פסק-דין בתיק ברע 512/05

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הנשיא א. קיטאי) מיום 14.12.04 בבש"א 16625/04 (ת"א 11354/04).

2.         בת.א. 563/99 בבית משפט המחוזי בחיפה, הגישו המבקשים בפני, ביחד עם עזבונה של המנוחה איריס וייס ז"ל, תביעה לפיצוים נגד המשיבים שבפני - בגין נזקים שנגרמו להם כעיזבון וכתלויים במנוחה, שנהרגה בתאונת דרכים מיום 4.10.98.

3.         בת.א. 1134/04 בבית משפט השלום בחיפה, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בגין הנזקים "הישירים" שנגרמו להם עקב התאונה.

4.         בבש"א 16625/05  ביקשו המשיבים לדחות את תביעת המבקשים על הסף מחמת מעשה בית דין - פסק דינו של כבוד השופט י. כהן בת.א. 563/99 הנ"ל. בהחלטה מיום 14.12.04 קיבל בימ"ש קמא את בקשת המשיבים, ככל שהיא מתייחסת לתביעת המבקשים בגין הנזק נפשי שנגרם להם החלטה זו - ככל שהינה מתייחסת לנזק הנפשי - היא נשוא הבקשה שבפני.

5.         החלטתי ליתן למבקשים רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

6.         המבקשים טוענים בבקשתם כי תביעתם בת.א. 563/99 היתה תביעת תלויים בלבד, בה לא יכלו לתבוע את נזקיהם האישיים, ענין הנזק הנפשי שנגרם להם כלל לא נידון על ידי בית המשפט ולפיכך טעה בית משפט קמא בקובעו כי יש לדחות על הסף את תביעתם בגין הנזק הנפשי.

7.         המשיבים טוענים כי במסגרת תביעתם בת.א. 563/99 תבעו המבקשים הוצאות אישיות בגין טיפולים נפשיים שקיבלו עקב התאונה, הענין הוכרע על ידי בית המשפט וקביעותיו מהוות מעשה בית דין בעניין.

8.         בתביעתם בת.א. 563/99 בבית המשפט המחוזי עתרו המבקשים לפיצוי בגין נזקיהם, המתבטאים באבדן השתכרות המנוחה, אבדן השתכרות האלמן, הוצאות טיפול בקטינות, עזרת צד ג', טיפול פסיכולוגי לאלמן ולקטינות, אבדן פנסיה של המנוחה והאלמן, אבדן לימודים אקדמאיים, הוצאות קבורה , הוצאות כלליות, נסיעות מיוחדות וקיצור תוחלת חיים. התביעה הוכתרה במילים "תביעת תלויים".

9.         בפסק דינו של כבוד השופט י. כהן מיום 24.3.02 הוא קובע, בין היתר,באשר לתביעת המבקשים לטיפולים:

"התובעים 2 עד 5 (המבקשים בפני - הערה שלי- ב.ב) לא נפגעו פיזית בגופן, אלא חוו את התאונה בחושיהם, שכן התאונה אירעה במהלך טיול משפחתי . הפיצוי עבור הטיפולים הפסיכולוגיים והטיפולים באומנות, נתבעים איפוא בשל הנזקים הנפשיים שנגרמו לתובעים.

תביעת התובעים , בכל הנוגע לראש נזק זה, היא תביעת "הקרוב הנוכח" ויש לבחון אותה על פי אמות המידה שנקבעו בהלכת "אלסוחה"... על פי הלכה זאת, זכאי התובע לפיצוי אם התקיימו ארבעה תנאים, ובכללם התנאי, שהוכח כי נגרם לתובע נזק נפשי משמעותי להבדיל מתגובת אבל טבעית.

מכיוון שהתביעה הוגשה בעילת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, זכאים היו התובעים להגיש בקשה למינוי מומחה רפואי, אשר יקבע האם נגרמה להם נכות נפשית, וכן יקבע את שיעורה, ואף יקבע את צרכי הטיפול בהם. התובעים לא הגישו בקשה למינוי מומחה, ועל כן אין ראיה המלמדת על כך שלתובעים נגרמה נכות נפשית משמעותית ואף אין כל ראיה על צורכיהם של התובעים בטיפולים נפשיים בעבר ובעתיד".

10.        בהחלטה מיום 14.12.04 קובע בימ"ש קמא כי קביעת בית המשפט המחוזי בענין הנזק הנפשי היא אימרת אגב. משכך, ממילא אין בכוחה של קביעה שכזו, שההכרעה בה לא היתה חיונית לצורך הכרעה בתובענה, ליצור מעשה בית דין.

11.        יתירה מזאת, בימ"ש קובע  כי תביעת המבקשים כתלויים במנוחה אינה פוגעת בזכותם לתביעה, בזכות עצמם, על הנזקים הישירים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה, בה היו מעורבים בעצמם, וברי כי משעומדת להם זכותם לתבוע בגין נזקיהם הישירים כנפגעים בתאונה - משתרעת זכות זאת על כל ראשי הנזק השייכים לנזק הישיר - שאם תאמר אחרת היה מקום לחסום דרכם של המבקשים לבית המשפט בכל הקשור לנזקיהם עקב התאונה (בין כתלויים ובין אחרת).

12.        על העובדה כי בפני בית המשפט המחוזי נידונה תביעת התלויים בלבד, והוא לא היה רשאי לפסוק פיצוי בגין נזקי המבקשים כנפגעים בתאונה, ניתן ללמוד מדברי כבוד השופט אור בערעור שהגישו המבקשים והמשיבים על פסק דינו של כבוד השופט כהן (ע"א 3907/02 וע"א 4135/02). בפסק דינו של כבוד השופט כהן הוא פסק לאלמן פיצוי בגין "הפסדי השתכרות ליקיר" (וראה סעיף (ט) לפסק הדין:"על יסוד כל האמור לעיל, הפסדי ההשתכרות שנגרמו ליקיר מסתכמים לכדי סכום של...."). על כך אומר כבוד השופט אור:

"את ההפסדים כתוצאה מהמעבר של הבעל לעבוד בחיפה ציין בית המשפט המחוזי תחת הכותרת של "הפסדי השתכרות הבעל" . מקריאת פסק הדין עולה, כאילו הסכום ששולם בפריט זה נפסק לבעל בגין הפסד השתכרות שנגרם לו עקב מות אשתו. בכך טעה בית המשפט. כעקרון, בן הזוג התלוי אינו זכאי לפיצוי ישיר בשל הפסד ההשתכרות שנגרם לו...".

דהיינו - בית המשפט המחוזי כלל לא היה מוסמך לפסוק למבקשים פיצוי ישיר בגין נזקיהם וממילא קביעה אגבית אין בה כדי ליצור מעשה בית דין ולהשתיק המבקשים בתביעתם.

13.        אשר על כן אני מקבלת את הערעור וקובעת כי המבקשים זכאים לתבוע נזקים נפשיים שנגרמו להם בעקבות התאונה נשוא התביעה.

14.        המשיבים ישלמו למבקשים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח ומע"מ.