורשה אף הוא, ותפסה 248 מטבעות (להלן - "המטבעות נשוא הבקשה"), אשר נטען על ידי המבקש כי זוהו על ידו כשייכים למטבעות הגנובים.

במסגרת הליך אזרחי שמנהל המבקש נגד המשיב בבית משפט השלום בירושלים, בנוגע לשאלת הבעלות במטבעות נשוא הבקשה, פתח המבקש בהליך ביניים, בו ביקש מבית המשפט הנ"ל להוציא צו מניעה זמני, אשר יורה למשטרה לא להשיב את 248 המטבעות הנ"ל הנמצאים בידה, לידיו של המשיב. מקורה של בקשה זו בחשש, כי המשיב ימכור מטבעות אלו, דבר אשר יש בו כדי לרוקן מתוכן פסק דין עתידי, אם זה יקבע כי המטבעות אכן שייכים למבקש.

ביום ז' טבת תשס"ה (19.12.04), דחה בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' באום-ניקוטרה) את הבקשה למתן צו מניעה זמני (תיק בש"א 8860/04), תוך חיוב המבקש בהוצאות ובשכ"ט וע"ד בסך של 4,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.

            המבקש לא השלים עם תוצאה זו, והגיש את בקשת רשות הערעור שבפניי.

ההליכים בבית משפט השלום

2.      ביום 21.10.04, הגיש המשיב לבית משפט השלום בירושלים בקשה לשחרור תפוס מיד המשטרה (ב"ש 6987/04; ראה נספח ב לבקשת רשות הערעור). בהחלטה שנתן בו ביום - ללא שמיעת המבקש - קבע בית המשפט (כב' השופט א' רובין), כי המטבעות נשוא הבקשה יישארו בידי המשטרה עד ליום 26.10.04, ואחר כך, לאחר תיעוד מתאים שיאפשר את זיהוי המטבעות, יימסרו המטבעות נשוא הבקשה למשיב, אשר יהיה מנוע מלעשות שום טרנסקציה במטבעות עד ליום 26.1.05, ולאחר מכן יוכל המשיב לעשות בהם כרצונו (ראה נספח ג לבקשת רשות הערעור).

3.      המבקש, אשר שמע על ההחלטה הנ"ל, הגיש לבית משפט השלום בקשה דחופה לביטול החלטתו (ראה נספח ד לבקשת רשות הערעור). ביום 21.10.04, ביטל בית משפט השלום (כב' השופט א' רובין) את החלטתו הנ"ל (ראה נספח ה לבקשת רשות הערעור). וביום 28.10.04, קבע בית משפט השלום (כב' השופט א' רובין; ראה נספח ו לבקשת רשות הערעור), כי המטבעות נשוא הבקשה יישארו אצל המשטרה כחודש נוסף, דהיינו: עד ליום 28.11.04, וזאת כדי לאפשר למבקש לפתוח בהליך אזרחי המתאים להוכחת בעלותו הנטענת במטבעות נשוא הבקשה.

4.      המבקש אכן פתח בהליך אזרחי (ת.א. 13157/04), בו ביקש מבית משפט השלום בירושלים, להצהיר כי הבעלות במטבעות נשוא הבקשה הינה שלו, ולתת צו עשה להשבת מטבעות אלו לידיו.

במסגרת הליך זה, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד (בש"א 8860/04), וביקש כי יינתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשטרה להשאיר את המטבעות נשוא הבקשה בידי המשטרה עד להכרעה בהליך העיקרי, או לחלופין לערוך הסדר אחר שיבטיח את שמירת המטבעות הללו.

ביום 24.11.04, ניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה), צו ארעי במעמד צד אחד, לפיו אסור למשטרה להעביר את המטבעות נשוא הבקשה לרשות המשיב, עד לדיון במעמד הצדדים.

ביום 19.12.04, נערך דיון במעמד הצדדים, ובסיומו קבע בית משפט השלום (כב' השופטת באום-ניקוטרה) בהחלטתו (ראה נספח א לבקשת רשות הערעור), כי הוא מבטל את הצו הארעי שניתן על ידו, ודוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. השופטת המלומדת היתה מודעת לכך כי " 'קביעתי זו עלולה לרוקן מתוכן פסק דין סופי, ככל שינתן לטובת המבקש בתיק העיקרי", אולם השופטת סברה כי " התשתית הראייתית הלכאורית שהובאה בפני, הינה כה דלה שאינני מוצאת לנכון להגביל המשיב באופן כלשהו ביחס למטבעות" (עמ' 3 בהחלטה, בתחתית העמוד).

תמצית ההליכים בפני

5.      ביום 23.12.04, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות הערעור על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום. במקביל, הגיש המבקש לבית משפט השלום  בקשה (בש"א 8860/04), לעיכוב ביצוע החלטתה המבטלת את הצו הארעי שניתן על ידה. ביום 3.1.05, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה), כי בהתאם לתקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), הסמכות להחליט על עיכוב ביצוע נתונה לבית משפט של ערעור, ולפיכך, דחה את בקשת המבקש מחוסר סמכות עניינית.

עקב כך, ביום 4.1.05, הגיש המבקש בקשה (בש"א 127/05), במעמד צד אחד, לעיכוב ביצוע לבית משפט זה, וביקש כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה), המורה למשטרה למסור את המטבעות נשוא הבקשה למשיב.

בהחלטה שנתתי בו ביום, כ"ג טבת תשס"ה (4.1.05), קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

"6. הצדק לכאורה, עם המבקש. מקובלנו כי כאשר מדובר במצב שלא ניתן יהיה לשנותו, הוא מוקפא עד לתום ההליך וההכרעה בו לגופו.

7. בנסיבות אלה, ניתן בזה במעמד צד אחד צו עיכוב ביצוע ההחלטה להחזיר את המטבעות למשיב.

8. למותר לציין כי המשיב רשאי להגיש בקשה לביטול החלטה זו, שניתנה במעמד צד אחד, וכן רשאי הוא להציג בבקשתו את הנזקים שייגרמו לו, אם ייגרמו לו, עקב החלטה זו".

המשיב לא הגיש כל בקשה לביטול ההחלטה האמורה.