פסק-דין בתיק ברע 522/05

1.         המבקש,  הוא מנהל מיסוי מקרקעין, עותר להרשות לו לערער על החלטת בית משפט השלום לפיה נדחתה בקשתו לדחות על הסף את תביעת משיב 1 (להלן: " הבנק") שהוגשה כנגדו.

            סיפור המעשה הינו כדלקמן: משיבה 2 מכרה דירה (להלן:" דירה") למשיבה 4. האחרונה שיעבדה את זכויותיה בדירה לטובת הבנק להבטחת אשראי. לימים, לא פרעה משיבה 4 את חובותיה הכספיים והבנק פעל למימוש המשכון. ראש ההוצאה לפועל מינה כונס נכסים לצורך מכירת הדירה. הליך המכירה דווח לרשויות מס השבח. או אז התברר במשרד המבקש שנערך הסכם מכר קודם  בדירה בין משיבה 2 לבין משיב 3. הבנק הגיש המרצת פתיחה נגד המשיבים. בקשתו למתן פסק דין הצהרתי לפיו משיבה 4 שיעבדה כדין את זכויותיה בדירה לטובת הבנק וכי אין למשיב 3 זכויות כלשהן בדירה.

המבקש סבור שאין לו כל קשר לתביעה. בהתאם הגיש בקשה לדחייה על הסף. בית משפט קמא דחה את הבקשה. אמנם, התקבלה עמדת המבקש במישור העקרוני שאין מקום לאפשר הליך אזרחי נגד רשויות המס על ידי גורם שמבקש לבטל עסקת מכר במקרקעין. הסיבה לכך היא שקיים מסלול אחר להתדיינות בסוגיות של חיוב במס. קיימים הליכים של השגה, ערר וערעור ואין לעקוף מסלול מיוחד זה. עם זאת קבע בית משפט קמא ששונים הם פני הדברים במצב בו המבקש עותר לאישור המכר ולא לביטולו. במקרה הנדון הבנק מעוניין שבית המשפט יורה על אישור עסקת המכר בין משיבה 2 לבין משיבה 4. עוד טוען המבקש שהבנק לא תבע כל סעד אופרטיבי נגדו בתביעה העיקרית. הדבר אינו מדוייק. בית משפט קמא התבקש  להורות למבקש "לעדכן ברישומיו את מכירת היחידה בקונה בהליך מימוש ".

2.         הבחנת בית משפט קמא חדה היא, אך לדעתי היא נטולת נפקות, וודאי לעניינינו. עסקינן בעסקאות נוגדות. העסקה הראשונה מבחינה כרונולוגית נערכה בין משיבה 2 לבין משיבה 4 (להלן: " העסקה הראשונה") והעסקה השנייה נערכה בין משיבה 2 לבין משיב 3 ( להלן: " העסקה השנייה"). הבנק שואף לתוצאה לפיה תועדף העסקה השנייה. ברם, הוא נתקל בקושי.  העסקה הראשונה היא זו אשר רשומה ברשויות מס שבח. הבנק מעוניין להתגבר על משוכה זו באמצעות ביטול העסקה הראשונה. המיקוד במצב הקיים מנקודת מבטו של הבנק דורש איפוא הכרזה על ביטול. מכאן אינני סבור שיש מקום לאמץ את הבחנת בית משפט קמא בין אישור לבין ביטול עסקת מכר, שכן בכל מקרה הבנק מעוניין בפעולת ביטול. ואל תשיבני שהוא עותר גם לאכיפת העסקה השנייה. הרי פעולה זו מותנית בביטול העסקה הראשונה.

            זאת ועוד. בחינת תכלית הפסיקה תוביל למסקנה שאף במקרה כמו זה שלפנינו לא יהא זה נכון מבחינת המדיניות המשפטית לחייב את המבקש להשתתף בהליך שמתנהל בבית משפט קמא. אבהיר דבריי.

            דיני מס הינם תחום מיוחד במשפט. הייחוד בא לידי ביטוי בין היתר במורכבות הנושא על מגוון פרטיו. הנושא עדין ועל הפוסק לשקול ההשלכות של פסיקתו על מקרים אחרים. תוך מודעות לשיקולים מעין אלה ואחרים קבע המחוקק שראוי ונכון שענייני מס יידונו באפיק המנהלי. נכון שאין באמור בכדי לייתר את תפקידו של בית המשפט בתחום המיסוי אלא שמלאכתו נעשית באספקלריה של הביקורת המנהלית. שיקול נוסף הינו שאין זה יעיל שרשויות המס ייאלצו ליטול חלק בסכסוך אזרחי בין צדדים שונים רק מפני שבסופו של דבר ההכרעה עשויה להשפיע על חיובי מס. עדיף להפריד למשל בין החיוב במס לבין החיוב בחוזה. אלו ערוצים שונים. לכל ערוץ היעדים והכללים הרלוונטים לו. אין באמור כל חידוש, הדברים נאמרו בבהירות לפני כשלושה עשורים. כדברי השופט אשר : "כשלעצמי, הייתי מאמץ את הגישה, שלפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חיב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק...לדעתי מוטב לקבוע בענין זה הלכה ברורה וחד משמעית, כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על-ידי "טעמים מיוחדים" למיניהם" (ע"א  306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואחרים, פ"ד לג (1) 496, 450).

            ומן הכלל אל יישומו. לא ברור מדוע חיוני הוא לבנק שהמבקש ישתתף בהליך דנא. הבנק טוען שאינו יכול להשיג בדרך המקובלת על קביעות רשויות המס לגבי העסקה הראשונה. מבחינה פורמלית, הדבר נכון שכן הוא לא היה שותף לעסקה. אם כך מתבקשת השאלה מה זה עניינו. אם רצונו להביא לבטול העסקה הראשונה, די לו בהכרעה בהמרצת הפתיחה אשר הגיש נגד המעורבים בשתי העסקאות. השתתפות המבקש במסגרת של ההליך האזרחי אינה תורמת לבירורה. ייתכן ובית משפט קמא ידחה את תביעת הבנק. במצב זה ברי שלא היתה כל סיבה שהמבקש יהווה צד להליך. אפשרות נוספת שתביעת הבנק תתקבל. היה וכך, הרי ברור שהמבקש לא ישיג על פסיקת בית משפט קמא בתור שכזה באפיק בו מתנהל ההליך האזרחי. רובד זה אינו מעניינו של המבקש. אך מהצד האחר, זכותו ואף חובתו לשקול את המשמעות בהיבט המיסויי. חזרנו  אם כך לנקודת המוצא. יש לאפשר למבקש לפעול במסגרת המיוחדת שעיצב המחוקק עבורו. היה וצד זה או אחר אינו שבע רצון מן ההכרעות שתפולנה ברשויות המס בהמשך הדרך, רשאי הוא לממש את זכויות על פי המסלול שמתווה הדין.

3.         לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

            הערעור מתקבל.

            החלטת בית משפט קמא בטלה. תחת זאת הנני קובע כי יש לקבל את עתירת המבקש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדו על ידי הבנק.

            הבנק יישא בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דין בשני ההליכים בסך 8,000 ש"ח להיום. 

ניתן היום ו' בחשון, תשס"ו (8 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית: קטי י.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: